 |
אני מסכים. אף אחד לא יודע את העתיד, אבל אינני שותף לדעה שהמחבלים הפלסטינים יעוררו גל חדש של טרור. מאז הוקמה גדר ההפרדה, בעזה עברו להתקפות טילים, וברשות עברו לטרור תעמולתי. מצד שני אותם משוחררים בוודאי יכולים יהיו לשוב ולאייש עמדות בתוך מנגנוני המאבק בישראל, מן הסתם כי לפחות עבור חלקם זה מפעל החיים שלהם, דבר שאותו הם נולדו לעשות. ככל שהדבר נוגע לשורות התחתונות של הקאדר הפלסטיני, נראה לי שהערך של אותם אנשי מלחמה- שולי. מאידך ייתכן כי מתוכם יצמח זה אשר יתייצב מולנו בשורות ההנהגה, ונצטער על כך שהוא שוחרר, כפי שקרה יותר מפעם אחת.
לגבי שאלת הלגיטימיות של העסקה, בבחינה משפטית אין לה צידוק. אותם אנשים נשפטו בבתי משפט על מעשיהם אשר הוכרו כבלתי חוקיים. מדינת ישראל ככל מדינה אחרת, שומרת לעצמה זכות לדון את שאינם אזרחיה, כאשר מדובר בפגיעה באזרחיה. הנה מדובר בהטייה של הכרעות משפטיות אל הליך פוליטי של משא ומתן, ועוד כזה אשר נולד לא מתוך תהליך שלום אלא מתוך פעולה התקפית. התוצאה האבסורדית היא שרוצחים משתחררים מן הכלא הודות לרוצחים אחרים. רוצחים יהודים לשם המחשה אינם מקבלים את הלוקסוס הזה. (אם כי אני נוטה לראות באותה התקפה מסויימת דאז, פעולה מלחמתית כמעט לגיטימית ולא פעולת טרור).
בבחינה פוליטית- שאלת הלגיטימיות של העסקה היא שאלה סובייקטיבית של ערכים, ולכן אין לה תשובה אחת. נדמה לי שמרגע שהועמדה שאלת החירות של שליט למול שאלת החירות של אותם מחבלים, רוב הציבור ואני בתוכו, מחל על התגמולנות כשלעצמה, לטובת השחרור של שליט. מדי שבוע נהרגים כעשרה ישראלים על הכבישים, אבל שליט הפך לסמל של סולידריות חברתית. דור של נערים ונערות גדל מזה חמש שנים עם הזדהות כלפי גורלו של חייל ישראלי שבוי. מסע ההסברה לעניינו של שליט עלה כל כך יפה, שהוא הצליח לגעת גם באוכלוסיות ברחבי העולם שמרגישים שמחה אינסטינקטיבית כלפי הבשורה, נשים שמרגישות שגלעד שליט הוא גם הילד שלהן. מן הבחינה הזו, לנכונות ולהסכמה של הממשלה בישראל לחתום על העסקה יש משמעות חיובית רבה כלפי מרקם היחסים בין הציבור לשלטון.
המרוויח הגדול לאחר שליט, הוא לדעתי בנימין נתניהו. נתניהו זכה לא רק באהדת הציבור, אלא גם במה שחסר לו בכהונתו הראשונה- באמון הציבור, ובכך נמדדת בין היתר תכונת המנהיגות. בניגוד לתרבות ה''בא לי'' שתיארה ג'וד, ומה שמאפיין אותה הוא חוסר היכולת לדחות סיפוקים, ולדרוש הכל כאן ועכשיו, אפשר להגיע להישגים גם בהדרגה ולאורך זמן ובלי להיכנס לפאניקה ולתבוסתנות בכל פעם שהפלסטינים לוחצים לנו על הבוהן. הנכונות של נתניהו לפעול להשגת ההסכם, היא אילוסטרציה עבור הציבור לנכונות של נתניהו וממשלת הימין להתקדם גם בתהליך המדיני בדרך אחראית, ובפעם הראשונה אולי עשוי אמון הציבור לשקף תקווה בריאה ושאינה חולנית, כלפי מה שקרוי תהליך השלום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש