בתשובה לערן בילינסקי, 26/02/02 14:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר גם להוסיף לכך את העדויות הברורות מאוד שהופיעו בעיתון "הארץ" אחרי הפיגוע באולם השמחות בבת המצווה בחדרה (חדרה, נכון?). לפי המתואר בעיתון אין בכלל ספק שהמחבל הוכה עוד זמן רב אחרי שלא היווה כבר סכנה כלפי איש. בניגוד לעמדה שמביע למעשה דב במאמר, באופן כללי אני יכול לומר כי אני לא הייתי תומך בנקיטת אמצעים כלשהם כלפי האב של ילדת בת המצווה, או מוזמנים אחרים שכלפיהם הופעל הטרור, גם אם אלה המשיכו להכות את המחבל כאשר כבר היה חסר אונים (גם זה כמובן מצב שהוא מאוד בלתי רצוי בעיני, אך יחד עם זאת קשה מאוד "לשפוט" אדם אשר נקלע לסיטואציה מעין זאת). להערכתי גם, מקרים מעין אלה מתרחשים ברבים מאוד מפיגועי הטרור, שהם אינם פיגועי התאבדות. מה שהיה חמור במיוחד לטעמי, באותה ידיעה ב"הארץ" הייתה העובדה כי ב"וידוא ההריגה" שם (או משהו בסגנון, לדעתי הביטוי הספציפי הזה, לא הופיע בידיעה), השתתפו, ואולי אף נטלו בו את החלק העיקרי, שוטרים במדים, אשר הגיעו למקום אחרי תחילת האירוע, ואולי בכלל אחרי שבפועל הוא בכלל הסתיים. (חבל באמת שלא שמרתי את הידיעה, כי אני לא זוכר מספיק פרטים). בכל מקרה, במקרה כזה הייתי בהחלט תומך בהעמדת השוטרים הללו לדין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, הצלחתי למצוא את הידיעה (זה אפילו לא היה מאוד קשה). מסתבר שמאותה ידיעה לא ניתן להסיק בהכרח על מעשים לא כשרים של השוטרים (אם כי בהחלט עולים חשדות כאלה), אך לגבי מי שתובע בנחרצות לבוא חשבון עם "רוצחיו של הרוצח" יש כאן בהחלט קייס. להלן ציטוטים נבחרים: "בשלב זה התנפלו על המחבל 10-15 חוגגים והיכו בו בבקבוקים, כיסאות ומוטות מתכת כבדים... החוגגים גררו את המחבל הנמצא במצב גסיסה אל מחוץ לאולם, וכמה מהם המשיכו להכות בו". "[כשהגיעו השוטרים אחרי כ2 דקות] הם מצאו את חסונה [המחבל] מפרפר בין חיים למוות כשחלק מהחוגגים עדין מכים בו". "לאחר שהקהל הרב שהתאסף סביב חסונה התרחק ירו בו השוטרים והרגו אותו". טוב נמאס לי להעתיק בפרימטיביות (מישהו באמת נתן כאן איזה לינק רלוונטי לא מזמן, לא?), אבל יש עוד: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |