|
א. אאל"ט יש לא מעט מקרים של שחיתות לשמה. ב. יש את נושא האידיאולוגיה - מדינה לא יכולה לנהל / מדינה לא יכולה לתפעל / השוק הפרטי עושה הכל הכי טוב ולכן צריך לתת לקבלן לעשות את זה / מדינה בכלל לא צריכה להתעסק עם זה. ואז, שווה להפריט גם אם זה עולה אותו דבר / עולה יותר. ג. מחליפים קבלנים כל כמה זמן, נכון? כשמפריטים לראשונה, לוקחים את זה שנתן את ההצעה הכי זולה. הוא נותן שירות מחורבן, או שהוא בא לבכות שהמחיר לא תואם את העלויות בפועל וצריך להגדיל את התקציב, או שניהם כאחד1. מחליפים את הקבלן. הפעם בוחרים את זה שלא נתן את ההצעה הכי זולה, בכוונה תחילה. כאן, כבר נעלם החיסכון, ומתחילה עלות זהה או גבוהה יותר. הקבלן נכנס לתקופת הרצה, בה הוא נותן שירות מחורבן כי הוא עוד לא למד את העבודה. אחרי שהוא ילמד, הוא יתן שירות מחורבן כי הוא צריך להרוויח2. ד. ברגע שהפריטו, הורידו תקנים. להחזיר את הגלגל אחורה - מסובך. כי אז צריך להוסיף תקנים. אמנם בחישוב הכולל, קבלן עולה אותו דבר או יותר, לתקציב המשרד. אבל עובדים ישירים באים מסעיף משכורות, ועובדי קבלן - מסעיף ציוד (נניח). משרד האוצר, כמדומני, נכון להוסיף תקציב לסעיף ציוד, אם זה לצורך הפרטה. עיין סעיף ב'.
1 מקרה הפרטת שירותי אחיות בתי הספר - קבלן א': האגודה לבריאות הציבור. 2 מקרה הפרטת שירותי אחיות בתי הספר - קבלן ב': נטל"י.
|
|