|
||||
|
||||
ובכן, הדיון פה ראשיתו בכך שהמדינה מתחילה, אולי, לשנות את גישתה בנוגע לספרי הלימוד. המטרה היא לא שהמדינה תרוויח על חשבון אזרחיה מתעשיית ספרי הלימוד הענפה, אלא שאנשים ילמדו גם אם אין ידם משגת לקנות עוד ועוד ספרי לימוד. תוכלי להזכיר לי כיצד מתנהל הלימוד בכיתה ואיך ספרי הלימוד נכנסים לעניין? פרט לקריאה בהם ואולי כתיבת פתרונות בהם, איך משתמשים בספרי הלימוד בכיתה? אני אישית זוכר שכתבתי תמיד במחברת, לא בספרים. אני משתמש במילים "גימיקים מוזרים" פשוט כי עוד לא ברור לי על מה בעצם מדובר בתכל'ס. "תוצאות שזורמות אל המורה מיידית" נראה לי מיותר, לפחות בשלב ראשון; בשלב שני אפשר אולי יהיה לבנות תשתית כלשהי שמאפשרת את זה וספרי לימוד אלקטרוניים יתבססו עליה - כלומר, לא יהיה צורך לעשות את זה בכל ספר בנפרד, אלא פשוט ישתמשו בספריה סטנדרטית קיימת. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שאתה כל הזמן חושב על תיכון. לפני התיכון יש יסודי. אני אישית זוכרת ספרי לימוד שנועדו שיכתבו בתוכם. גם בתיכון, למעשה1. אני לא בטוחה שמדינה אכן משנה את גישתה לספרי הלימוד, וחוששתני שההנחיה הזו תלך בדרך שלל הנחיות וחוקים שקדמו לה. יום לימודים ארוך, תוכניות השאלת ספרים בבתי ספר, ועוד כהנה וכהנה. כפי שאני מבינה את זה, מהכתבה, במשרד החינוך מתכוונים לזה שהספרים יומרו לפידיאף, ולא מעבר. מתערבים שההמרה תהיה כזו שלא מאפשרת לך לחפש מילה בתוך טקסט, אלא רואה את כל הטקסט כתמונה אחת? 1 קלוזים, באנגלית: באמת העתקת למחברת? את כל הדף? |
|
||||
|
||||
צודקת, אז צריך לכתוב בספרים. דווקא עם קוראים אלקטרוניים בעלי מסך מגע זה לא נראה בעייתי. אם המדינה לא משנה את גישתה, אז בעסה. אבל חשבתי שכאן מדברים בעיקר על מה שכדאי שיקרה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |