|
||||
|
||||
לא הגדרתי במפורש? אז בפעם החמישית- מה שמעניין אותי הוא חוסר ההתאמה בין הסיטואציות המועדות לתקיפה מינית לבין הסיטואציות בהן קיים החשש מפניה. לא קיבלתי כל כך סיוע מהנשים בקהל בעניין הזה, ולכשעצמי אני לא מסוגל להכנס לראש של הבחורה שנזהרת ברחוב אבל לא נזהרת במסיבה. ההצעה שלי היא לנסות להקטין את העמימות, כך שבסיטואציות כמו אלו המתוארות לא רחוק במעלה הפתיל (בדיקת רופא) כמו גם בדייט ובסתם מפגש חברתי, המותר והאסור יהיו חדים וברורים. ממה שראיתי במחקרים, פעמים רבות התוקפן מנצל את העמימות (פעמיים- גם כדי להצדיק את מעשיו כלפי עצמו ועמיתיו וגם ניצול ציני כלפי הקרבן) והקרבן מסתבכת בה. הטעם באזכור המונח בני טובים הוא המונח עצמו. מין מונח סלב כזה שנדחף אם צריך או לא צריך. |
|
||||
|
||||
ההצעה שלך היא עצמה עמומה. איך אתה מציע להקטין את העמימות? |
|
||||
|
||||
מי אמר לך שאנחנו לא נזהרות גם במסיבה? |
|
||||
|
||||
התוקף לא "מנצל את העמימות". הוא יוצר אותה. הוא משתמש בנסיבות המקרה כדי לטשטש את מעשיו בעיני הקורבן, ו/או מנסה לכפות על הקורבן פרשנות מילולית כוזבת למעשים/לאווירה ("אנחנו רק יושבים לשתות יחד", וכולי). לגבי הפחתת העמימות: לפעמים קל יחסית לקבוע גבולות, למשל במקרה של בדיקה רפואית קל לקבוע את זכותו של המטופל למלווה בעת הבדיקה. יחד עם זאת, לרופא שיניים או אא"ג למשל אף אחד לא נכנס עם מלווה. ואני בטוחה שיש גם רופאי שיניים שיכולים לתקוף מינית או שעשו זאת. אי אפשר לצפות כל תסריט ותסריט מראש. שנית, בתחום יחסי העבודה למשל הכללים לכאורה כבר ברורים. ובכל זאת, מצד אחד יש אנשים שקובלים שהכללים האלה הרסניים לדינמיקות אנושיות. ומצד שני יש אנשים שמפרים אותם יחדיו ובשמחה ויוצרים מערכות יחסים "לא פוליטיקלי קורקט" אבל הדדיות ומוסכמות. שני הקצוות קיימים. |
|
||||
|
||||
מקבל את התיקון. הגברת העמימות היא אסטרטגיה של התוקף. ועדיין אני חושב שהתוקף מייצר את העמימות גם עבור עצמו, כדי שיוכל לחיות בשלום עם מעשיו למחרת בבוקר. ולכן הבהרת ההגדרות של מותר ואסור והמחיר הגבוה שקבע המחוקק לעבירות יכולה לדעתי להיות משקל נגד לעמימות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |