בתשובה לסתם יהודי מתוסכל, 08/01/12 17:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הבדל עקרוני מאוד גדול בין פס''ד אונגרפלד לדוגמה האחרונה שלך. פסילת ראיות שהושגו שלא כדין היא צעד שנועד למנוע מרשויות החוק להתעמר בנאשם ולנהוג בצורה פסולה כדי להשיג הרשעה. יש הרבה הגיון בתפיסת 'פירות העץ המורעל', כי היא מגבילה את כוחן של רשויות החוק לנקוט צעדים פסולים, מתוך החשש שמה שמתחיל במקרה שבו הנאשם באמת אשם אבל ההודאה מושגת בצורה פסולה, לא ייגמר שם (שלא לדבר על ההשפעה של הרגלה של משטרה להוציא הודאות ופרקליטות הרשעות בכל מחיר). בפס''ד אונגרפלד, כמדומני, ההרשעה היא הפוכה מזה, ובעיני בהחלט היא פגיעה מיותרת בחופש הביטוי לטובת השתקת ביקורת (וכמו שהעיר מישהו, כנראה שלמשטרה ולשירות הציבורי מקבלים רק אנשים הנוחים להיעלב). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. בדברים דומים יש גם צדדים שווים וגם שאינם שווים. בחרתי להצביע על הצד השווה דווקא, החשוב מאד בעיניי - השחיתות, האוכלת בנו בכל פה ומסכנת את עצם קיומנו. ב. אתה מדבר על פסילת ראיות במישור הפלילי ואני מדבר על פסילתן במישור האזרחי. הנימוקים במישור האזרחי לפסילת ראיות חייבים בהכרח להיות שונים מאלו שבמישור הפלילי. אחד השיקולים החשובים מאד, לדעתי, אשר צריכים להנחות את קביעת הנורמות העוסקות בפסילת הראיות במישור האזרחי הוא, באיזו מידה הנורמה העומדת לדיון (וכן גבולותיה וסייגיה) מעודדת או מדכאת את תופעת השחיתות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |