בתשובה לדובי קננגיסר, 14/02/12 14:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"האקדמאים" הם הממסד האקדמי. ברור שחוקר זה או אחר לא יכול לשנות את חוקי המשחק. במצב הטכנולוגי הנוכחי אין כמעט צורך תקשורתי בעיתונות המדעית, ולכן תפקידה העיקרי הוא להעניק חותמת כשרות לפרסומים הכלולים בה. ככל שהכנס או העיתון המדעי מסנן יותר ובעל מוניטין גבוהים יותר, כך התמורה האקדמית שמקבלים המחברים גדולה יותר. הפרסום הוא כאילו מטבע שבו משולם שכרו של היצרן האקדמי. אי אפשר להחליף מטבע סתם כך, מפני שהשימוש במטבע מבוסס על האמון שיש לכלל הציבור במטבע. אין כאן בעיה טכנית של פרסום. אם זו הייתה הבעיה אז אין כלל בעיה. יש בעיה להחליף את Nature בעיתון "קוקוריקו" ולשכנע חוקרים מכל העולם לפרסם ב"קוקוריקו" במקום ב Nature. אני לא מכיר כלל את העסקים של ההוצאות האקדמיות, אבל אני מרשה לעצמי להיות בטוח שעיקר רכושן ומקור הרווח שלהן הם העיתונים היוקרתיים, והעיסוק שלהן בכנסים נועד בעיקר כדי לחסום disruptive competition. כל מה שרציתי לטעון הוא שהחוקרים באוניברסיטאות הם לא קורבנות השיטה, אלא משלם המיסים, ואם הכסף היה שייך באמת למי שמשלם אותו היו נמצאות מזמן דרכים ללחוץ על ההוצאות להקטין את שולי הרווח שלהן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל באמת שאתה לא מכיר את עסקי ההוצאות האקדמיות, או הפרסום האקדמי, עושה רושם. חלק הארי של המחקר האקדמי בעולם מתבצע באונ' אמריקאיות שכלל אינן ממומנות בכספי מיסים של אף אחד. לפני זמן מה עברה חקיקה בארה"ב לפיה מחקר שבוצע בסיוע מימון פדרלי חייב להיות זמין באופן חופשי. עכשיו הוצאות כמו אלסווייר ואחרות פועלות כדי לבטל את החקיקה הזו ולהחזיר להן את הזכות למנוע גישה למחקר ציבורי ממי שלא משלם. נחש לצד מי נוטה הממסד הפוליטי? נכון, לטובת ההוצאות. אז על מה אתה מתקומם, בדיוק? האחראים על כספי המיסים מסרבים לתת לאקדמאים כוח מול המוציאים לאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב המעבדות המובילות מקבלות לפחות חלק מהמימון שלהן מהממשל הפדרלי, בלי קשר לאונ' בה הן יושבות. להפך, קל יותר לקבל את הכסף אם אתה יושב בארה"ב (ועוד יותר באונ' מובילה). איפה קראת שהממסד הפוליטי נוטה לטובת ההוצאות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שנסחפת קצת עם הטענה שאוניברסיטאות אמריקאיות, או לפחות חלקן הגדול אינן ממומנות כלל מכספי משלם המיסים. אני חושב שאני יודע שרוב ההוצאה על מחקר ופיתוח בארה"ב נעשית ע"י המגזר הפרטי, אבל זה עניין אחר לגמרי. מחקר ישומי של חברות פרטיות לא נערך באוניברסיטאות. יתכן שאני טועה לחלוטין אבל בארה"ב האוניברסיטאות הפרטיות המפורסמות הן אירגונים ללא מטרת רווח. בהקשר ההתנהלות הכלכלית שלהן ראוי לראות בהן יותר אוניברסיטאות ציבוריות בלתי תלויות מאשר חברות פרטיות שממוקדות ברווח. יש כמובן מגזר של אוניברסיטאות ציבוריות שנתמכות ע"י המדינות השונות. בכל מקרה המחקר האקדמי נהנה מקרנות מחקר ומלגות ממשלתיות, הקלות מס, ושכר הלימוד מסובסד ע"י שיטת ההלוואות הפדרלית. אם אני לא טועה סך החוב הגיע כבר לסכום היפה של טריליון דולר. הסכום הגדול הזה הוא סיבסוד ציבורי גם לאוניברסיטאות הפרטיות. אני מתפלא שהשתמשת בנושא החקיקה. ההתיחסות למה שמכונה אצלנו "הון ושלטון" והמושג האנגלי המקביל Crony capitalism [Wikipedia], אינה נושא שנוי במחלוקת. המחלוקת היא האם הפתרון הוא באמצעות פחות מעורבות ממשלתית או יותר התערבות כזו. כשדברתי על כסף של אנשים אחרים, לא התכוונתי לטעון שהסגל המנהלי באוניברסיטאות מושחת או חסר כישורים. העניין הוא שהמגזר הפרטי נוטה להתאמץ יותר, להיות ממוקד יותר. לכן יש לצפות שביחסים ביניהם הכף תיטה לכוון המגזר הפרטי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |