בתשובה לשייגץ, 14/03/12 10:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סעיף שמירת סודיות הוא סעיף הגיוני וסביר (כל עוד הוא מנוסח בצורה הגיונית וסבירה, ולא באופן גורף מדי), ואני לא רואה סיבה שעובד יבקש לשנות אותו אלא אם יש סיבה טובה לכך בגלל מאפיינים קונקרטים של עבודתו. כנ''ל לגבי סעיף סמכות שיפוטית. אגב, אני לא חושבת שזה בלתי סביר, למשל, מצד עובד לבקש להכניס סעיף גישור מחוייב לפני פנייה לערכאות, ואני לא רואה סיבה שמעסיק הגון יתנגד לכך. יכולה להיות בכך הרבה תועלת לעובד (במידה ואכן העניינים התפוצצו כך שנדרשה פנייה לגורם חיצוני שיכריע), ולעניות דעתי - גם למעסיק. ''כאב הראש'' בהוספת הסעיף הזה הוא בטל בשישים. אפילו לא צריך ייעוץ משפטי בשביל זה. אמרתי ואני אחזור על זה שוב - ההשוואה בין רכישת מוצר בסופר (''הסכם'' אד הוקי, שהצדדים מבצעים בתדירות גבוהה, בסכומים נמוכים, ללא השלכות עתידיות) לבין חוזה עבודה (חוזה חד פעמי, לטווח ארוך, בעל השלכות עתידיות והשפעה רחבה על חיי הצדדים) היא השוואה מטעה. שים לב שלא דיברתי על ''ניצול בהתחלה'' אלא על הדרך בה מעסיק מודד את יכולותייך. תסכים איתי בוודאי שאחרי שלוש-ארבע שנות עבודה במקום למעביד יש דרך טובה יותר להעריך את ההישגים שלך והתועלת שלך עבורו מאשר כשהוא מקבל אותך לעבודה או בחצי השנה הראשונה. ולא שזה נראה לי רלוונטי לדיון אבל אני לא מאיירת. אני עורכת דין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל סעיף הוא הגיוני וסביר, ועל כל סעיף יש הרבה מה לדון. אבל ההחלטה העקרונית שלא לדון בפרטי הסעיפים עם העובד, היא החלטה לגיטימית והגיונית. אני לא רוצה להתחיל לחשוב לפני כל דיון משפטי עם העובד האם הוא רצה גישור, ואולי הוא העדיף את בית המשפט בחיפה במקום בתל אביב. יותר טוב לי שהחוזה עם העובדים אחיד, אני אפילו לא רוצה להתעסק עם זה. אני למשל לא עורך דין, ולא מבין מספיק בגישור בשביל לדעת האם ועד כמה זה יפגע בי. פעם אחת קיבלתי יעוץ והחלטתי איך אני רוצה לנהל את העניינים אם נגיע למחלוקת. אני לא רוצה לעשות זאת שוב עם כל עובד. הסופר הוא דוגמא קיצונית, אבל ספקים למכולת עובדים עם חוזים ארוכי טווח, והחוזים אינם גמישים. בעל מכולת יכול לקבל את ההסכם, או לוותר על קינלי. על הסכמים של מונופולים אכן יש פיקוח. יש המון המון דוגמאות כאלו. כשאתה הולך למכון כושר, (חוזה לשנה, עם השפעה דו-שבועית לפחות), אף אחד לא ישנה עבורך את ההסכם מטעמים דומים. גם בחוזה הזה יש הרבה דקויות שאפשר לעמוד עליהן. (דווקא חוזה העבודה אגב לא בעל השפעה כזו גרנדיוזית, כי עובד שלא טוב לו רשאי לעזוב). צריך עוד דוגמאות? יש לי אם נראה לך שזה ייתרום. בעניין הדרך שבה המעסיק מודד וכו'. אכן למדוד זו בעיה קשה, ויש הטיות שמקשות על המדידות. אבל ראשית, המעביד מנסה למדוד, ולא כפי שהגברת הראשונה אמרה, מודד רק לפי הכריזמה. אני שואל אותך, האם יכול להיות עורך דין, שנכשל משמעותית יותר בתיקים מעמיתיו, אבל יש לו כריזמה מטורפת ומיץ אגו מהמשובחים, והוא בכל זאת יקודם משמעותית יותר. כנראה שכן, אבל לדעתי הוא יהיה היוצא מהכלל. אז כמו שאמרתי, מיץ אגו עוזר, היותך אישה יפה יעזור, גם אסרטיביות תסייע בקידום. אבל איך שלא יהיה יש קשר חזק בין מידת הצורך שלך בשוק, ובין המשכורת. אני חושב שגם את תסכימי איתי כאן. בעניין "אחרי ארבע שנות עבודה". זה מוזר לי. לא נתקלת בעובדים שמבקשים העלאה במשכורת? הרי אפילו במסטיק בזוקה אומר אחד החברים שבעל העסק הגיב לבקשת ההעלאה במשכורת שלו כמו כבשה. מהההה. וברור שמתחשבים בתפוקה של העובד ותיק שמבקש העלאה במשכורת (ובשאר ההצעות שיכולות להיות לו בשוק). (זה רלוונטי לדיון כי אמרת שגם את נתקלת במעסיקים לא הגיוניים בתחום שלך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה "לחשוב" לפני דיון משפטי עם עובד. כל מה שצריך זה לפתוח את ההסכם ולראות מה הוא קובע. מה גם שאני לא יודעת מה אתך, רוב האנשים שאני מכירה (עובדים ומעסיקים) לא מגיעים לערכאות משפטיות. לא על כל סעיף "יש מה לדון", אבל אני לא מבינה את הרתיעה הגדולה ממתן האפשרות לעובד - הצד השני לחוזה, לא אדם זר לו - לנסות ולהגיע לחוזה לתועלת שני הצדדים ולהפחית את הפערים האינהרנטים הטבועים בו. האמירה "מי שלא טוב לו - שיילך" נכונה אולי בתיאוריה. בפועל, מקום עבודה הוא לא סרט שאפשר לעזוב באמצע אם הוא מחורבן. מקום עבודה, ובאופן בולט בחברה המערבית המודרנית, משפיע על הדרך בה אדם נתפס בחברה (ראה למשל הדרך בה משפיעה תקופת אבטלה ארוכה על תדמיתם של אנשים בעיני עצמם ובעיני הסביבה, במנותק מהשאלה הכלכלית), בד"כ מדובר במקור הכנסה עיקרי או יחיד, היא משליכה על מקום מגורים, על ניהול חיי המשפחה והפנאי ובעלת השפעות ארוכות טווח שצריך להתחשב בהן. אתה באמת חושב שזה דומה לרכישת מנוי בחדר כושר? מפתיע. נתקלתי בעובדים שמבקשים העלאה בשכר, מה הקשר? כמו שאמרתי, אחרי חצי שנה או שנה לא תמיד המנהל מצליח להעריך נכונה את התרומה שלך למקום. אם אתה אדם שמייחצן את הישגיו, יוצר קשרים טובים עם המנהלים או שבמקרה התגלגלו לידייך מטלות שהסתיימו בהצלחה, סביר שהמנהל יניח שאתה עובד מוכשר יותר ממי שנחבא אל הכלים או עובד בצורה שקטה יותר. אני מניחה שככל שהזמן עובר, כך ההשפעה של ההטיות האלה מצטמצמת, כי יש מאגר גדול יותר של תוצאות והישגים שאפשר להעריך על בסיסן תפוקה ותועלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''לפתוח את ההסכם'' מצריך משאבים משפטיים כח וזמן. כי את ההסכם חיברת בהתייעצות עם עורך דין שהסביר לך את המשמעות של כל סעיף. אם ממילא לא מגיעים לערכאות משפטיות, למה אתה חש צורך לדון בפרטים לא מהותיים שבהסכם (אני לא מדבר על הסכם בעייתי כמו שדורון הזכיר למטה, אלא על דוגמאות כמו שאמרת, גישור וכדו'). ברור שמקום עבודה הוא לא כמו חדר כושר, הבאתי דוגמא להסכם אחיד שהוא ארוך טווח, ועם קשר רציף בין המסכימים. אבל הוא קצת דומה להסכם של מכולת עם ספק, המכולת בקשר רציף עם הספק, והכנסתה תלויה בו במידה רבה. נתתי פשוט שפע של דוגמאות, אין צורך להתפס לדוגמא אחת ולהראות שהיא לא בדיוק מקבילה למקום עבודה. גם הסכמים של יועצים עם משרד הבטחון הם אחידים, למרות שמדובר בהתקשרות ארוכת טווח, ולמרות שליועץ בדרך כלל יש יתרון (כשכבר לוקחים יועץ, באמת צריך דווקא אותו). כלל המקרים די דומים לעבודה. גם ברור שלעזוב עבודה זה לא כמו להחליף גרביים, אבל מצד שני זה גם לא איזו עבדות לתקופה ארוכה, ובדרך כלל אם יש מקום רע מאד יש לך אלטרנטיבה. ההשפעות שאת מתארת הם על מקום עבודה בכלל, לא על החלפת מקום עבודה מסויים. (דווקא סרט בחיים לא עזבתי באמצע, כי כבר שילמתי והתלבשתי, אז כבר נשארים). אבל זו באמת לא הנקודה. אני פשוט לא מצליח להבין מה את אומרת. אם את אומרת שיש השפעות לכריזמה וכו' על העבודה, אבל בטווח הארוך לשקדן ולעובד שיש בו צורך יש סיכוי טוב להצליח אז אנחנו מסכימים. הדבר ההגיוני, כמו שאמרתי לנועה כמה פעמים, והיא בחרה להתעלם, זה להבין את ההטיות, ולפעול בשביל לצמצם אותם, אם זה להתאפר ולקנות בגדים מכובדים, או ללכת לקורס הכנה לריאיונות עבודה. אם אגב, אתה מודע להטיות ולא מוכן לעזור לעצמך כי ''זה לא אופיירי'', זה גם אומר משהו על האופי שלך. איך שלא יהיה, גם אם ההטיות עובדות לרעתך - יש סיכוי טוב שתצליח. אם כמו נועה, את אומרת שה''מערכת'' מושחתת, ושאין כמעט קשר בין הצורך וההשפעה שלך להצלחה שלך בשוק, כי את רוב בעלי העסק זה בכלל לא מעניין, אז אפשר להמשיך בויכוח ואשמח אם תבהירי איך הגעת למסקנה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההסכם חיברת באופן חד צדדי עם עו"ד שהסביר לך (או לא הסביר לך, והסתפק באמירה "זה חוזה סטנדרטי, אל תטרח"), אבל מה לעשות שאת ההסכם אתה צריך לסגור לא מול עוה"ד אלא מול הצד השני לחוזה - העובד הפוטנציאלי שלך. למה מה שברור בהסכם שכירות, רכישת דירה, אספקת שירותים - פתאום הופך להיות כל כך מפתיע בהסכם העסקה? לא מדובר בדבר מופרך וגם לא מדובר בדבר שלא מתקיים, לפעמים, כבר היום (ואגב, לא תמיד נדרשת מעורבות עו"ד או ייעוץ חיצוני. לפעמים מספיק ששני הצדדים ידברו ויסכימו בינם לבין עצמם). נתת שפע של דוגמאות שכולן לא משיקות לחוזה העסקה. נדמה לי שהעובדה שאתה לא רואה את ההבדל היא שמביאה לתפיסת העולם שלך כפי שהיא מתבטאת בדיון כאן. לעניין החלפת מקום עבודה - לא לכולם יש אלטרנטיבה (למשל כשמדובר בעבודה בנישה מיוחדת), לא לכולם יש אלטרנטיבה סבירה (למשל אם אתה גר בפריפריה ואין הרבה אופציות שעומדות בפנייך, או סתם אם אתה לא גבר-לבן-צעיר-ילידהארץ), לא בכל זמן יש אלטרנטיבה מתאימה (למשל אם אתה זקוק למשרת הורה שתאפשר לך לגדל את ילדיך הפעוטים). תוסיף לזה את העובדה שעזיבת מקום עבודה כרוכה בוויתור על תנאים סוציאלים, הפרשות שמצטברות, מעמד - דברים שמגיעים עם הזמן. השאלה היא גם למה פתרון של הכל או כלום נראה לך עדיף על פני מצב שמאפשר לתקן ולשנות מצב קיים כדי להמנע ממצב של התפטרות ועזיבה. והערה אחרונה - לא כל הטיה היא שחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מעסיק (אותו מעסיק מכאן) שכלל בסעיף שמירת הסודיות (למעשה, זה לא היה סעיף, אלא חוזה רב סעיפים בפני עצמו) את הסעיף שנאסר על העובד להיפגש או לדבר עם עובדי חברות מתחרות1, ואת הסעיף האוסר על העובד להיכנס למשרדי חברות מתחרות1. כששאל אותי מדוע מחקתי את הסעיף הראשון מטיוטת ההסכם שהגיש לי, עניתי שאחותי עובדת בחברה מתחרה, ואני לא מתכוון לנתק איתה את הקשרים. כששאל מדוע מחקתי את הסעיף השני, השבתי שאם אי פעם אחפש מקום עבודה אחר (מה שבסופו של דבר קרה מוקדם משציפיתי) אני אעשה את זה (גם) באחת החברות המתחרות. ____ 1 אני לא מתחייב לניסוח, אבל זאת היתה רוח הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה לא חיפשת לעצמך מעשיק אחר. עם אחד כזה לא הייתי רוצה להתעסק בכלל, גם אם היה משנה את החוזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שלא חיפשתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מניח שאם אדם עוזב מקום עבודה, נמחקה מזכרונו כל התקופה בה עבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו מביאים לי הסכם לא הוגן, לא הייתי מתמקח. הייתי פשוט אומר לו, תודה ושלום, גם אם הוא היה מוחק את ההסכם וכותב אותו מחדש. אסטרטגיה שהוכיחה את עצמה מנצחת, כשדחיתי הסכם שכר דירה לא הוגן, אפילו שבעל הדירה הסכים לשנות אותו. חבר ששכר ממנו אחר כך עם הסכם שונה והוגן, שבע ממנו מרורים. עם אנשים כאלה לא הייתי מתעסק. לא הבנתי את הקשר לזכרון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |