בתשובה לצפריר כהן, 02/02/12 11:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. האנלוגיה עם ארה"ב היא במקרה הזה לא נכונה. בארה"ב יש חוקה. כלומר טקסט יסוד הקובע את ערכי החברה האמריקאית שאסור לעבור עליהם גם אם הרוב הדמוקרטי חפץ בכך. ביה"מ האמריקני מבסס את האקטיביזם השיפוטי שלו המתבטא בפסילת מהלכים של רשויות החקיקה והביצוע על סתירה עם רוח החוקה או דברה המפורש. בישראל, ניסה א. ברק להפוך את חוקי היסוד לחוקה דה-פקטו אלא שלמהלך הזה אין ולא תהיה בעתיד הנראה לעין רוח גבית בציבור. אין די בהכרזה על מסמך כלשהו כחוקה. צריך להיות ציבור כלשהו העומד מאחורי ההכרזה הזו. אפילו ברמה הפראקטית האנלוגיה הזו לא מסייעת לעמדתך. בפועל גם בארה"ב, ביה"מ העליון לעיתים רחוקות מצליח במאבקים בשם החוקה כנגד הרשויות האחרות, בין אם משום שהוא אינו רוצה (כמו בפרשת כליאת האזרחים ממוצא יפני בשנות מלה"ע II) ובין משום שאין לו זרוע מבצעת (כמו בפרשת גירוש האינדיאנים ממזרח ארה"ב בתקופת הנשיא אנדרו ג'קסון). ב. אבצע לרגע קפיצה לעניין שלטון החוק הישראלי בשטחי יהודה ושומרון. אפילו את החוק אי אפשר בפועל לאכוף אם אין מאחריו הסכמה הציבורית התומכת אותו. בשטחי יהודה ושומרון אין למעשה אף אחד המקבל עליו את החוק הישראלי. לא הילידים, ולא המתנחלים הנשמעים למערכת חוקים אחרת לגמרי. לכן מלכתחילה שלטון החוק הישראלי בשטחים הוא רעיון אבסורדי וחסר בסיס וממילא שאין לצפות לאיזשהו מימוש בר קימא שלו. ג. נחזור לביה"מ העליון ולשטחים המוחזקים. אני מסכים לחלוטין עם טוידלדי בעניין זה. צרכיה הקיומיים של מדינת ישראל דורשים ממנה להכריע אם היא צריכה לספח את השטחים או חלקים מהם או שהיא מתנתקת מהם (למשל על דרך האוטונומיה אבל לא כזו שבה היא משוללת יכולת לבצע את דרישת וסיבת הקיום שלה: הפסקת התישבות המתנחלים בשטחיה). וההכרעה הזו היא עניין לרשויות המחוקקת והמבצעת ולא השיפוטית. מה שהצליח ביה"מ העליון בהתערבותו הסוטה לעשות הוא לאפשר למדינת ישראל לא להכריע בשאלה הקיומית הזו. הוא איפשר למדינת ישראל להיות בשטח מבלי לספח אותו ולשלם את המחיר הכרוך בכך. ההתנגדות שלי להכרעות ביה"מ בענייני השטחים אינה באה מצד שמאל. לא אכפת לי אם ביה"מ מתערב לטובת הפלשתינאים או נגדם. אילו התערב ביה"מ בעניינים חריגים באמת שהם בבחינת "דגל שחור" וכולי, הייתי יכול להבין זאת. למעשה ביה"מ כמעט ומינה עצמו לרשות השלטונית היחידה בשטחים. זוהי החלטה אבסורדית ומזיקה כאחת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. פשוט לא נכון. ברק לא "להפוך את חוקי היסוד לחוקה דה-פקטו". במגילת העצמאות נקבע שהאסיפה המכוננת תחוקק חוקה. האסיפה המכוננת שינתה את שמה לכנסת הראשונה (חוק המעבר) ועקב כך קיבלה על עצמה את סמכויות חקיקת החוקה. חברי הכנסת, נבחרי העם, הם שהחליטו על החוקה, הם עשו את זה במודע, והבינו היטב שבית המשפט יוכל לבטל חוקים על סמך החוקה1. כשברק ביטל חוקים הוא בסך הכל מימש את רצון המחוקק. למעשה, כשבית המשפט לא מבטל חוקים שמנוגדים לחוקי היסוד הוא פועל בניגוד מוחלט לתפקיד שהוטל עליו על ידי העם. 1 תגובה 528249 "אנחנו מחוקקים חוקה, בית המשפט יוכל לפסול חוקים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מוכיח הוא שגם המחוקקים עצמם התכוונו שחוקי היסוד יתפקדו לחוקה. ועל כך אגיב שהויכוח אינו על הלגיטימיות המשפטית של התערבות בג"ץ אלא על יכולתו בפועל להתערב. עדיין נותרות הבעיות הכבדות באמת: האם אנציקלופדיה של ניסוחים משפטיים יכולה להוות חוקה (האם התלמוד או השולחן ערוך יכול להיות הלכה ללא עשרת הדברות או י"ג העיקרים) והאם הציבוריות הישראלית ככלל מקבלת על עצמה חוקה דמוקרטית-ליברלית כלשהי כמסמך מזהה ומחייב. בקליפת אגוז השאלה הנשאלת היא האם הציבור הישראלי (במידה והוא קיים) מקבל את ביה"מ העליון כפוסק הלכה ובאיזה תחומים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השאלה הראשונה: אתה מכיר חוקה שהיא לא "אנציקלופדיה של ניסוחים משפטיים"? לגבי השאלה השניה: פורמלית, "הציבוריות הישראלית ככלל" תמיד יכולה לשנות או למחוק את החוקה שלה. מעשית נראה לי שהיחס של "הציבוריות הישראלית ככלל" כלפי החוקה הוא אותו יחס שלה לגבי שאר המאפיינים המתקדמים (דמוקרטיה, זכויות, חירות, שיוויון...) - אותו יחס שיש לי לגילוח (מאד הייתי רוצה לא להתגלח, אבל מצד שני כולם יחשבו שאני מוזנח אם יהיה לי זקן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השאלה הראשונה: אתה מכיר חוקה שהיא לא "אנציקלופדיה של ניסוחים משפטיים"? בודאי. אתה חושב שהמגילות של חוקי היסוד שאיש מלבד עורכי דין לא יודע מה כתוב בהן, יכולות לתפקד כחוקה? כבר הזכרתי שגם יהודי שאינו שוחה בין דפי הגמרא או אפילו השולחן ערוך, אמור לדעת את עשרת הדברות ואת י"ג העיקרים של הרמב"ם. גם האזרח האמריקני שאינו יודע ע"פ את כל הקונסטיטוציה, אמור להכיר את הכרזת הזכויות ואת התיקונים העיקריים. ואין לך אמריקני שיאמר לך שהוא לא מקבל עליו את החוקה כחוק עליון מחייב (קצת הפרזתי כאן, אבל העיקרון נכון). לגבי השאלה השניה: האנלוגיה שלך לא תופסת. אתה אני מבין, מתגלח ואילו לישראל עדיין אין חוקה. העובדה שקיים הליך המאפשר שינויים בחוקה אינו נוגד את רעיון החוקה כמשהו שהוא מעל החלטת רוב זמנית, כשם שהעובדה שניתן לשנות חוקי יסוד אינה סותרת את עליונותם על חוקים רגילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק יסוד כבוד האדם וגו' מסוייג לכך שלא יבטל חוקים קודמים, כך שחוק עזר נגד רוכלות של מועצה מקומית קודם לחוק היסוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיות עורך דין על מנת לדעת מה כתוב בחוקי היסוד, לפחות בפשוטים שבהם ("אין פוגעים בקנינו של אדם", "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו", "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו"). אזרח אמריקאי אמור להכיר את מגילת הזכויות אבל להגיד שלא מדובר בניסוחים משפטיים ("בכל תביעה פלילית, לנאשם תהיה הזכות למשפט מהיר ופומבי על ידי חבר מושבעים חסר פניות מהמדינה והמחוז בו נטען שנעברה העבירה, לאחר בירור על פי חוק, וכן את הזכות לקבל מידע על מהות וגורמי ההאשמה, להתעמת עם העדים נגדו, לחייב עדים להופיע בעדו ולהיעזר בעורך דין להגנתו")?! ועל אחת כמה וכמה שמדובר בחוקה עצמה ("הנשיא יקבל, במועדים קבועים, שכר תמורת עבודתו, ושכר זה לא יוגדל ולא יוקטן בתקופת הכהונה שאליו נחבר, ובפרק זמן זה לא יקבל כל תשלומים אחרים מארצות הברית, או מאחת המדינות החברות בה" או "כל הצעת חוק שנתקבלה בבית הנציגים ובסנאט תוגש, בטרם תהיה לחוק, לנשיא ארצות הברית; אם יאשר אותה – יחתום עליה, אך אם לא – יחזירנה, בצירוף השגותיו, לבית שממנו יצאה, ובית זה ירשום ביומנו את עיקרי ההשגות ויעיין בה מחדש. אם לאחר עיון חוזר יסכימו שני שלישים מחברי הבית לקבל את הצעת החוק..." ולא, זה לא מסתיים כאן). והדבר נכון גם כשאנחנו מדברים על חוקות אחרות (יש עוד מדינות בעולם מלבד ארה"ב). אני מתגלח (לעיתים), ולישראל יש חוקה (חלקית). החוקה התקבלה על ידי הגוף שהוסמך לכך, עברה את ההליך החוקי, התקבלה על ידי נציגי העם ונחתמה על ידי הנשיא(ים). חשבתי שכבר הבהרנו את זה ב תגובה 590987 בכך ישראל לא שונה ממדינות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שיש הרבה נכון בדבריך. יתכן שהבהרה מסויימת תועיל בויכוח. אתה מדבר על מגילת הזכויות (עשרת התיקונים הראשונים) ואילו אני כיוונתי להכרזת העצמאות: "We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness". זהו אותו הבדל שבין "לא תגנוב" לבין "אין פוגעים בקנינו של אדם" שציטטת. אני חסיד של הגישה הלינקולנית לפיה הכרזת העצמאות היא מסמך על פיו יש לפרש את החוקה עצמה. גם לגבי החוקה עצמה, אני מסופק אם רוב האמריקנים יודעים לצטט את החוקה שלהם אפילו ברמת הציטוטים שהבאת, אבל רוב מכריע שלהם יודעים שהתיקון הראשון עוסק בחופש הביטוי וחופש הדת, השני בזכות לשאת נשק, החמישי בזכות ל"הליך ראוי" וזכות השתיקה, השישי בזכות למשפט פומבי וכך הלאה.איני מתעניין ביכולת השינון והציטוט של אזרח מקרי או בהשכלתו האזרחית, אלא בתודעה אזרחית כללית המקבלת או שוללת את תוקף החוקה. כפי שכבר כתבתי, מה שהוכחת הוא שמחוקקי הכנסת עצמם כיוונו לכך שחוקי היסוד יהוו בסיס לחוקה. זה לא שקול למצב בו רוב מכריע של אזרחי ישראל מכירים במסמך כלשהו כחוקה. כאשר רוב אלקטורט הישראלי שולל אפריורי כל חוקה ישראלית, בין משום שהוא שולל את קיומה של מדינה יהודית ובין משום שהוא רואה בכל חוקה, מתחרה בלתי לגיטימי של ההלכה הרבנית, קשה לדבר על "חוקה לישראל". גם אם רוב בכנסת קיבל את חוקי יסוד ואפילו אם הרוב הזה ראה בהם יסודות של חוקה, עדיין אי אפשר למשל להתנות את קבלת האזרחות הישראלית (דרכון, ת"ז) בהצהרת נאמנות לחוקה של מדינת ישראל. במצב היום אפשר להקצין ולומר שהיחידים שיהיו מוכנים לחתום על הצהרה כזו יהיו המהגרים הבלתי חוקיים והעובדים הזרים. מישהו אמר לי באחרונה שבהארלם יש רחוב על שמו של מלקולם X. זוהי דוגמה לחריגות האב-נורמליות והפשרות הבלתי אפשריות שהן חלק טבעי במהלך המציאות של דמוקרטיה מתפקדת ובת-קימא. גם כך, אני מסופק אם אזרח אמריקני משכיל כלשהו יחלוק על הקביעה כי מלקולם X (כולל הוא עצמו) היה לא-אמריקני ברעיונותי ובעמדותיו. אפילו אם אתה צודק בעמדתך ויש לנו חוקה במובן המשפטי, מה שאנו זקוקים לו הוא הסכמה רחבה על עקרונות יסוד (שיויון זכויות, שיויון הזדמנויות, זכות הקיום של לאומיות יהודית א-דתית, סובלנות פוליטית וכו') ולא הסכמה על הירארכיה כלשהי בספר החוקים של מדינת ישראל. נראה שאפילו הסכמה של רוב גדול לשמור על חוקי מדינת ישראל (להבדיל מהתיחסות לחוק כרשות סעד שמשתמשים בה כאשר היא נותנת לנו ודוחים אותה כאשר היא לוקחת) אין בה די כדי לספק סיבה ובסיס קיום למדינה מסוכסכת ומסוכנת כמו זו שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם רחוב אלא שדרה עיקרית, בולוורד מלקולם X (הידועה גם כשדרת לנוקס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב למסגד ע"ש מלקולם שאבאז? הרי לך הוכחה עד כמה לא-אמריקני במהותו היה מלקולם X. מסגד איסלמי ע"ש מלקולם X שהסתכסך וכנראה גם נרצח ע"י "אומת האיסלם" האפרו-אמריקנית? מתברר שהמסגד הזה משרת היום מוסלמים סונים סתם (כלומר באיו הם ממוצא ערבי, פקיסטני, אינדונזי וכו' להסבדיל מאמריקאים שחורים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "מלקולם X" היה לא-אמריקני, במוסלמיותו? אני לא מכיר במיוחד את הגותו אז אשמח אם תאיר את עיננו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך לכלוא אותי ב"מצודתו" של מלקולם X. לא צריך להבין הרבה במשנתו של מלקולם X כדי לומר שמלקולם X היה ספארטיסט שחור שלא האמין בדו-קיום בן-גזעי בארה"ב. להבדיל מ"אומת האיסלם" שהיתה תנועה של אוילים תמימים ופושעים-נוכלים נוסח הכתות האיזוטריות למיניהן, מלקולם X היה אידיאולוג מעמיק והוגה אותנטי. כאמור מלקולם X הטיף לשחרור השחורים במובן ה"דו-לאומי". הוא, אם מותר להתבטא כך, רצה באפרטהייד שחור, שיאפשר לשחורים להיפטר מן המומים החולשות והפגמים שזרעה בהם ההסתופפות בצל העליונות הלבנה. מלקולם X להבדיל ממרטין לותר קינג ואפילו הפנתרים השחורים או "אומת האיסלם", לא שאף לשיויון זכויות או אפילו אפלייה מתקנת בארה"ב. הוא שאף להקמת עצמאות פוליטית שחורה במדינות הדרום ויותר מאוחר להשתלבות האפרו-אמריקנים במרקם של העולם האיסלמי והעולם השלישי, עד כדי חזרה ליבשת אפריקה. בסוף דרכו מלקולם X הלך אל האיסלם העולמי ולא אל האיסלם השחור הלוקלי. מרטין לותר קינג יכול להיות דמות מופת כלל אמריקנית (גלן בק למשל מרבה להשתמש בציטוטים שלו). מלקולם X לא. העובדה שמישהו מעלה על דעתו לקרוא שדרה ראשית על שמו היא אבסורדית בדיוק כמו לשנות את שמו של רח' פאולוס בנצרת לרח' חנין זועבי. שני הדברים כאחד הם מגוחכים מבחינה רציונלית ואפשריים במציאות כאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני לא מוצא שום אבסורד בקריאת שדרה בהארלם(!) ע"ש מלקום X אך אני רואה בהשוואה לחנין זועבי אבסורד בלתי נסלח :) התרומה של מלקולם X לחיי השחורים בארה"ב (ובכך, לחיי האמריקאים בכלל) עולה בסדרי גודל על מה שזועבי יכולה לחלום. להיפך, אומה שבתחילתה הכריזה שעצם קיומה וסיבת לידתה נובעים מאמיתות נצחיות של שיוויון, חיים וחירות לכל אדם, ותיכף מייד החשיבה בני אדם מסוימים - שחורים - כחפצים ששוויים רק 3/5 אדם, ואח"כ לקח לה כמעט 200 שנה כדי לבטל את האפלייה הזו ולו מבחינה פורמלית, יכולה להיות גאה במובנים מסוימים במלקולם. ספרטיסטים יש כיום גם בטקסס, יכול להיות שאחד מהם הוא המושל שלה, ריק פרי, שעד לאחרונה ראה עצמו כמועמד לנשיאות ארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שכאן איבדתי אותך. מה שניסיתי להסביר הוא שאין דבר כזה "התרומה של מלקולם X לחיי השחורים בארה"ב". מלקולם X לא רצה שהשחורים יהיו חלק מארה"ב. הוא טען שהשחורים לעולם לא יוכלו להתגבר על נחשלותם ונחיתותם עד שלא יפרדו מן החברה הלבנה. חנין זועבי בודאי טוענת שהיא פועלת לשיפור חייהם של ערביי מדינת ישראל. מלקולם X היה הרבה יותר אותנטי ולא טען דברים מעין זה. הוא רצה שהשחורים יפרדו מארה"ב ויחזרו לביתם האמיתי בעולם השלישי ובעולם האיסלמי. מלקולם היה ראדיקל פוליטי אמיתי ולא פעיל זכויות אדם. (היו מספר פאזות בהגותו של מלקולם X ולכן מה שאני אומר כאן לא בלתי ניתן לסתירה מדבריו בתקופות השונות). מה שכתבת בתגובתך יכול להתאים למרטין לותר קינג ואפילו לג'סי ג'קסון או לואיס פאראחאן, אבל לא למלקולם X. אכן אין שום השוואה בין "תנין" זועבי לבין מלקולם X. חנין זועבי היא פעילה פוליטית דו-פרצופית (משהו בין אריה דרעי לעזמי בשארה). מלקולם X היה הוגה דעות ראדיקלי ואותנטי. רח' חנין זועבי בנצרת הוא קביל רציונלית אבל לא יקרה בקרוב. שד' מלקולם בהארלם, הוא אבסורד אזרחי ועיניך הרואות גם עובדה. מה דעתך על רח' שלמה ויינינגר בהרצליה? ההסבר הוא כמובן תמיכת הרוב השחור של תושבי הארלם וכאן אשתמש בעוד איזכור מן הסרט "הערת שוליים": "אין מביאים ראיה מן השוטים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמריקה היא די חריגה בעולם הדמוקרטי בכל מה שנוגע ליחס לחוקה (ולהצהרת העצמאות). אני לא חושב שאזרח בריטי, צרפתי או גרמני יכיר את החוקה שלו בצורה כל כזאת. למעשה, נדמה לי שהישראלי המשכיל מכיר את החוקה שלו טוב יותר מהאירופי המשכיל (לא בגלל מערכת החינוך המפוארת שלנו, אלא בגלל שהחוקה עומדת במרכז כל כך הרבה דיונים פוליטים שגם אם תעיר כל אחד מאיתנו בעמצא הלילה הוא ידע שאחרי ''כבוד האדם'' באה ''וחירותו''). בקשר לחוסר ההכמה אתה צודק. אבל על תדאג, אם זה ימשך ככה עוד שני עשורים תהיה הסכמה ציבורית רחבה על עקרונות יסוד (אמנם לא שיויון זכויות, שיויון הזדמנויות או סובלנות פוליטית אבל בוודאי שזכות הקיום של לאומיות יהודית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפי מה שקראתי, בניגוד לתפיסה כיום הרואה בביהמ"ש העליון האמריקאי כשומר החותם של החוקה, מנסחי החוקה חשבו שדווקא הנשיא הוא "שופט מס. 1" עם סמכות עצמאית של פרשנות והגנה על החוקה. החוקה לא מסדרת את שלושת הרשויות לפי סדר עדיפויות, כך שביהמ"ש איננו "עליון" על הנשיא או הקונגרס אלא עליון על הערכאות הנמוכות יותר. הסמכות הכמעט בלעדית שישנה היום לביהמ"ש העליון הורחבה (ועד היום יש כאלה שטוענים שהסמכות נלקחה בכוח) רק ב- 1803 בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון בראשות מרשל במשפט מרבורי נגד מזכיר המדינה מדיסון (ממנסחי החוקה ולימים הנשיא הרביעי). בכך ביהמ"ש הרחיב את סמכותו לביקורת על החוקה ולכוחו לבטל - בפעם הראשונה בארה"ב ובדמוקרטיות בכלל - חוק הנוגד את החוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, סבורני שביה''מ העליון האמריקני דהיום הפליג הרבה מעבר למצב שנתקבע בפסיקת מרבורי-מדיסון (ביה''מ העליון הפדרלי כשומר החותם של החוקה ותו לא). עד כמה שאני מבין, בי''מ זה רואה עצמו גם כפרשן מוסמך של החוקה ולכן די בסתירה לרוח החוקה ע''פ הבנתו, על מנת להצדיק התערבותו. ההבדל שאני רואה בין ארה''ב לישראל, הוא שבארה''ב רוב מכריע רואה בנאמנות לחוקה כקודמת לכל דבר אחר ואפילו אם יש מחלוקות עמוקות מאד בנוגע לפרשנות החוקה. בישראל אין הסכמה שכזו. במובן זה ישראל היא רפובליקה נטולת קונסטיטוציה והדבר המוסכם היחיד בציבוריות הישראלית הוא שאי אפשר להסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, ואלע"ד, לחוקה כמה פרשנים מוסמכים: הנשיא, בית הנבחרים, ביהמ"ש והאזרחים המשרתים בחבר המושבעים. החוקה גם קובעת שהנשיא, חברי הקונגרס והסנט וכל חברי הזרוע המבצעת והשיפוטית יהיו כבולים בשבועת אמונים לחוקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |