בתשובה לנועה ו, 20/10/11 17:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הכבוד, עם שלם עמד על הרגליים ושילם מחיר כבד כדי להוציא בחור צעיר אחד מהשבי. כל מה שהעם רוצה בתמורה זה להתמוגג מהנאה רק מלראות את הילד מחייך אחרי חמש וחצי שנים, אוכל שניצל של אמא ורוכב על אופניים. לא נראה לי שזה יותר מדי לבקש כל זמן שזה נעשה מרחוק וזה לא יימשך יותר משבוע או שבועיים. אני בספק אם אחרי חמש וחצי שנים בשבי של החמאס אלו הדברים שכרגע מטרידים את הבחור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאתה צודק. ז"א, זה לא יותר מדי לבקש, אבל הבקשה נראית מוזרה קמעה. מעניין אותי לדעת אם שלומו של גלעד שליט טוב, והאם שנראה כי הוא יתגבר על החוויה עד כמה שאפשר. אבל משם עד לדיווח מקודקד על ארוחת הערב שלו, כמה זמן רכב על אופניים ועם מי דיבר הדרך ארוכה. בכל מקרה, רציתי להעלות נקודה אחרת - משפחת שליט אחראית, במידה כלשהי, לעיסוק התקשורתי. גלעד שליט הפך לכמעט-מותג1 בגלל שהמשפחה שלו השכילה לנצל את התקשורת כמנוף, ובאופן טבעי יש לכך השלכות גם לאחר שהעסקה הושלמה. מבחינה זו, משפחת שליט היא זאת שיצרה את העניין התקשורתי בגלעד שליט, ולא העם או אמצעי התקשורת עצמם. ______ 1 וכאן המקום להתנצל על הציניות. ברור לי שהם עשו את מה שה היו צריכים לעשות כדי להחזיר את בנם הביתה, ואין בהודעה הזאת טיפת ביקורת על כך. אם משהו, ההפך הוא הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעניין אותי לדעת מה הוא אכל וכמה זמן הוא רכב על אופניו, אבל בהחלט האייטמים האלו שמתארים את גלעד חי חיים רגילים עושים לי הרגשה טובה בלב. אין דרך אחרת להעביר את התחושה הזו של חזרה לחיים רגילים חוץ מאשר לדווח על פרטים שבפני עצמם הם שוליים ותפלים. אני מסכים עם מה שאתה אומר בפסקה השנייה וזה בעיני רק הצד השני של אותו המטבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמי ארד אמרה שהיא מצטערת שבתקופת רון לא היו האמצעים התקשורתיים שקיימים היום, ואילו היו קיימים הוא אולי היה חי. הוא לא היה חי, כי למרות העקשנות של פעילי שליט שהמשיכו חרף היאוש, ולמרות האמצעים התקשורתיים שיש היום, ממשלות ישראל התעכבו במקח וממכר במשך חמש שנים ולא מצאו את האומץ בלבן לבצע את החילופין1. רון ארד היה נעלם ומת. ____________ 1והיו ממשיכות להתעכב אלמלא קרה נס ששמו דוד מידן וגרשון בסקין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, העם הזה יכול להתאפק עם ליטרת הבשר שלו. עשרות פעמים בשבועיים האלה הראיין בטלוויזיה פסיכולוג המטפל בשבויים משוחררים ואמר שאסור להקיף אותם ביותר מדי אנשים, שזה יוצר קושי גדול מאוד. גם לו קרה כך: גם הוא היה בשבי. אי אלה שבויים לשעבר התראיינו גם הם ואמרו כמוה. גלעד עצמו אמר כשהגיע שהוא לא חש בטוב כשיש אנשים רבים סביבו. אז השלוויזיה משדרת, אבל לא מקשיבה לשידוריה היא. וצופיה צופים, אבל גם הם כנראה אינם מקשיבים. הגיע הזמן שתבינו: גלעד איננו חיית שעשועים אקזוטית. הוא בן אדם. תנו לו קצת מרחב נשימה. אולי הגיע הזמן שתתעסקו קצת בעצמכם: באמת ירדתם מהפסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מעולם הייתי על הפסים אבל זה עניין אחר. קצת הגזמת אני חושב. אם תסתכל טוב ותשווה את זה לאירועים אחרים בתקופה האחרונה שהסעירו את המדינה, תיווכח שהתקשורת (בניגוד גמור להרגלה), והעם איתה (בניגוד להרגלו) דיי שומרים על מרחק מגלעד. כמה תמונות מרחוק ודיווחים שהוא רוכב על אופניים רחוקים מרחק רב ממה שאתה מתאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה אירועים אתה מתכוון? והאם היה מדובר באנשים שאינם אישי ציבור (קרי, שלא מרצונם קיבלו עליהם את הבלגן הזה)? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |