 |
רעש עירוני לא מפריע לי בכלל. למדתי לסנן, והיום אם יוצא לי לישון בפרברים (למשל אצל ההורים שלי) ממש ממש קשה לי להרדם*. גם כשהייתי ילדה קטנה חלון החדר שלי נפתח אמנם לגינה הציבורית אבל ישירות לביתן הקטן של משאבת המים. אני יודעת שהוא הרעיש רק כי אמרו לי.
גרתי שנתים בניו יורק, תמיד על רחובות ראשיים ותמיד עם חלונות פתוחים בלי הפסקה. אני אוהבת את הרעש של העיר ולא מתה על מזגנים. גם היום בתל אביב אנחנו גרים ברחוב ראשי וחלונות חדר השינה פתוחים בלי הפסקה כל השנה אלא אם יש סופה עם רוח (המיטה שלי מתחת לחלון ואם יש רוח וגשם היא נרטבת). חלק מהסביבה האורבנית בשבילי זו האזנה לקולות של השכנים. לא ממש לשיחות שלהם (הם די משעממים ממילא) אלא לדינמיקת החיים.
רעש שמשגע אותי עד לכדי הטחת הראש בקיר זה שני צלילי מוזיקה בו זמנית, למשל משני מכשירי רדיו או משהו כזה. מטריף את דעתי. לכן אני כמעט ולא שומעת מוזיקה בחלל הבית או בעבודה אלא עם אוזניות, וביום שגיליתי את אוזניות הכפתור חוסמות הרעש רווח לי.
* פעם לפני הרבה שנים, כשגרתי בארצות הברית, עשיתי בייביסיטר לבנם של קרובים שגרו בפרברים הכפריים של פרינסטון. ממש בלב שדות. היה כל כך שקט שהאוזניים שלי צלצלו, ובאיזשהו שלב לקחתי את הפעוט (לשמחתו הרבה) לישון איתי במיטה הגדולה כדי שאשמע לפחות את קול נשימותיו. הפעוט הנ"ל כבר משחק פוטבול בנבחרת בית הספר, ואמא שלו עדין צוחקת עלי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש