|
||||
|
||||
ביזבוז כסף: אם המדינה חפצה בחיזוק האקדמיה, עליה להזרים את הכסף למוסדות קיימים. המדינה אינה גוף שיכול לקבוע "מי ראוי" ומי "לא ראוי" להכלל בתור המוסד הזה, בסופו של דבר הם יפנו למאכרים מהאקדמיה שימליצו על אילו שהם חפצים ביקרם. כלומר החלטות יעברו דרך מסלול ביורקרטי מיותר ומעוות. רק פתאים יחזרו מחו"ל,למוסד כזה: מוסד זה יתחיל בקול תרועה (תקציב גדול) שלאחר מספר שנים ילך ויקטן (ירד, נאמר, לרבע מהתקיב הנוכחי), זו ההתנהלות התקציבית בישראל. במיוחד זו ההתנהלות בישראל כלפי גוף שאין מאחוריו כוח פוליטי (כמו שיש למוסדות האקדמיים הגדולים). המדען הפתי שיתכנן את עתידו במוסד של "מרכזי מצוינות" ימצא את עצמו ללא משכורת מינימלית עוד מספר שנים (בגלל קיצוצי תקציב ממשלתי למוסדות הללו). |
|
||||
|
||||
המעסיק של המדען הוא לא מרכזי המצוינות אלא האוניברסיטה. כלכלית, מכרזי המצויינות הם בסך הכל מענקי מחקר חמש-שנתיים למימון הפעילות המחקרית של המדענים המעורבים. ידוע מראש שהזרמת כספי המחקר תימשך חמש שנים, אשר בתומן (ולרוב, כבר במהלכן) המדענים החברים יגישו בקשות למענקי מחקר נוספים כמו כל חבריהם. |
|
||||
|
||||
לא רק. חלק מהכסף ישמש להקמת תשתיות וקניית ציוד שישמש את החוקרים החדשים והוותיקים לאורך זמן. |
|
||||
|
||||
אכן כך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |