|
||||
|
||||
כשהמרצה הינו ניב גורדון? (אגב, קננגיסר הגדיר את עצמו כשמאלני קיצוני, הוא מתנגד לעריכת טקס ברית מילה, הוא אינו רואה חשיבות להשתייכותו לעם היהודי ועוד כהנה וכהנה סימנים. אבל למה ללכת לקורס, כשאפשר לשאול את פי הנער?) |
|
||||
|
||||
ומה בדיוק הקשר בין התנגדות לברית מילה לבין שמאל? |
|
||||
|
||||
מתסכל להסביר דבר כל כך ברור: יותר שמאל - פחות זיקה ליהדות. פחות זיקה ליהדות - יותר התנגדות לאחד מסמליה - ברית המילה. |
|
||||
|
||||
ומה גורם לך לחשוב ש"שמאל" בהכרח אומר "פחות זיקה ליהדות"? או שלחילופין - תפיסת עולם ימנית גם תלך יד ביד עם זהות יהודית דתית חזקה? |
|
||||
|
||||
הזיקה של ימין מהסוג שאני רואה אצלך, היא לקטעים החשוכים ביהדות. |
|
||||
|
||||
עינים להם ולא יראו. הרי אחת הטענות שלי הינה, שיש לכם ליקוי חמור בראיית המציאות כהוויתה. |
|
||||
|
||||
גם למקרר יש אור פנימי. |
|
||||
|
||||
בשביל ללמוד לחשוב לבד בצורה רצינית, במקום לפזר שטויות. |
|
||||
|
||||
יש סיבה שאת ממשיכה לנסות לענות למגיב/ים שלעיל? מזמן לא נתקלתי בדיון טרולי נמוך שהוא גם כל כך לא מצחיק. |
|
||||
|
||||
התשובה הקצרה: תמיד מעניין לדעת איך חושבים אחרים, בייחוד כשהם מזהים את עצמם עם עמדה שאני מאוד רחוקה ממנה. תמיד אפשר ללמוד משהו מזה, ואם לא על "איך אנשי ימין חושבים ברצינות על אותו עניין לגמרי אחרת" אז על "איך אנשי ימין חושבים לא ברצינות על אותו עניין". חבל שככה, כמובן, אבל זה מה יש. התשובה הארוכה: יש לי תזה מסויימת לגבי כמה מסיבותיו של הגל העכור שמציף אותנו כרגע. אחת ההשערות שלי הוא שהן בנוי על שילוב של תחושת נחיתות חריפה, אנטי-רציונליות ובורות איומה באזרחות שמיתרגמת לשכרון כוח. השרשור הנוכחי הוא סוג של דוגמת מבחן (מצומצמת ומקומית) באיזשהו מקום, מה שמשאיר אותי בדיון ומאמן את סבלנותי. |
|
||||
|
||||
הלך הזרזיר אצל העורב. |
|
||||
|
||||
זרזירה, במקרה זה, ואחת כזו שמאוד אוהבת לשיר. |
|
||||
|
||||
גם עורב וגם זרזיר הן ציפורי שיר [ויקיפדיה]. |
|
||||
|
||||
לא סתם ציפור-שיר, אלא ממש ציפור-דבר, לפחות לפי בלדות כמו "שלושה עורבים" והתאום הזוגי שלו (בביצוע מופתי של Steeleye Span ב-http://www.youtube.com/watch?v=Fc4wVtY3-iQ). |
|
||||
|
||||
וגם לפי העורבים על העריסה. אחד משירי הערש החביבים עלי. אם כי לא בהכרח בביצוע הזה. |
|
||||
|
||||
אני מעדיף את העריסה הזאת של ג'ודי קולינס. |
|
||||
|
||||
ובעניין זה: לכבוד הולדת בתה הבכורה של חברתי הטובה1 הכנתי אוסף שירי ערש בעברית, אנגלית, יידיש ולאדינו, כולל חוברת מילים בפורמט פידיאף. מסווגים לפי ז'אנרים: זוועות, עובדות החיים, לאמא נמאס, במקום פסיכולוג לאמא, שירים ציניים, שירים על שירי ערש, שירים ציוניים ושירים ידידותיים לילדים. כמובן, ישנה חפיפה: יש שירים ציוניים שהם ידידותיים לילדים, ושירים על עובדות החיים שהם גם ציוניים וגם ידידותיים לילדים. יש שירים במקום פסיכולוג לאמא, שגם מלמדים על עובדות החיים, ויש שירים במקום פסיכולוג לאמא שגם מתארים זוועות. רק זוועות ידידותיות לילדים אין. אשמח לשלוח לכל המעוניין. 1 זה היה לפני שהיה לי פרוייקט משלי בהתהוות. |
|
||||
|
||||
אני חייב לשאול: אילו שירי ערש יש שעוסקים בזוועות? |
|
||||
|
||||
* שיר ערש / יהודה עמיחי (על הדרך זה גם שיר על הז'אנר). / יוני רכטר * לילה לילה / נתן אלתרמן / מרדכי זעירא * שיר ערש (נומי דומי) / אלכסנדר פן (אלא מה? אבות נוטשים. חייב להיות פן) / יהודית רביץ (על הדרך, זה גם במקום פסיכולוג לאמא) * בך לא נוגע / דן תורן * שיר ערש לכבשה (ועל הדרך זה שיר על עובדות החיים) * א מאל איז געווען א מעשה * פונאר * crow on the cradle * על אם הדרך עץ עמד (שהוא גם ציוני)* שכב בני (שהוא גם ציוני, וגם במקום פסיכולוג לאמא). * שיר ערש נגבי (רוח רוח על ביתנו) (גם ציוני) * שיר ערש לילדים במקלט (כנ"ל) |
|
||||
|
||||
בזכותך עיינתי עכשיו לראשונה במילותיהם של שירים שחשבתי שאני מכיר. פחד ואימה. כל הכבוד על המפעל החשוב הזה! כבר אין לי ילדים בגיל הרלוונטי, אבל חשבת אולי להוציא את זה כספר? |
|
||||
|
||||
זה רעיון. |
|
||||
|
||||
פונאר זה "שריפה אחים, שריפה"? הוא מוגדר כשיר ערש?! |
|
||||
|
||||
כמובן שזה שיר ערש, זה אפילו שיר הערש האולטימטיבי: שים את השמיכה מעל הראש ואל תשמיע קול. ___ כשהייתי בן חודשיים וחצי התנהלה מלחמה (כלומר, התנהל קרב) מתחת לחלון ביתי. אמא שלי אומרת שמאז אותו לילה הפסקתי להתעורר בלילות. |
|
||||
|
||||
פונאר זה "שקט שקט בני נחרישה, כאן צומחים קברים". |
|
||||
|
||||
צודקת. בתוך הראש שלי הם מקוטלגים יחד (מסיבות מובנות). אז אני חוזרת על שאלתי: זה שיר ערש?! |
|
||||
|
||||
ובכן, יש שם ''שקט שקט'', ויש שם ''נומה נומה''. זה שיר ערש. |
|
||||
|
||||
ליתר בטחון, האמהות בוילנה נהגו לשיר אותו ביידיש. כדי שהילדים לא יבינו. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק שיר זוועה, אבל שיר על עובדות חיים קצת פחות נעימות, כמו שאומרים (בגידות): "נאני נאני" המופלא (הלאדינו-אי, יש לו גם מקבילות יווניות וטורקיות). ןאם כבר פרוייקטים של שירי ערש, הנה אסופה מקסימה ביוטיוב (פלייליסט) של שירים בכמה שפות עם אנימציה חביבה מאוד. http://www.youtube.com/watch?v=1j5NRUTKXH4&featu... |
|
||||
|
||||
ומה היה כלול ב"במקום פסיכולוג לאמא"? (שואלת בשביל חברה). |
|
||||
|
||||
* שיר ערש (נומי דומי. אלכסנדר פן) - אבא עזב אותי ואותך והשאיר אותנו בודדות וגלמודות. * א מאל איז געווען א מעשה (המילים והלחן עממיים) - "מאין יבוא חכם, הכוכבים יוכל לספור? מאין יבוא רופא, לליבי ימצא מזור?" * שכב בני (מילים עמנואל הרוסי, לחן שלום צ'ריטונוב, אריק לביא שר) - תינוי כל צרות היום. * שיר ערש (ילד ילד לי ניתן. המילים של טשרניחובסקי) - אותו כנ"ל. רק שזה במקום פסיכולוג לאבא - כי אמא כבר לא יכולה יותר והלכה לישון. * יענקלע של חן רותם (מילים וביצוע. הלחן של מרדכי גבירטיג, וגם החלק שהסבא שר - שלו) הוא במקום פסיכולוג לה עצמה. על טראומות הלינה הקיבוצית. * נום ילדי (שלום עליכם, לחן עממי, ליאור ייני שר) - אבא נסע לאמריקה והוא ישלח לנו כרטיס אחרי שיאסוף כסף. או לפחות ככה הוא אמר. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על שיר הערש המרדים "לילה לילה" של אלתרמן עם שלושת הפרשים: אחד היה טרף, שני מת בחרב, וזה שנותר את שמך לא זכר. ולקינוח - "לילה לילה רק את מחכה, נומי נומי הדרך ריקה". יופי נרדמים אתו. |
|
||||
|
||||
הוא מסווג כזוועה. לא כתחליף-פסיכולוג. |
|
||||
|
||||
"ילדים שכאלו צריכים כבר להיות בין כתלי בית.." של אלטרמן עומד בדרישות? לא זכרתי שאיינשטיין מבצע את זה באופן רוסי פחות. |
|
||||
|
||||
זה לא בדיוק שיר ערש. יותר שיר מחאה על מצב קיים שאין נותנים עליו את הדעת די הצורך. |
|
||||
|
||||
המנגינה הרוסית הופכת אותו לשיר ערש מוצלח, וילד ששומע אותו לפני השינה עשוי למצוא בו בקלות קצת תחושת נטישה ביחוד לאור השורות בגוף ראשון - אולי צורת הטפה אלטרמאנית ואולי קולם של הילדים. מומלץ לשיר לילד המתוסבך בעצב, אחרי קריאת שני פרקים ב''ניסים ונפלאות''. |
|
||||
|
||||
אלטרמן זה שילוב של המשורר הידוע ואלטמן הקטן (הידוע גם הוא)? |
|
||||
|
||||
יענקלע זה איזה רימייק של שיר יידי אמיתי ומקורי כמדומני. לא נראה לי שהתוספת העברית היתה מושרת פעם. הנה המילים והביצוע |
|
||||
|
||||
את התוספת העברית חיברה חן רותם. והיא שרה אותה, כמובן. יענקעלע האידי, בחיבורו ובהלחנתו של מרדכי געבירטיג, מסווג כ''לאמא נמאס'', והוא תמצית הפולניות. זה לא בדיוק רימייק. |
|
||||
|
||||
זה לא נורא מפתיע: הזמר העברי, לפחות מאז שנות השלושים, הוא לא באמת יצירה עממית אלא יצירה של יוצרים אינדיבידואלים. ובשביל משוררים ופזמונאים רציניים, הפיתוי להסוות שירי כאב או זוועה במסווה (ולו דק) של שיר ערש הוא כזה שאי אפשר לעמוד בפניו. מצד שני, עם מעיין נהיה די ברור, ולא שזה מפתיע, שבגיל צעיר מספיק (כשעוד שרים שיר ערש במקום סיפור) הוא רחוק מספיק מלהבין משהו מהמילים, אז אם הלחן מתאים הכל טוב. אני אימצתי את שיר כלולות, שהמילים שלו, אני בעצמי לא כל כך מבין אותן1 אבל ברור שהן בכלל לא קשורות לשיר ערש, גם לא בהפוכה. הלחן קולע למטרה. 1 אתם מוזמנים להאיר את עיני. אפילו שאני לא מבין יש בהן משהו יפה. |
|
||||
|
||||
בטקטיקה דומה אני אימצתי את "צוללת צהובה", עם שינוי מילים 1 (ושפה, והאטת המקצב כמובן). זה עבד לא רע בגיל חצי שנה - שנה. 1 שום דבר מסובך, הפזמון הוא "אנחנו נרדמים בצוללת צהובה... אנחנו ישנים בצולל..." |
|
||||
|
||||
הלחן של "צוללת צהובה" נשמע לי קופצני ומעיר למדי. זה עבד היטב כשיר ערש? |
|
||||
|
||||
לא יודע שום דבר מעבר ל- 10 מילים שרשומות בכותרת של YOUTUBE ובתגבות (אין הרבה תגובות כך שקל לברר את 10 המילים. אפשר לברר יותר אצל דוברי רוסית. אם זה חשוב לך, את יכולה גם לפנות בשאלה לזמרת באתר שלה http://www.annanetrebko.com (או שם דומה) היא נראית טיפוס חברותי ודוברת אנגלית לכן יש סיכוי שתקבלי תגובה (אם לא ממנה אז מאנשי יחסי הציבור שלה). |
|
||||
|
||||
תאיטי את זה לבערך 3/4 שנייה לפעימה ותסנני את הליווי המוסיקלי ונראה כמה זמן תחזיקי מעמד ערה. |
|
||||
|
||||
אם איננה טועה, היה זה וונגוט שכתב על מילות שירי הערש ותפקידן הפסיכולוגי על המבוגר ששר אותן. התופעה איננה עברית בלבד. |
|
||||
|
||||
זכור לי במעומעם, בתאומים אולי?-סלאפסטיקס עם הסינים הקטנים הנכנסים בנחיריים? |
|
||||
|
||||
בקשר למשפט הראשון: שמעתי עכשיו תכנית בגל"ץ על מקורם של שירי חנוכה. מקורם של רוב השירים שנסקרו שם היה ביידיש, בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. להשוואה: http://xkcd.com/988/ . (לא בדקתי את הנתונים של התוכנית בגל"ץ או את אלו של הקומיקס ב-XKCD) |
|
||||
|
||||
הנתון של XKCD מאד דומה לזה שבוויקיפדיה1, והפער בין בין שני צידי האוקיינוס (השווה את 1 ל2) אומר דרשני. |
|
||||
|
||||
התוכנית במקרה מוקלטת? |
|
||||
|
||||
מהסתכלות ראשונה באתר גל"ץ - לא מצאתי. היא הייתה במוצ"ש (ביום שכתבתי את התגובה) בשעה 21:00. |
|
||||
|
||||
לא זוכר. אולי ''הנרות הללו''. משהו מיוחד לחנוכה. לא מן הנמנע שזה היה גם שידור חוזר. |
|
||||
|
||||
הוואלה הוא מייל פעיל? שלחתי לך לשם קישור לדרופבוקס. אם הוא לא - שלח לי כתובת אחרת. |
|
||||
|
||||
תודה; בינתיים לא הצלחתי לפתוח. |
|
||||
|
||||
לא שיר ערש, אבל קלאסיקת פעוטות: פיל פילון. WTF הבית האחרון? |
|
||||
|
||||
נורמות של ימים עברו. ממש כמו "אבא'לה במוט, אמא'לה בשוט / נתנו לברל'ה הרבה מכות" רק משום שהוא איבד גרוש ומישמיש אין. אני מכירה אנשים ששרים את פילפילון בגרסא מתוקנת: "אך הסוף היה מצהיל בא הביתה אבא פיל פילפילון שמח מאוד ומיד התחיל לצעוד". |
|
||||
|
||||
אלה אותם אנשים ששרים עץ הלימון נתן ריחו? |
|
||||
|
||||
לא. אין סיבות אידיאולוגיות להחליף את הרימון בלימון. יריחו, מצד שני, עלולה להיות מעט בעייתית... |
|
||||
|
||||
למה, הד יענה מהרים פי מליון? |
|
||||
|
||||
שיר ערש אכדי, בין רבים אחרים (תימני, פרסי, יידי ועוד): "ילד יושב הבית האפל [כינוי לרחם], הלא יצאת, ראית אור שמש, למה תבכה? למה תצרח? למה לא בכית שמה? הערת את אל הבית, נבהל שור הבר. 'מי העירני? מי הבהילני? הילד העירך, הילד הבהילך'. כמו שותה יין, כמו בן המוזגת, לו תיפול עליו שינה!". |
|
||||
|
||||
המעט ששמעתי משירי הערש ביידיש מדיפים סחיטה רגשית חסרת מעצורים ממש. |
|
||||
|
||||
באיחור גדול, אבל אשמח לקבל עותק :-) |
|
||||
|
||||
לא יודעת בקשר לפשטידות, אבל המצה של האייל מתוקה :) |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאפשר להסיק מהמתוסכל דבר בקשר לאנשי ימין. |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שאפשר להסיק משהו על כלל הימין. אני כן חושבת שאפשר לזהות זרמי עומק קיימים. |
|
||||
|
||||
בקשר לתיזה, אולי תרצי לעיין במאמר שכתבתי פעם על תיאורית ניהול הטרור, דיון 2517 |
|
||||
|
||||
קראתי, ואני לא בטוחה שהבנתי. הרעיון הוא שחרדת המוות "מרוככת" על ידי הנחמה שבהשתייכות חברתית? אם כן, האם הקישור שאתה עושה הוא שקהיליות פוליטיות מסוג אלו שהימני המתוסכל ואחיו הפריפריאלי רוצים לייסד הן סוג של נחמה מוצלחת יותר או פחות, או לפחות כזו שנראית כמנחמת יותר? |
|
||||
|
||||
אל תמציאי לי אחים. יש לי שלושה משלי. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. אני מצטט מהמאמר: "...אנחנו נוטים להגן ולהגביר את תחושת ההזדהות עם ערכי התרבות, לשנות את ההערכה העצמית שלנו לגבי מידת ההתנהגות שלנו לנורמות החברתיות, ובכך לתרום ליכולתנו להתמודד ולשלוט באימת המוות...האמונה שאנחנו חיים לפי הסטנדרטים וערכי התרבות תורמת תרומה חיובית להערכה העצמית שלנו ובכך להביא לשיכוך מידת האימה. כשאנחנו נחשפים למוות, במיוחד כשאנו לא מודעים למחשבות, גוברת הנטייה לייחס חשיבות לסמלים לאומיים, להגן יותר על האידיאולוגיה שלנו, להגביר את מידת החשדנות והעוינות כלפי מתנגדים ואויבים, ולהגביר את מידת הסולידריות והנדיבות כלפי בני קבוצתנו." נוכחות המוות מגבירה את הנטיה להזדהות ולהגן עם ערכי "הקבוצה", ע"ח חשיבה ביקורתית לגבי מהות, משמעות וההשלכות אותם הערכים, לסדר את הקרונות במעגל צפוף ולהתייחס בעוינות כלפי אחרים. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוחה לגבי "לאומיים" - קל להסתכל על לאומיות בתור מעגל זהות מרכזי כל כך כי מדינת הלאום היא סוג של קהילה פוליטית שמושרש היטב בדמיון הפוליטי שלנו. אני מקבלת כמובן את הטענה שביקורתיות מפחידה זרמי עומק לאומנים/פשיסטיים, אבל מדאיגה אותי גם הנטייה לכיוון השני שמייצרת לפעמים גם הרבה ציניות כלפי מדינת הלאום (או, בניסוח קצת יותר מועדף, אזרחות פוליטית). למחנות ליברליים, גם משמאל וגם מימין, אין לרוב בעיה עקרונים עם הרעיון של לאומיות ליברלית (בסגנון מאציני, נגיד), זאת אומרת שקבוצות לאומיות שוות בזכותן להגדרה עצמית. הבעיה מתחילה, כמובן, בקבוצות שלא שותפות לאתוס הזה, שמיוצגות בדיון הזה בין השאר על ידי המתוסכל והפריפריאלי. |
|
||||
|
||||
התאוריה אותה תיארתי במאמר היא אגנוסטית מבחינה פוליטית. קרי, אין כאן צד זה או אחר (ימין שמאל בדיבור הישראלי). לפי זה, הנטיה להתקבץ סביב סמלי הקבוצה חוצה מחנות אידאולוגיים, לא תלויה באיזה פתק שמת בקלפי. יכול להיות, וזה טעון בירור מעמיק, שתפישת העולם האינדיבידואלית יכולה למתן או להגביר את הנטיה להאחז בסמלים המשותפים, אבל אני שם לב שבשנים האחרונות ישנה נטיה בפני דוברים שונים להתחיל ראיון בהדגשה ש''אני ציוני והאופי היהודי של המדינה חשוב לי'', כאילו זה רלוונטי או לא מובן מאיליו כפי שהיה בזמנים אחרים. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שזה סוג של "entry clearance", בבחינת "זה מה שאני צריך להגיד בשביל שיקשיבו לי". לי דווקא נראית הרבה יותר גישתו של רזי ברקאי, שאמר שנמאס לו שמחלקים לו ציונים על כמה הוא ציוני וכמה הוא פטריוט. הנטייה להצטדק היא באמת לא לעניין בהקשר הזה. |
|
||||
|
||||
קשה מאוד לנהל ויכוח פוליטי מבלי שמכירים את מטרות העל של המווכחים. אם מאן דהוא נאבק על זכויות האזרח כדי לשפר את ביתו הלאומי של העם היהודי, הטיעונים שלו נשמעים אחרת באוזני יהודי לאומי, לעומת הטיעונים של ארגון שמטרתו החשאית היא ביטול הבית הלאומי הזה. מצד שני ההקדמות האלה משעממות ולא אינטיליגנטיות. |
|
||||
|
||||
כמה בורות אני מוצא בביטוי: "בורות איומה באזרחות". אין כל סיכוי לכך, שמי שפולט ביטוי כזה מפיו יבין את הבורות הכלולה בו. לכן, חסר כל טעם הוא הנסיון להסביר, מדוע משפט זה מעיד על בורות אומרו. אתם חיים בסרט הזוי. |
|
||||
|
||||
אנחנו לפחות חיים בעולם שבו למילים יש משמעות מסויימת. |
|
||||
|
||||
ולצורך המטרות האלו לא תוכלי להסתפק במה שהוא כותב לאחרים, מבלי למשוך ממנו עוד תגובות? |
|
||||
|
||||
אני לא נהנית מזה, אם לכך הכוונה. יש נקודות מקומיות שאני מעדיפה לקבל ממנו את התשובה במקום לנחש או להסיק אותה במקומו. |
|
||||
|
||||
אפרופו גורדון והדו"ח החריף של הועדה מטעם המל"ג על המחלקה לממשל ופוליטיקה, האם ידוע לך אם הוא עדיין ראש המחלקה? הכותרת אומרת: "יועץ MA", התוכן אומר "ראש המחלקה". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |