1. אני בספק. מוצרי פלסטיק נדחסים טוב למדי תחת לחץ1. יש חומרים אורגניים שמתכלים לאט מאוד במעבה האדמה.
2. לא חסר לנו מקום לקבור את זבל, יש לנו את דודאים (ועוד אתרים רבים שיכולים להיות מפותחים בנגב, כי מדינה לא צריכה להיות מוגבלת לאתר הטמנה מרכזי יחיד).
3. איסוף, שינוע (פלוס זיהום נלווה, אולי יבנו רכבת לדודאים ?), הכנה נכונה של אתר פסולת (פשוט לאמץ תקן מתקדם, לא צריך להמציא את הגלגל). אם אני זוכר נכון, היעד של המשרד לאיכות הסביבה עמד על היטל של כמאה שקלים לטון (בעתיד), בחו"ל זה לעיתים יותר, אבל בעיקר במקומות בהם צריך להעביר את הזבל מרחקים גדולים (ואם כל הכבוד לארצנו, אין כאן מרחקים גדולים). זה אומר שהעלות של הקילו וחצי אשפה ליום שהישראלי מייצר היא כאגורה וחצי (אני חושב שזה לא כולל הוצאות פינוי הפסולת, שמאוד משתנות בהתאם לאופי הישוב). אם דיפון כפול דורש שלוש אגורות ליום, גם זה נראה לי מוצדק.
אם כבר להשית עלויות על המזהם (ואני בעד), אז במקום לגבות מס מהעיריות, שאינן יכולות לעשות דבר בנוגע לייצור האשפה של תושבי הערים, צריך לגבות את המס מיצרני האריזות (או כל פסולת לעתיד). אבל שוב, בגלל שהמס יוצא אפסי, אין בזה טעם.
1 אני מניח שהיום זה קצת יותר, וכאן מדובר על פסולת שהיא לא רק ביתית, אבל מכל מקום, הפלסטיק לא מאוד משמעותי לנפח האשפה המיוצרת.
|