|
||||
|
||||
ניסיתי! התאבדתי והנה חזרתי! עכשיו השתכנעת? לגבי גוף, אני לא ממש מסכים. אנשים עושים הרבה שינויים לגוף שלהם, אפילו ניתוחים פלסטיים... אם היו מציעים לי גוף של בראד פיט אני לא חושב שהייתי מסרב. זה כמו לסרב לאוטו יקר יותר... זה לא אני. לגבי גויאבות, זו אנלוגיה קצת יותר מדי מפושטת. כל הנקודה הייתה שהתודעה איננה גוף מוחשי אלא היא קיימת בצורה מסויימת כתוצר או כתכונה של גוף מוחשי. > "הפחד הבריא שלי מהמוות הוא תוצר של אבולוציה של מיליוני שנים והוא איננו קשור להסברים הפסודו-ראציונליים אותם אתה נותן." העובדה שהפחד מהמוות הוא תוצר של האבולוציה לא אומרת שאין לו הסבר רציונלי ולא אומרת שאי אפשר להשפיע עליו בעזרת טיעונים רציונליים. ההיפך הוא הנכון. ע"ע גדודי אל-אקצא ודומיהם. > התפישה הערכית שלך נובעת מההפרדה המלאכותית שאתה עושה בין גוף לנפש. לא הבנת אותי אם חשבת שאני מדבר על נפשות כעצם מופשט ומנותק מהגוף. אני מדבר על התודעה ותחושת האני, ואני מתייחס אליהן מנקודת מבט מטריאליסטית אשר יוצרת קשר חזר בין המוח לתודעה. > המח שלי הוא לא האיבר היחידי אשר הופך אותי לאני. לדעתי הוא כן. המוח שלי הוא הדבר היחידי אשר מאפשר לאחרים לזהות אותי. אם המוח שלי היה משתנה בצורה משמעותית מספיק, אלו שמכירים אותי היו מרגישים שאני בנאדם אחר. הגוף הוא חלק מהעניין, אבל חלק שולי. תחשוב על תאומים וכו'. |
|
||||
|
||||
מזל טוב על היותך הראשון אשר עשה את המסע לשני הכיוונים. כולי תקווה שעצרת גם בדיוטי פרי של טרמינל העולם הבא על מנת לקנות שוקולד TOBLERON לכל המכרים. גופי הוא אני גם כאשר הוא עובר שינויים קטנים. מכונית פג'ו שמחליפים לה דלת או מראה היא עדיין אותה המכונית. רק כאשר נחליף למכונית חלק מספיק נכבד ממרכיביה ונעשה זאת באופן חד, המכונית תהפוך להיות מכונית אחרת. הסיבה שאתה נשאר אתה לאורך זמן היא "רציפות". גוף האדם הוא הרבה יותר מסתם סביבה חיצונית למוחנו. תפישת הגוף שלנו כמכונית ולא יותר נובע מהניוון המחשבתי של תפישת העולם הדואלית גוף/נפש. תודעה היא לא תכונה של גוף ממשי. היא הדבר עצמו. אנו נותנים לה שם ומפרידים אותה מעצמה משום שזוהי דרך המחשבה האנליטית בה אנו חושבים. אנליטיות - פירוק דבר והתבוננות על חלקיו על מנת להבין את השלם, היא דבר מצויין. רק צריך לזכור גם להרכיב מחדש את חלקי הפאזל בסופו של תהליך על מנת לראות את התמונה. לא אמרתי שאי אפשר לתת הסברים רציונליים לפחד הבריא שלנו מהמוות (אפילו אמרתי שאתה עושה זאת, ע"ע הודעתי הקודמת). אמרתי *שאני* מעדיף לא לעשות זאת. אתה אולי שכנעת את עצמך שאתה מגדיר תודעה מנקודת מבט מטריאליסטית אבל אותי הצלחת לשכנע שאתה עושה בדיוק את ההיפך מכך. הגוף שלי הוא חלק מהותי לחלוטין מהדברים אשר הופכים אותי לאני. אני לא בטוח שהיחס של האנשים המכירים אותך ישאר זהה גם אם תהיה מח בתוך צנצנת. בכלל, האם אתה יכול להסביר לי איפה בדיוק המח שלך נגמר ומתחיל הגוף ? האם רק המח משפיע על אישיותך והתנהגותך ?האם אתה לא חושב שחלק בלתי נפרד מהאישיות שלך נובע ממבנה מערכת העצבים שלך ? ממבנה מערכת הנשימה שלך וויסות הדם ? מהמינון של ההורמונים בגופך ? מהיותך גבר ? מהביוכימיה הספיציפית של מערכת הראיה שלך ? מכובד משקלך ? מכמות הסוכרים בדם ? מחוש הטעם שלך ? ממבנה התא של כל תא ותא בגופך ? ממערכת העיקול שלך ? ועוד ועוד... אם אתה חושב שההתנהגות שלך לא תשתנה, עד בלי הכר, כאשר נשנה את כל הפרמטרים הנ"ל, בבת אחת, בקש מאישה אשר לוקחת גלולות למניעת הריון על מנת שתסביר לך דבר או שניים. הדבר שהיא עושה לעצמה הוא פעוט וחסר משמעות לעומת מה שאתה מציע... |
|
||||
|
||||
תודה על המזל"ט. פגשתי המון מוסלמים צעירים בדרך. הנקודה החשובה היא לא איך משכפלים, כמו שאני מתרשם שהבנת, אלא שמה שמשנה הוא שיש דימיון מספק בין האחד לשני. אני נוטה לייחס חשיבות מכרעת לתודעה, שהיא אמנם רק חלק מהמכלול שלי כבנאדם. אתה נוטה לייחס יותר חשיבות גם לגוף. אני לא חושב שזה ממש משנה לצורך העניין. השאלות המעניינות עדיין צצות: איך היית מתייחס לכפיל שלך? לו היית צריך לעצום עיניים ולזנק לתוך גוף הכפיל, האם היה אכפת לך שהגוף הקודם מפסיק היה לפעול? אם לא, אז ממה בדיוק כן אכפת לך? אני מעוניין לברר איפה בדיוק מתבצע הקישור בין הפחד האינסטינקטיבי מהמוות לבין הרצון הרציונלי לשמור על הרציפות של התודעה והגוף. כמו כן, איך כדאי לחלק 72 בתולות לאורך זמן אינסופי? |
|
||||
|
||||
*אני* לא יכול לזנק לתוך גופו של הכפיל, לא בגלל הגבלה טכנית כלשהי. *אני* לא יכול לעזוב את גופי ומוחי ו"לקפוץ" לגוף או מח אחר משום ש *אני הוא גופי ומוחי !*. רק בגלל שאתה מניח שאתה היא יחידה נפרדת הנוסעת לה בתוך כלי תחבורה ביולוגי, אתה יכול לשאול שאלות מוטעות. <ציטוט> "כמו כן, איך כדאי לחלק 72 בתולות לאורך זמן אינסופי?" </ציטוט> זה כנראה הגיהנום או הגן עדן אותו קיבלת, תלוי איך מסתכלים על זה... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |