בתשובה לברקת, 13/10/11 8:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובטור האחרון שלה היא דווקא נראית בת זוג מתפשרת ומתחשבת מהמעלה הראשונה: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לה מיומנות עיתונאית והיא מצליחה להעביר את הסיפור הזה בצורה מתוקה, למרות שהחמיצות שלו מבצבצת כל רגע מבין השורות. מעבר למיומנות הזאת, העובדה האמיתית היחידה שאפשר לדוג מהסיפור היא שהיא סחבה אותו לחופשה שהוא לא רצה ושהיא ידעה מראש שהוא לא רוצה, ועשתה את זה תוך שימוש בטריקים מהספר של הסבתות שלנו - מניפולציות רגשיות, התחשבנויות על החופשות-שלו-החופשות-שלה ו"נעיצת מבטים". מאיזה בחינה את רואה כאן התפשרות והתחשבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... היא ליוותה אותו בוקר וערב כדי שיוכל לאכול את התפריט שלו, תפריט שהיא מתנגדת לו נחרצות ובאופן עקרוני, ועשתה את זה בשמחה. זה לא מספיק טוב? ומהטקסט עולה שגם הוא מבקש ממנה להצטרף לחופשות שלו למרות שבהן אין לה חלק פעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נגיד שקיבלתי, בעיקר כי זה לא סיפור ולא נושא ששווה להתחיל להתקוטט עליו בשבת בבוקר..:). לסיום אני רק מציינת שבפינות עולם נידחות מהסוג שצוללים בהן ושנחשולי התיירים עוד לא גילו אותן, נשמר לא פעם קסם מסויים ואקזוטיות אמיתית, כך שאני לא מתארת לי שבן הזוג שיער מראש שהיא "תסבול", כביכול, ותזכיר לו את זה יום אחד כחלק מהמשא ומתן. לעומת זאת, "חוות בריאות" ישראלית עם מדריכים, הרצאות ואוכל איכס - זה מראש, כנתון, בטופ ליסט של המקומות הכי נודניקיים והורגי-רומנטיקה של כל הזמנים, זה לא שהיה צריך קודם לנסוע ורק אז לגלות את האמת המפתיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני, כמי שצוללת, זה לא ממש מדוייק. גם כי מקומות שיש בהם מועדוני צלילה הם בדרך כלל כאלה שהתגלו על ידי תיירים (אחרת לא היו קמים בהם מועדוני צלילה. מעטים הצוללנים שמסתובבים בעולם עם ציוד מלא וצוללים פריסטיילינג), ומעבר לכך - במקומות "מוכווני צלילה" (קוטאו בתאילנד, אוטילה בהונדורס) בד"כ אין ללא-צוללים הרבה מה לעשות.1 אז לא שלשבת על החוף ימים שלמים זה אסון גדול (...), אבל לא כולם אוהבים לשבת עם עצמם על החוף כשבן הזוג שלהם קם מוקדם בבוקר לצלילת בוקר, ממשיך לצלילת צהרים, והולך לישון מוקדם כי כיף כיף, אבל מדובר בעסק מתיש. 1 לא באופן חד משמעי, כמובן. איי אנדמן וסיני הם דוגמא למקומות עם אתרי צלילה מרשימים שלא פונים רק לקהל צוללנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שהשורה התחתונה היא שמדובר בשני בני זוג שלא מתחשבים יותר מידי אחד בשני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או להפך. שמכבדים את התחביבים האחד של השנייה, ומוכנים לוותר קצת על נוחיות כדי לאפשר לשני/ה חופשה כלבבו/ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, זה זוגיות שקצת מזכירה את הזוגיות בין חיזבאללה לישראל: אחד הורס לשני והשני מתחשבן עם הראשון והורס לו וחוזר חלילה. כשמכבדים אחד את התחביב של השני/ה מנסים למצוא חופשה שתספק את גם אותו/ה או יוצאים לופשות נפרדות או מתפשרים, ובטח שלא מתחשבנים על הפשרה הזאת לנצח נצחים. מצד שני, הזוגיות בין ישראל לחיזבאללה מחזיקה מעמד הרבה יותר מזאת שבין ישראל לטורקיה או החיזבאללה לסוריה, אז כנראה שיש בזה משהו (או, כמו שאומרת אישתי: אתה לא חי עם מישהו על מנת להיות מאושר, אתה חי איתו על מנת לדאוג שהוא לא יהיה מאושר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קורא שם התחשבנות לנצח-נצחים - אם להאמין לה, אז זו פעם ראשונה שהיא גוררת אותו. הווה אומר, עד עכשיו היו פעמים שהוא גרר אותה, והיא קיבלה את זה באהבה; ופתאום כשהיא רוצה לעשות אותו דבר והוא עושה פרצוף חמוץ, והיא נזכרת ש, אז עולה עלבון-מה. עוד מוקדם להניח שיש פנקסנות וספירת חופשות... מעבר לזה, יש אפשרות (הפעם תורי לספקולציה חסרת בסיס בטקסט) שיש פה משהו דווקא מאוד יפה מבחינת זוגיות: הוא ידע שהיא לא אוהבת חופשות באתרי צלילה, אבל בסתר ליבו קיווה שכשהיא תגיע לשם היא תתפתה לנסות בכל זאת (מבחינתו היא אוהבת צלילה, רק עוד לא יודעת את זה). היא קיוותה בסתר ליבה (ובעצם אולי בגלוי) שכשהוא יהיה "תקוע" באתר הבריאות אז הוא ייפתח למשהו מזה. מצד אחד, אחרי שנות נישואין וכמה ניסיונות הם יכלו לדעת שזה לא יקרה, מצד שני אם הם עדיין לא התייאשו מלשנות זה את זו זה יפה. ראייה נסיבתית בכל זאת - אם אין תקווה כזו, הייתי חושב שברירת המחדל היא באמת חופשות נפרדות. קשה לי לראות מה היתרון מבחינתו בזה שהיא שם באתר הצלילה אם היא ממילא יושבת לבד בחושך, וההפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו עם מי לאכול ארוחת ערב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשבת לבד בחושך באתר צלילה זה לא מתחת למים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש "קיבלה את זה באהבה", עובדה שהיא זכרה את זה טוב מאד (ואפילו כתבה על זה בעיתון שכולנו נוכל לדעת) והשתמשה בזה בעת הצורך. אני לא חושב שלרצות לשנות את בן/בת זוגך זה דבר כל כך יפה... זה לא ההפך מלקבל אותם כמו שהם? היתרונות בלקחת את בן הזוג לחופשה שהוא שונא, נראות לי די ברורות, למשל: 1. יש אנשים שנהנים לראות את בן זוגם סובל, ככה שמדובר בהנאה כפולה (גם מהחופשה וגם מהסבל של בן הזוג). 2. תמיד נחמד שיש מי שמחמם את המיטה בלילה או שיש חבר לדבר בין הצלילות. 3. זה יותר זול משתי חופשות נפרדות. 4. ככה יתר קל לפקח (כלכלית ו/או רונטית) על בן הזוג. 5. אף אחד מהבר'ה לא יחשוד שהזוגיות שלכם לא מושלמת. 6. בן הזוג ירחיק מחזרים/מחזרות פוטנציאלים. 7. יש מי שיעזור לסחוב את ציוד הצלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלינק מתגובה 586304 רחל טל שיר מדברת דווקא על המקומות הנידחים, "נסעתי אתו לאתרי צלילה נידחים עד עלובים בכל קצווי תבל..." בלי קשר ספציפי לצלילה, במקומות כאלה עוד נשאר נוף טבעי ואנשים פשוטים ונעימים, לפני שהרשויות מקלקלות הכל בהקמת מלונות ענק ותעשיות בילוי וקניות למיניהן. אני לא מתכונן להעלות זכרונות טרחניים, וכנראה שזה מאוד קשור בטעם אישי. אני, אולי בשונה מהגברת טל שיר, היו לי חוויות יותר יפות ועמוקות במקומות ה"נידחים", ואני מעדיף אותם על פני השבלונות הנצחיות ניו-יורק-לונדון-וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי איתך בהעדפה. עם זאת, יש לי יסוד מסוים להאמין שההגדרה "נידחים עד עלובים" היא יותר לתפארת המליצה מאשר תיאור מדוייק של המציאות. צללתי במקומות שונים ברחבי העולם, רובם1 היו פחות נידחים ובסיסיים מאשר יעדים דומים באותו האזור (כאמור - כי צלילת בלונים דורשת לוגיסטיקה יותר מאשר שחייה עם שנורקל, יציאה לטראק, סיור דיג עם המקומיים וכו'). 1 איי אנדמן הם דוגמא הופכית, אבל גם שם אפשר למצוא את מועדוני הצלילה באי היותר מתוייר ופחות נידח מבינם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |