|
לפני שנים רבות, בעיר רחוקה אחת ושמה ירושלים, היה זרזיר חביב ולו חברה זרזירה בתל אביב. כשהיה רוצה להגיע אליה בשבת היה עולה על מונית שירות מתחנת המוניות ליד אגד הישן, ובהתמלא המונית היו יוצאים לדרך. שבת אחת עלה זרזירנו על מונית כהרגלו, והתחיל לחכות. וחיכה, וחיכה, וחיכה. וחיכה. הוא והנהג עימו. מה עשה זרזירנו? הלך לטלפון הציבורי הסמוך וחייג לתחנת המוניות: הלו, אנחנו פה חמישה אנשים באבו גוש, מחכים למונית שירות לתל אביב. מתי היא מגיעה? -תוך עשר דקות! אמרו לו. הנהג לחץ על הגז בכיף, ויאללה לדרך. באבו גוש אומנם לא חיכו לו חמישה נוסעים, אבל זרזירנו הגיע אל זרועות זרזירתו התלאביבית בזמן.
|
|