|
||||
|
||||
א. לפי מה שקראתי, בניגוד לתפיסה כיום הרואה בביהמ"ש העליון האמריקאי כשומר החותם של החוקה, מנסחי החוקה חשבו שדווקא הנשיא הוא "שופט מס. 1" עם סמכות עצמאית של פרשנות והגנה על החוקה. החוקה לא מסדרת את שלושת הרשויות לפי סדר עדיפויות, כך שביהמ"ש איננו "עליון" על הנשיא או הקונגרס אלא עליון על הערכאות הנמוכות יותר. הסמכות הכמעט בלעדית שישנה היום לביהמ"ש העליון הורחבה (ועד היום יש כאלה שטוענים שהסמכות נלקחה בכוח) רק ב- 1803 בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון בראשות מרשל במשפט מרבורי נגד מזכיר המדינה מדיסון (ממנסחי החוקה ולימים הנשיא הרביעי). בכך ביהמ"ש הרחיב את סמכותו לביקורת על החוקה ולכוחו לבטל - בפעם הראשונה בארה"ב ובדמוקרטיות בכלל - חוק הנוגד את החוקה. |
|
||||
|
||||
למעשה, סבורני שביה''מ העליון האמריקני דהיום הפליג הרבה מעבר למצב שנתקבע בפסיקת מרבורי-מדיסון (ביה''מ העליון הפדרלי כשומר החותם של החוקה ותו לא). עד כמה שאני מבין, בי''מ זה רואה עצמו גם כפרשן מוסמך של החוקה ולכן די בסתירה לרוח החוקה ע''פ הבנתו, על מנת להצדיק התערבותו. ההבדל שאני רואה בין ארה''ב לישראל, הוא שבארה''ב רוב מכריע רואה בנאמנות לחוקה כקודמת לכל דבר אחר ואפילו אם יש מחלוקות עמוקות מאד בנוגע לפרשנות החוקה. בישראל אין הסכמה שכזו. במובן זה ישראל היא רפובליקה נטולת קונסטיטוציה והדבר המוסכם היחיד בציבוריות הישראלית הוא שאי אפשר להסכים. |
|
||||
|
||||
למעשה, ואלע"ד, לחוקה כמה פרשנים מוסמכים: הנשיא, בית הנבחרים, ביהמ"ש והאזרחים המשרתים בחבר המושבעים. החוקה גם קובעת שהנשיא, חברי הקונגרס והסנט וכל חברי הזרוע המבצעת והשיפוטית יהיו כבולים בשבועת אמונים לחוקה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |