בתשובה לאילה, 14/11/11 9:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני נרדמתי וישנתי משך רוב הסרט. למרות שזה על פניו סרט מקסים ומלא אהבת אדם, או ככה כולם כתבו עליו. אגב, אחרי שנים קראתי סיפור של אני פרו (מחברת "הר ברוקבק" ו"חדשות הספנות") ומצאתי גרסה מטרידה לאותו סיפור ממש, עם סוף רע. בכל אופן, לעניין מצוקתו של השוטה מלפני 5 שנים, גם אני מזמן נואשתי מלינץ', ועל משבצת הקולנוע הקינקי אני מעדיפה את דיוויד קרוננברג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, האמת שזה קרה לי כבר יותר מפעם, שדיברתי על הסרט הזה בעיניים נוצצות ובן שיחי טען שהוא פשוט נרדם. ובכן, הסרט אכן איטי (מתנהל בקצב נסיעה של מכסחת דשא) והאוירה לארכו היא רוגעת ושלוה ללא שיאי מתח או זעזועים רגשיים (למרות שהגעתי לכדי דמעות יותר מפעם אחת, אבל אני זה לא חכמה, הצלחתי להזיל דמעה אפילו ב"חברים"...), והסיפור בעצם כמעט לא מסופר באופן ישיר אלא נרמז ומתהווה משברי תמונות ושיחות של הדמות הראשית עם אנשים שהוא פוגש בדרך. אך על אף (ואולי בזכות) כל זה אני עומדת על המלצתי ביתר שאת. הסרט הוא באמת מקסים ונהדר, מלא אהבת אדם, מלא תמונות טבע ונוף שמרחיבות את הנשימה, ופניו של השחקן הראשי (שלבושתי שכחתי את שמו) כל כך מלאות הבעה ויופי (במובן הכי רחוק מבראד פיט) שמצדי להסתכל רק עליו מתנהל לו לאיטו לאורך 100 ומשהו דקות, ואני מבטיחה לא להרדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי להוסיף שאת הסיפור של אני פרו לא קראתי וזה נשמע מעניין. אחפש אותו, תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מופיע בקובץ שלה שנקרא ''סיפורי ויומינג''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי זה סרט נהדר, למרות שאכן היה קצת קשה לראות אותו בפעם הראשונה בקולנוע בלי איזה פיהוק באמצע. אבל מה אני יודע, אני חושב ש'מלהולנד דרייב' הוא סרט אדיר. (ולמה רק עכשיו הגעתי לכאן דוקא - שאלה טובה, למה לא?) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |