 |
|
 |
||
|
||||
 |
דמיין שאתה מספר אנקדוטה מהיומיום (לא בדיחה עם עוקץ אלא אנקדוטה משעשעת). "היום ראיתי את השכנה הצועקת (=כותרת). היא נראית שקטה כזאת, מתלבשת רגיל, מדברת רגיל, פעם אפילו היתה לי שיחה איתה במכולת והיא שאלה אותי כמה עולה לחם אחיד. אבל מה, כל לילה בחצות שומעים מהדירה שלה צעקות אימים 'משה, משה, תמשיך' (=פסקה ראשונה)". הנה הסברת מראש שאתה עומד לדבר על משהו מרעיש (תרתי משמע, במקרה הזה), ואז חזרת לתיאור כאילו-שגרתי, אבל המאזינים שלך משועשעים דווקא בגלל שהם יודעים שיש עוקץ. לו היית מתחיל ב"היום ראיתי שכנה שנראית רגיל, מתלבשת רגיל..." היו מתחילים לפהק אחרי חצי משפט. בסרט/ספר אתה לכאורה מקבל את הקהל שלך מראש, הוא "מתחייב" להמשיך לקרוא/לצפות (צריך שבירת חוזה רצינית כדי לקום ולצאת מסרט באמצע). זה כמובן לא אומר שאתה יכול לשעמם - אבל בכל אופן הם "מבטיחים" לשבת לפחות בהתחלה, לראות מה הקטע, ולהישאר עד הסוף אלא אם סבלו ממש. בכתבה בעיתון הקהל לא "שלך" מראש. הוא מדפדף, אתה בין החדשות לבין התשבצים. לכן אתה קונה אותו בכותרת מבטיחה, ובנוסף גם מפזר "טיזרים" (לידים) על פני כל העמוד, כדי שהעיניים ינדדו עד סוף הכתבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה שלך לא דומה לנמשל, כי ה''כותרת'' רק רומזת ולא מגלה - סוף ''הפסקה הראשונה'' הוא בכל זאת פואנטה מפתיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה להחליף ל"שכנה הנאנחת". אם נדמה ש"הצועקת" לא מספיק ברור. עוד דוגמא? שיחה ששמעתי פעם: "אתה יודע מה העבודה הכי מכניסה שיש? שטיפת מתים (=כותרת). אתה נרשם בחברה קדישא, בודקים שאתה בסדר ויש לך עבר בסדר, משלמים לך לפי בנאדם, אתה מקבל כאילו בנאדם ישן, ואז אתה רוחץ אותו, חופף לו את הראש, הכל אותו דבר, נראה אותו דבר... (עוד כהנה וכהנה) רק שהוא מת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני לא בטוח שזה כל כך עובד בפסקאות הפתיחה של כתבות, אבל צריך לבדוק. בפעם הבאה שאתקל בכזו, אני כמעט מבטיח להביא אותה לכאן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |