בתשובה לדובי קננגיסר, 14/02/12 14:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו זה http://en.wikipedia.org/wiki/Oxford_University_Press... ? יש גם מזה וגם מזה, הבעיה לדעתי היא אחרת. חברה פרטית יכולה לפעמים להוות יתרון בניהול כתב עת, אבל כשערכו עולה, תהיה נטיה טבעית לנסות גם להעלות את מחירו. אם ניצור מצב שהאקדמיה תשמור על המותג, אבל תוציא למכרז את הניהול (לכל הפחות להוצאות הגדולות והמנוסות), תישמר התחרות מבלי "לנצל" את היתרון שנצבר בזכות מוניטין מדעי ולא החברה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי שהזכירו כמה פעמים את PLoS: גוף שמאפשר גישה חופשית (CC-BY) לתכנים שמפורסמים דרכו אבל מצד שני דורש שכר עבור הפרסום. לכתבי העת יש שני תפקידים שונים: פרסום וביקורת עמיתים. הראשון התרוקן לחלוטין ממהותו המקורית והוא כיום סתם תירוץ לשימוש בזכויות יוצרים. מצד שני, יכול להיות שכדי לקבל ביקורת עמיתים מוצלחת יש צורך במחסור מלאכותי. כיום אין תגמול רציני1 למי שמבקר מאמרים אחרים (referee). האם יש צורך להפוך את תהליך השיפוט לפומבי יותר וגמול במוניטין גם למי ששופטים פרסומים? 1 אלא אם כן יש ואני סתם כותב שטויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם נסיונות לפרסם גם את השופטים (והעורכים), ויותר מכך, ישנו נסיון1 להקים רשת שמבצעת שיפוט בלתי תלוי בעיתון: כאשר ההגיון הוא שעיתון יכול לקבל מאמר שפוט, ולהחליט האם לפרסם אותו. הבעיה היא שקשה לשנות את הדרך בה אלפי מוסדות ברחבי העולם מעריכים חוקרים, ובטח לא לתת משקל רב לעבודה שיכולה להתבצע באופן מונוטוני למדי2 על חשבון מחקר יצירתי. 1 ראשוני למדי, יש לציין. 2 כן, מפעם לפעם הערה ממבקר יכולה לתרום הרבה למאמר, לרוב זה לא קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מלתת קרדיט עעל עצם עבודת השיפוט, אפשר גם להכריח אנשים לשפוט כמות מסוימת של מאמרים כתנאי לפרסום כל מאמר. זו דרך נהדרת לגרום לצעירים ללמוד איך המערכת עובדת. השוט שיש כאן ע"מ להפחית את הסיכויים לשיפוט גרוע הוא שגם השיפוט יתפרסם ביחד עם המאמר ואם התרשלת, האינטרנט לא ישכח את זה. ליתר דיוק: שיטה דומה נמצאת בשימוש לקבלת חבילות תוכנה חדשות ולחניכת אורזים חדשים בהפצת הלינוקס פדורה [ויקיפדיה] ולמיטב ידיעתי הועתקה משם לאחרונה גם למקומות אחרים כמו דביאן. קרדיט עבור שיפוט הוא משהו שנוסה, בין השאר בפרויקט הליבה של לינוקס, לא בהצלחה רבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''להכריח אנשים לשפוט כמות מסוימת של מאמרים כתנאי לפרסום כל מאמר'' - זה מאד מאד בעייתי, בלשון המעטה. ''גם השיפוט יתפרסם ביחד עם המאמר ואם התרשלת, האינטרנט לא ישכח את זה'' - אם אני מבין נכון אז זה גורר, בין השאר, ויתור על האנונימיות של השופטים. שוב, מאד מאד בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיארתי לעצמי שהנקודה הבעייתית תהיה להפוך את תהליך השיפוט לפומבי. אני מנסה להבין למה בדיוק. נניח שכל המאמרים של מוחמד אל נסחי (תגובה 591459) נסקרו "במקרה" ע"י עמיתיו מ־Frankfurt Institute for the Advancement of Fundamental Research in Physics האם זה לא יעיד במשהו על איכותם בדיעבד? אני רק חייב לציין שבדוגמאות שציינתי בתגובה 591477 תהליך השיפוט הוא יותר טכני בעיקרו (אבל חלקים לא מבוטלים מהחלק הטכני נעשים כבר ע"י סקריפט). כמוכן הדוגמה של אנדרו וייקפילד מראה שיש גבול לתשלום במוניטין רע: הוא עובד היטב בקהילות מצומצמות ומקושרות, כמו הקהילה האקדמית (ובפרט: הקהילה האקדמית של תחום מסוים), אבל לא בהכרח בציבור הרחב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים יש גם מקרה הפוך, המאמר מחורבן ואתה מכיר את המחבר, או אפילו חבר שלו. מה תעשה עכשיו? תחסום את הפרסום שלו ותחרב את החברות? מה יקרה כשהוא יקבל את המאמר שלך אחר כך? האם הוא ישפוט אותו באובייקבטיביות? לא פשוט ההעניין הזה של הסרת האנונמיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |