בתשובה ליהונתן בר, 30/11/11 1:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז ימין ושמאל הם מצבים ולא אידיאולוגיות? בבחירות 2003, מצנע - מן השמאל, כמדומני - דיבר על פינוי נצרים. לא כל גוש קטיף. שרון *לא* דיבר על פינוי גוש קטיף. הוא התכחש להבטחות שלו, למשאל מתפקדי הליכוד (אחרי שהצהיר שיקבל את תוצאותיו), וכן הלאה (וגם ביבי בסוף התפטר בגלל 'התנגדותו' להתנתקות, לא לפני זיג-זג מאוד לא מכובד, ואז מקורבי שרון הצהירו שהוא 'שבוי בידי הימין', הצהרה בלתי-אפשרית לשיטתך. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3123837,00.h...). ובסוף הוא הקים את קדימה, שמפלגת ימין היא לא. אז כן, לימין יש בהחלט בעיה כשמנהיג מפלגת הימין הגדולה מתכחש לעקרונותיו ולהבטחותיו ומיישם מדיניות שאפילו יריבו משמאל לא העז להציע, אבל זה לא הופך את התכנית ל'תכנית של הימין', אלא אם אתה מבטל לגמרי את האידיאולוגיה ומניח שאם נולדת ימני או התחלת דרכך כימין (או כשמאל) שם אתה נשאר כל זמן שאתה נושם עצמונית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר אחר הפנו פה למושב ליצים של ישי רוזנבאום, אז אצטט אותו: "ההבחנה הזאת בין ימין ושמאל ברחבי המרכז הפוליטי הישראלי - מהשוליים השמאליים של מפלגת העבודה ועד הקצה הימני של הליכוד - היא חסרת משמעות. הרי "ימין" ו"שמאל" אמורים להצביע על דרך, על כיוון, על עמדה, ואלה לא קיימים במרחב הזה." " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכל מי שמגיע לשלטון הופך להיות 'מרכזי' הרבה יותר מהאידאולוגיה האמיתית שלו, ובטח שיותר ממה שהציג עצמו לפני הבחירות. זה קרה לברק, זה קרה לביבי, וזה גם קרה לשרון. לכן אני לא מופתע. המציאות חזקה יותר מכל תעמולת בחירות. אני דווקא אוהב את הציטוט מתגובה 588487, משום שהוא מתאר אידאולוגיה שלישית, שמבחינתי אפשר לקרוא לה "אפוקסיזם" שמטרתה היחידה להדביק את הנושא בה לכיסא. מבלי להכנס בכלל לשאלה האם הציטוט הזה מתאר את המציאות נאמנה, לפחות תסכים איתי שאי אפשר לומר שכל מי שהוא לא "ימין אמיתי" הוא "שמאלני", ולו משיקולי סימטריה: הרי יבוא מי שיבוא ויגיד שאהוד ברק שאיננו "שמאלני אמיתי" והוא בעצם "ימני", ואם לא אהוד ברק אז עמיר פרץ וכיוצא באלו. שכן תמיד תמצא מי שיגיד שהאידאולוגיה של מאן דהוא היא לא שמאל/ימין "אמיתי". בכל אופן, בכל קו או הגדרה סבירה שתבחר, אי אפשר לומר ששרון הוא שמאלני. ההיסטוריה שלו וההתנהלות שלו לאורך כל הקריירה הצבאית-פוליטית שלו לא מתיישבים עם ההגדרה. לולא ההתנתקות, אף אחד לא היה חושב אפילו להגדירו כשמאל. מה גם שלא רק הוא היה "הסוס-הטרויאני של השמאל", אלא הצביעו בעד גם חברי כנסת אחרים מהליכוד, כולל רה"מ כיום. לי לא אכפת אם שרון הוא "ימין" או "לא-ימין-ולא-שמאל", ואני מעדיף בכלל לא להיות מי שמגדיר: אני טוען שבכל הגדרה הגיונית שתבחר, שרון לא נחשב שמאלני, והליכוד לא נחשב למפלגה "שמאלנית". לכן, אני חושב שמשפטים כמו "תכנית ההתנתקות היא תכנית של השמאל" הם מגוחכים במיוחד. במאמר מוסגר אני חייב להודות שהם מזכירים לי עוד "המציאות מפריעה לאידאולוגיה": רצח רבין. שכן לא רצח אותו בחור ימני בשם יגאל עמיר, אלא מדובר בעצם בקונספירציה רחבה של השב"כ/השמאל/וואטאבר. אמנם בהקשר של ההתנתקות התיעוד רחב מידי, משום שכל העם יודע מי קידם את התוכנית ומאיזו מפלגה הגיע, אבל גם לכך יש פתרון - הופכים אותו לשמאלני, ממש כמו דארווין ש"חזר בתשובה על ערש דווי". זה אבסורד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון לא שמאלני, אבל התכנית שהוא יישם הייתה תכנית שמאלית למדי (לא עד כדי יוסי ביילין, אבל שמאלה מהבטחותיו והרבה שמאלה מהמצע של המפלגה בראשה עמד, ואפילו שמאלה ממצע מפלגת העבודה דאז). אני מזמן טענתי (ואפילו רמזתי די בבוטות במאמר שהיה קשור קצת לנושא) שמנהיג חזק יכול להעביר כמעט כל מה שהוא רוצה בארצנו והציבור יתיישר, אבל זה קשור לאדם ולא לאידיאולוגיה. אכן, יש כאלה שטענו שאהוד ברק הוא ימני, אבל לאור נכונותו למסור לפלסטינים בערך את כל יו"ש, זו טענה מופרכת לא בגלל האיש אלא בגלל מעשיו. וברק, אגב, הוא דוגמה למישהו שהפך *פחות* מרכזי: ההצעות שהוא הציע לפלסטינים בקמפ-דיוויד היו הרבה יותר שמאלה ממה שהוא הציג בטרם הבחירות. תמיד יש מי שיטען שהאידיאולוגיה איננה אמיתית, אבל זה לא אומר שבגלל המישהו הזה חיבים למחוק את האידיאולוגיה מהדיון או לומר שבגלל שיש מישהו כזה, אזי אי אפשר לדבר וזהו. לצורך העניין, הבה נניח שזהבה גלאון נבחרת לראשות הממשלה. ומשום מה - נניח, מחשש מבית המשפט העליון המאוכלס אז בפאשיסטים עם קרניים - היא מחליטה לצאת למלחמה סיפוחית נגד סוריה וירדן, לטרנספר את ערביי ארץ ישראל ולספח את הבשן והחורן. האם היית טוען ש'בכל הגדרה הגיונית שתבחר, גלאון לא נחשבת ימנית', או ש'משפטים כמו 'סיפוח הבשן והחורן וגירוש ערביי ארץ ישראל הם תכנית של הימין הקיצוני' הם מגוחכים במיוחד', או שבמקרה כזה הפער בין מה שהיה האדם למדיניות שיישם היה צורם לך קצת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ברק - כל ההתנהלות החברתית-כלכלית שלו היא שהייתה מחוץ לשמאל. אגב, אני יודע שאנחנו קצת הולכים הצידה מהדיון, אבל האם תוכל להרחיב לגבי ההצעות בקמפ-דיוויד אל מול מה שהציג טרם הבחירות? אני דווקא זוכר דברים אחרים, אבל היסטוריה זה ה core business שלך :) בכל אופן, כשאנחנו לא מגדירים שמאל כה"הגדרה הפילוסופית של שמאל אוניברסלי כפי שנקבעה... מסארטר ועד חומסקי" אלא "חלוקה המקובלת בישראל, ולא לאיזו אידיאה-פיקס". אז בהחלט נמצא את שרון כחלק ממחנה הימין, וכנ"ל שאר חברי הליכוד שהצביעו בעד התוכנית. אם מישהו חושב ששרון היה ראש ממשלה גרוע ושהוא התעלם מדעת הבוחרים שלו אז שלא יצביע לו אם ירוץ שוב לראשות הליכוד. אנחנו בוחרים מפלגות וחברי כנסת, לא אילו אוטומאטים. יש מצביעי קדימה שלא היו מרוצים מכך שאולמרט הביא אותנו למלחמה נוספת, וש"לא לכך הוא נבחר". ויש מצביעי עבודה שלא מרוצים שברק ישב עם ש"ס בכנסת, ויש מצביעי מרץ שתמכו ביוסי שריד עם ה "read my lips". נציגינו בכנסת יאכזבו אותנו תמיד, זה כמעט אינהרנטי להגדרת התפקיד שלהם. מה שמטריד אותי בסיפור הזה הוא שטופלים את תוכנית ההתנתקות לשמאל, ומתעלמים ממביא שהביא אותה, מהמפלגה שממנה צמח וכמות התומכים בתוכנית במפלגה הזו, כאילו אלו פרטים שוליים וחסרי משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי כל הבטחות ברק, ראה פה: http://www.archavoda.org.il/avodaarch/matza/pdf/bara... ושוב: אני לא מחפש את ההגדרה הפילוסופית לבדה, אבל האידיאולוגיה היא עדיין בבסיס העניין. ההגדרה שלך, כמדומני, מצמצמת את ימין-שמאל לכדי מחנות כמעט מולדים, בלא קשר למעשים ולאידיאולוגיה. אני עדיין סובר שמצע אמור להיות מחייב עד כמה שאפשר (הגמישות קיימת, אבל יש איזו מחוייבות), ושהאידיאולוגיה המוצהרת היא אבן-הבוחן. (אה, ושרון אכן נטש את הליכוד לאחר ההתנתקות. והיה זוכה בבחירות, אבל כנראה לא אלה שבליכוד). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |