בתשובה לשוקי שמאל, 09/10/11 20:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. רון פול איננו להיט חדש. הוא התמודד על המועמדות הרפובליקנית ב 1988 ובמיוחד בבחירות האחרונות של 2008 הוא היה מועמד שקולו נשמע ברבים. 2. קיין, להערכתי, הוא מועמד שולי ולא [רק] בגלל שהוא אפריקאי-אמריקאי. ממתי השכלה זה דבר קובע? קרטר היה פיזקאי גרעיני, קצין בצוללת אטומית ונשיא לא מוצלח. קלינטון היה עו"ד מבריק ונשיא מאכזב, על השכלתם של רייגן ובוש הצעיר לא צריך להכביר אבל הם השיגו שתי כהונות. 3. תקופת הנשיאות הראשונה של קלינטון היתה מאכזבת, בעיקר הפיאסקו של אישתו בנושא הרפורמה בבריאות. אני עוד זוכר שמכרו סמלים וחולצות עם הכיתוב impeach the president and her husband . 4. ג'ונסון לא הודח. הוא בחר שלא להתמודד על כהונה שניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן. אי אפשר להגדיר את רון פול וניוט גינגריץ כאנשי שוליים. אני התיחסתי אליהם תחת הכותרת של "מי שהיו" שסיכויהם לקאמבק אל השורה הראשונה נמוכים. כאמור אני לא חושב שכל הסקרים היומיים האלו המזכירים קצת מרוץ סוסים הם כל כך משמעותיים. צריך לחכות לניו-המפשייר ושאר הפריימריס שלאחריהם ישארו הרבה פחות מועמדים של ממש. 4. נכון וגם קלוין קוליג' נבחר לאחר שכיהן תקופה אחת כיורשו של קודמו שנפטר. לגבי ג'ונסון, לא ציינתי אותו בטעות. הוא אכן פרש מן המרוץ בעצמו, אלא שהוא מקרה מעניין ומסובך במיוחד. לג'ונסון היה מדובר בכהונה שלישית. הסיבה העיקרית לכך שאני מציג את ג'ונסון כנשיא כושל בעיני עמו היא מתקפת הטט בוייטנאם שערערה את מעמדו במקום הגרוע ביותר - בליבו של הקונצנזוס האמריקאי שעדיין תמך במעורבות בוייטנאם. ג'ונסון "הכחיש" את הכישלון הוייטנאמי וטען שממשלו הוא על סף של הסכם עם צפון וייטנאם. על אף זאת בעיניי זה מופרך להפריד בין התפוררותה של המפלגה הדמוקרטית בקיץ 68 לבין המצב בוייטנאם שהיה הנושא הציבורי מספר אחת בציבוריות האמריקנית באותה תקופה. בפרט שג'ונסון פרש לאחר ניצחון פירוס בפריימריס של ניו-המפשייר על מועמד של השוליים האנטי-וייטנאם (יוג'ין מקארתי). בכל מקרה, כמו בוש הבן שתמך במק-קיין, ג'ונסון תמך לכאורה במועמד הדמוקרטי שירש אותו יוברט האמפרי אשר הובס ע"י ריצ'ארד ניקסון. נ.ב. מתחרהו של ניקסון על המינוי הרפובליקני ב-68 היה אחד ג'ורג' רומני מושל מישיגן ואביו של מיט רומני המועמד הנוכחי. רומני הוא בן מובהק של האליטה הפוליטית האמריקנית, בנם של שר בממשלת ניקסון ומועמדת שניסתה להבחר לסנאט מטעם מישיגן. אני קורא את מרוץ הסוסים הרפובליקני הנוכחי כטבילת אש שנועדה לבחון את רומני בכור מצרף של מועמדים מן השוליים הפוליטיים, התקשורתיים ומן ההיסטוריה הפוליטית הפנימית. ארה"ב אינה נוטה לאפשר לנבחרים פוליטיים אשר "נדחקו" מן הפסגה אל ה"מדבר הפוליטי", קאמבק אל שולחן המנצחים והזדמנות שנייה (כמו למשל צ'רצ'יל בבריטניה). (ניקסון אמנם הפסיד לקנדי, אבל שמר על מקומו המרכזי במפלגה הרפובליקנית עד לבחירות 68, מה שאי אפשר להגיד על גינגריץ' או פול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון פול שונה מכל האחרים שהזכרת. הוא יתקל בהתנגדות של האליטות הכלכליות והממסד הצבאי-תעשייתי. הוא בעד כינוס האימפריה האמריקאית הביתה והקטנה דרסטית של תקציב ההגנה האמריקאי; תראה לי את הרפובליקנים שחושבים כמוהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני חושב שראיתי תאור שלו כליברטריאן של ה-GOP. באשר לפופולריות שלו קשה לדעת. דוקא בימים האחרונים נאמר עליו ברשת הבית של מפלגתו שהוא מוביל בסקר היומי או בדיבייט האחרון או משהו. גם אני הבנתי שהוא מייצג את השוליים הנגדיים למפלגת התה, אבל אני לא בטוח שהוא עד כדי כך חריג במפלגתו. האהדה לישראל בימין הדתי האמריקאי ניזונה במידות די שוות מן ההקשר הדתי ומן העובדה שישראל היא מדינת חיץ שהברית איתה אינה דורשת מעורבות ישירה של לגיונות האימפריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה אומר שאף אחד מן הנשיאים האמריקנים בלפחות 40 השנים האחרונות לא היה מוצלח, או שאולי מדובר רק בתדמית ("מאכזב") וציפיות מוגזמות מן היושב בחדר הסגלגל, כאשר למעשה, יכולותיו להשפיע על המציאות מוגבלות למדי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בדברי ראית "שאף אחד מן הנשיאים האמריקנים בלפחות 40 השנים האחרונות לא היה מוצלח"? היחידי שצלל לתואר המפוקפק הזה הוא בוש הבן, בכל פרמטר1 שתבחר. 1 פרמטר, עפ"י וויליאם סאפייר, זה לא מי שקופץ ממטוס לקרוא את שעון הגז שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למוצלח בעיניך או בעין הציבורית. הנה הזדמנות להשלים את הרשימה: ג'ונסון - "נשיא כושל" ניקסון - ? פורד - ? קרטר - "נשיא לא מוצלח" רייגן - ? בוש האב - ? קלינטון - "נשיא מאכזב" בוש הבן - "צלל לתואר המפוקפק הזה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטת לקחת קו של "הבה נשים דברים בפי"? היכן בדברי מצאת שג'ונסון היה נשיא כושל? אתה לא מתבלבל עם שוקי? וגם הקביעה המשתמעת מדבריך כאילו נשיא מאכזב הוא נשיא לא מוצלח לא קשורה למה שאמרתי (קלינטון איכזב כי לדעתי היה יכול להשיג הרבה יותר כמו נסיונו האומלל להעביר רפורמת בריאות באמצעות אשתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי היה נשיא כושל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן התבלבלתי. אני מקווה שהעלבון אינו גדול מידי (: ולו בגלל שכמו טווידלדי, גם אני לא מכיר אחד שהיה מרוצה מנשיאותו של שוקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשיאות היחידה שאני עשוי להקשר אליה היא מתחום ה"נשיאים ורוח". בכל אלקטורט יש 2 קטגוריות של דפוסי הצבעה. אחת היא של "קשיחים" המצביעים באופן קבוע לצד מסויים והשנייה של מצביעים "נזילים" ע"פ שכר ועונש המצביעים ע"פ ביצועי העבר. רציתי לומר שבארה"ב הדפוס השני דומיננטי יותר מאשר בישראל. ניסיתי להדגים זאת ע"י היסטוריית הבחירה מחדש של נשיאים מכהנים. האמירה שנשיא מכהן שהפסיד בבחירות השניות ככל הנראה נתפס כ"כושל" ע"י האלקטורט היא לכאורה אמירה ריקה, אלא שדוקא הדוגמאות שהביא רון בן יעקב (קלינטון ובוש הבן) מראות לדעתי שאין הדבר כך. אני איני סבור ששני הנשיאים הללו נתפסו ככושלים במיוחד (ע"ע קרטר או אובמה או ג'ונסון) בתום הכהונה הראשונה שלהם. לדעתי גם אסור למדוד את "תדמית ההצלחה" של נשיא ע"פ סקרים. ראשית משום משום שירידה בסקרים של נשיא מכהן היא תופעה משותפת לכל הנשיאים (כושלים ומצליחים כאחד) ושנית כנראה שבארה"ב הסקרים לא יותר מוצלחים מאשר אצלנו. אם הבוחר מצביע עבור נשיא מכהן "מאכזב" מפני שהמועמד המתחרה נראה לו גרוע יותר, הייתי אומר שהנשיא המכהן לא "אכזב" מספיק את בוחריו. עוד דוגמה מעניינת בנושא זה היא של פ.ד. רוזבלט שלדעתי נבחר בשנייה מפני שתדמיתו כמצליח היתה גדולה יותר מהצלחתו בפועל. הסיכוי של אובמה להיבחר שנית לא יבנה על "אפרוריותו של רומני אלא רק על קיצוניותם של המועמדים האחרים. בישראל התופעה הזו הרבה יותר שולית (ההבדל באחוזון של נתניהו מול לבני או מול יחימוביץ לא משמעותי לדעתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הסיכוי של אובמה להיבחר" תלוי גם בתהליכים פחות ניראים לעין, כמו שינויים פרוצדורליים ומשפטיים. למה הכוונה? למרות שבעקרון הבחירות אמורות לשקף את הצבעת אזרחי המדינה, בארה"ב אין בחירה ישירה לנשיאות, והנשיא נבחר בקולותיהם של 538 אלקטורים המייצגים את בוחרי 50 המדינות. הדברים ידועים, וכבר קרה (לאחרונה בבחירות 2000 בין גור לבוש) שלנשיאות נבחר דווקא זה שקיבל פחות קולות אך גרף יותר אלקטורים. כך שמנהלי מערכת הבחירות של המועמדים השונים מתמקדים (בסיוע מסיבי של סטטיסטיקה וניתוחים סוציוליגיים ופוליטים שונים) לא בהשגת מרבית הקולות אלא בהשגת מרבית האלקטורים, דבר שלפעמים נראה כאילו שהמומעמדים פועלים בלי הגיון. החוקה לא קובעת כיצד כל מדינה ממנה את האלקטורים שלה, אך בפועל המדינות אימצו את שיטת המנצח לוקח את כל הקופה (מה שתרם להיווצרותם של שתי מפלגות גדולות). אולם, לא כל המדינות ממנות אלקטורים עפ"י שיטת המנצח מרוויח. בנברסקה ומיין האלקטורים נבחרים לפי אזורי הבחירה לקונגרס, וכל מדינה משנה את תחומי אזורי הבחירה לקונגרס לאחר כל מפקד אוכלוסין. נברסקה ומיין הן מדינות קטנות עם מספר אלקטורים קטן והשפעה קטנה על מאזן האלקטורים. מאמר במגזין אמא ג'ונס מגלה שהמפלגה הרפובליקנית החליטה לשנות את החוק בפנסילבניה ולעבור משיטת המנצח לוקח הכל לבחירת אלקטורים לפי מחוזות הבחירה לקונגרס. מושל פנסילבניה הוא רפובליקני ושני בתי הנבחרים של פנסילבניה נשלטים ע"י הרפובליקנים, ושינוי החוק ומפת אזורי הבחירה יבטיחו לרפובליקנים לפחות 12 אלקטורים. הרפובליקנים גם שולטים בשלוש מדינות גדולות נוספות, מישיגן, אוהיו, וויסקונסין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אם כי הייתי מוסיף את חלקו השלישי של האלקטורט האמריקני (ולא רק) - אלו שבד''כ לא מצביעים אך סיבות מיוחדות כגון צבעו או קיצוניותו של המועמד מביאים אותם לקלפי ואף להכרעת הבחירות. (לעיתים מועמד מוכשר במיוחד באמנות ההיבחרות יודע להנות גם מקבוצה זו וגם מן המרכז ע''י מתן תחושה שמטרת עמימותו היא קירוב הקבוצה השניה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלינטון מאכזב ? נדמה לי שרבים יחלקו עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שקרטר לא פיזיקאי ( אני קצת רגיש לעניינים הללו) אבל אנגלה מרקל כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהוא לא היה מדען, אבל היתה לו השכלה בפיזיקה גרעינית אם כי לא ברור מה זה בדיוק in reactor technology and nuclear physics (תואר שני?) he took graduate work | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהוא למד קצת הנדסה גרעינית ולהפעיל כור של צוללת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו לכך אין סימוכין. עובדתית הוא היה בוגר האקדמיה של הצי. זה די מקביל לתואר האקדמי הנדרש מבוגרי קורס הטיס בישראל. השכלתו האקדמית של קרטר כללה כמה קורסים במתמטיקה שהוא לקח בטכניון של ג'ורג'יה בטרם התקבל לאקדמיה של הצי. למיטב הבנתי קארטר לא היה קצין טכני או צוללן כמתואר בויקיפדיה העברית אלא קצין פיקודי בכוח הצוללות הגרעיניות של הצי האמריקני. קרטר הוא דוגמה מצויינת להבדל שבין תדמית הצלחה לבין הצלחה ''אובייקטיבית''. על הצלחתו בפועל יש ויכוח גדול עד היום בין דמוקרטים לרפובליקנים. לעומת זאת על תדמיתו כנשיא כושל לא צריך להיות ויכוח גדול (בעיקר בהקשר של פרשת בני הערובה בשגרירות בטהרן והניסיון הכושל לחלצם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות על ג'ימי קרטר: נדמה לי שאתה צודק בעניין מקור תדמיתו ההיסטורית "ההמונית" כנשיא כושל. אבל מה שגרם לשפל הדרסטי בתמיכה בקרטר בשליש האחרון של כהונתו, עוד קודם לפלישה הסובייטית ולמהפכה האיראנית היו ענייני הפנים, ובראשם הכלכלה. אחד ההסברים המעניינים ששמעתי לחוסר יכולתו להזיז דברים, למרות רוב דמוקרטי גדול בשני הבתים, קשורה באופן אירוני לאחת מסיסמאות/תדמיות הבחירות שלו. זו מתארת אותו כמי שבא מחוץ לממסד גבעת קפיטול ומשום כך "אין הוא חייב שם דבר לאיש". זה היה מדוייק, אלא שזה פעל גם, ובמיוחד בכיוון ההפוך: גם לקרטר איש לא היה חייב דבר. ללא היסטוריית מחוייבויות הדדיות וקרבות משותפים, התקשה קרטר לקדם מהלכי חקיקה. כנשיא לשעבר לעומת זאת, נחשב קרטר לאחד הטובים שהיו, אם לא ה... והוא אף זכה בפרס נובל על פעילותו הבתר-נשיאותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופימיזם להתמחות בהכנת פופקורן בסיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בימים טרופים אלו עבור קיין, ששוליותו נראה כהולכת וגוברת, אפשר להתנחם בתקליט שלו בו הוא שר גוספל ותהילה לישו רב הרחמים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |