בתשובה לג'וד, 30/09/11 14:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וזכר יחיד? או שמקבלים את ההנחה שגוף זכר הוא הגוף הסתמי או שלא, לא? אני לא מבינה את הלוגיקה מאחורי "זכר יחיד זה זכר, זכר רבים זה סתמי". אתמול יצא לי לבקר גיברת אחת, שפנתה אלינו ואמרה "שבנה! שבנה! מה תרצינה לשתות?" ומאד התרגשתי. אם תשאלי אותה, ברור שיש גוף שני זכר וגוף שני נקבה (או ציווי זכר וציווי נקבה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש מעט לוגיקה בתחביר ובדקדוק והמון יוצאים מן הכלל, אם לא קראת אני ממליץ על ''גלגולי לשון'' של גיא דויטשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגברת החביבה נוקטת לשון המקרא, זה יפה (אם כי מקור לא אכזב לשגיאות כי זו הטיה קשה). לרבים נקבה עתיד וציווי יש צורה תנ"כית וצורה חז"לית. חז"ל איחדו את הזכר והנקבה. לדוגמה: הטיה תנ"כית - תֹאכַלנָה הטיה חז"לית - יֹאכְלוּ (זהה לצורת זכר) הטיה תנ"כית – קֹמנָה הטיה חז"לית - קוּמוּ (זהה לצורת זכר) האקדמיה אימצה את לשון חז"ל כלשון המופת שלנו, כלומר כדוגמה לתחביר והטיה תקניים. אין שגיאה בצורה "תשבנה" המקראית, אבל כבר עשרות שנים שאינה בשימוש בטקסטים מודרניים, היא מקובלת בקרב בני דור מסוים, בני 80 ומעלה אני מעריכה, ואצל גננות. לכן הדוגמה שהבאתי – "פנו למודיעין" - ממילא זהה לרבים ולרבות, ולכן גם לשיטתך היא אמורה להיות עדיפה על צורת יחיד "פנה למודיעין" או "פני למודיעין". זו כשלעצמה סיבה להעדיף את הדיבור בלשון רבים. לאמיתו של דבר ברוב המקרים השפה פותרת את הבעיה בעצמה, ואם דיברנו במקרים מסוימים אלה בלשון רבים, הרי לא נחזור בכוונה ללשון יחיד למקרים שהבעיה אינה נפתרת מעצמה. מעבר לזה: מקרה מעולה – פונים למתקשר בלשון "אתה", כי הוא אחד יחיד ומיוחד. מקרה בינוני – פונים למתקשר בלשון "אתם", הוא אמנם זכר אבל כללי, הוא איננו אחד יחיד ומיוחד. מקרה גרוע – פונים למתקשרת בלשון "אתה", היא לא אחת יחידה ומיוחדת, היא בכלל לא בלקסיקון. אי אפשר ליצור בעברית שוויון מושלם בין זכר לנקבה כמו שקיים בשפות הלטיניות, אפשר רק לחלק את הרווחה ואי-הרווחה הלשונית בצורה שוויונית יותר. משתי סיבות אלה, ואולי סיבות נוספות שאינן ידועות לי, בחרה האקדמיה בזכר רבים כגוף הסתמי, הוא יותר סתמי מזכר יחיד. כך זכר רבים גם נקלט בתפיסת השפה שלנו ללא ניתוחים שמיתוחים, "אתם" הוא גדול וכללי, אנשים, בריות. מעבר לזה אין לי יכולת להסביר טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאת קצת מגזימה בייחוס ארכאיות לצורת "תשבנה". בכל אופן, אני מקווה שאת מגזימה, כי טל ואני בחרנו להשתמש בה (ואני מקווה שהיינו עקביים) בתרגום שלנו. לרוב זה לא בהתייחסות לנשים - "הנוסחאות הללו תתבררנה" וכאלה. אני מקווה שזה לא נקרא ארכאי מדי. בכל אופן, העורכת הלשונית שלנו לא היתה קנאית לזה כמונו, ובכל זאת הרשתה לנו (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משהו אחר לגמרי, זה סגנון אישי! אגב, אני חושבת שגם העבר - שמרתם/שמרתן - הולך ומתחבר, וגם אתם/אתן הם/הן. ההבדל, במיוחד ההבדל בהגייה, הוא כל כך דק שהוא נעשה סטטיסטי. אצלי לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך על העבר ועל כינויי הגוף - אבל כדאי לשים לב שבזמן הווה המגמות הישנות לא הולכים לשום מקום (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גיברת"? הפתעת אותי. בכיתה י' הייתה לי מורה להיסטוריה שלימדה קודם בבי"ס דתי לבנות. היא הייתה אומרת "שבנה", "קראנה" וכיו"ב מתוך הרגל, שום שיחדש חלילה, על אף שכיתה הייתה מעורבת.בהחלה זה נשמע לנו מצחיק, אבל בהמשך די אהבתי את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התכוונת לאות י' אז שווה לקרוא את קוצו של יוד של אורי דרומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי גם קראתי, ואפילו שועשעתי. אבל אין דין "גיברת" כדין "אילחוש", שהרי המלה הנכונה (לא רק האיות הנכון) היא גברת - ג' שוואית.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ההיא לא הייתה גברת, היא הייתה גיברת. באמת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, למציאות עצמה גם כללי הדקדוק לא יכולים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא גברת, זאת אומרת שבטח זה אדון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |