|
חשבתי על זה היום, ויש לי עוד כמה נקודות להבהיר:
1. די ברור לי, אינטואיטיבית, שאנחנו "סוחבים" הרבה מעידן הצייד-לקט. למעשה אני מאמינה גדולה בתיאוריות (ובפרקטיקה) מסוג "עיקרון הרצף" וכך נטיתי לגדל את ילדיי, תחת האמונה שתינוק נולד עם "ציפיות" אבולוציוניות כלשהן (קרבה פיזית לגוף האם, כולל לינה, למשל). ושככל שממלאים את הציפיות האלה, כך רווחתו גדלה. די ברור גם שאם ניקח תינוק מערבי שרק נולד ונגדל אותו בשבט ציידים-לקטים הוא יסתגל נהדר לחיים הללו וישתלב בהם בלי שיותר מדי ייגרע מיכולותיו האישיות (או.קיי, הוא לא יתקבל לפרינסטון, אבל זה לא יהיה בדיוק ילד-זאב או משהו, הוא יכול להגשים את עצמו בחברה הזו בצורה יפה).
2. ועם זאת - מה שתקף לתינוק, שרובו פועל עדיין תחת רפלקסים ואינסטינקטים, תקף הרבה פחות לאדם שעבר 30 שנות חיברות לחברה המערבית, ניתוק מסוים מצרכיו לצורך תפקוד בחברה עם מאפיינים שונים לגמרי, וכולי. לכן, ללכת ולהציץ בפעולות יומיומיות מערביות (כמו קניות) כדי למצוא את השרידים האלה, זו מלאכה יפה, אבל זה לא אומר לי דבר מעבר למה שכבר די ברור שישנו: הנטיות הקדומות הללו מבצבצות מבעד לרשת החיברות המערבית.
3. אני לא מכירה לעומק את הפסיכולוגיה האבולוציונית, ייתכן שהיא עוסקת בעוד נושאים שונים ורבים. אבל 80% אולי מהפוסטים של גרינגרוז עוסקים ביחסים בין המינים, ו/או בנטיות בין-אישיות. זו בדיוק התמקדות בפן הא-פוליטי של התחום והמחקר (הפן ש"לא אומר לי כלום על החיים שלי", למרות שלכאורה הוא עוסק בחיי יומיום). אני לא סבורה שכל מדע צריך לשאת מסקנות לשינוי או אוריינטציה פוליטית/חברתית. אבל כאן ההתחמקות שלמה ומושלמת, מעצם הבחירה להתמקד בתת-תת-נושא X או Y. הוא לא כותב למשל על מה שלמדנו על התנהגות תינוקות מהזווית הזו, או על התנהגות קהילתית ואפילו כלכלית. זה גם מאפשר לו לא לגזור מסקנות לפעולה או המלצות משום מחקר שלו. כי אם היה באמת חוקר תינוקות או התנהגות קהילתית, אולי לא היה מנוס מלהרהר שעדיף לשנות את אופן הטיפול הממוסד בתינוקות? או אולי עדיף להקל על יצירת התארגנויות קהילתיות כאלה ואחרות, בדומה לשבט ציידים הפועל יחד, או לנשים המלקטות יחד? אולי לשנות בכלל מוסדות חברתיים מן היסוד? אבל לא, הוא מתמקד בגובה הטיפים שמקבלות חשפניות מבייצות (לא המצאתי כלום). גילוי מדעי חשוב אולי, אבל טריוויאלי וחסר משמעות אמיתית (בייחוד כשמדובר במדעי החברה).
|
|