בתשובה לשוקי שמאל, 08/09/11 18:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''אל חזית הבמה צעדה החוקה שלה נדרש כל אמריקני להישבע אמונים'' - לא נכון. אף אמריקאי לא נדרש לשום שבועה. היחידים שנדרשים להשבע הם זרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לי. אנו מדברים על שבועת הנאמנות (Oath of Allegiance) שהיא רק חלק מטקס ההתאזרחות. והצהרת העצמאות האמריקאית (החרות לחפש את האושר וכיוב') שבדומה למגילת העצמאות שלנו מכריזה על הערכים המנחים את חוקת ארה"ב ומוסדותיה, גם היא עצמה חלק מן החוקה. מה שחשוב לענייני, זה לא הפרוטוקול, הטקס או מי בדיוק מחוייב להצהיר אותה (אאל"ט גם ילדי בתי הספר נוהגים להצהיר אותה באופן וולונטרי). מה שחשוב הוא הרציונל של מדינת מהגרים הדורשת נאמנות ללא הסתייגויות למסגרת החוקית והארגונית שלה ולא לכל מיני קשרים והקשרים אתניים, דתיים או היסטוריים. צריך לקרוא את הנוסח המלא כדי להבין את ההבדל הבסיסי שיש בין הצהרת האמונים לארה"ב לבין הצהרת אמונים למגילת העצמאות שלנו. לדעתי נקודה שאי אפשר להפחית במשמעותה היא שהצהרת הנאמנות לארה"ב הרבה פחות תובענית ממה שאזרחים ישראליים היו מתארים כהכרחיים לאזרחות ישראלית טובה ועל אף כך אילו נדרשו אזרחי ישראל להצהרה מעין זו רוב גדול שלהם לא היה יכול לעמוד בה. I hereby declare, on oath, that I absolutely and entirely renounce and abjure all allegiance and fidelity to any foreign prince, potentate, state, or sovereignty of whom or which I have heretofore been a subject or citizen; that I will support and defend the Constitution and laws of the United States of America against all enemies, foreign and domestic; that I will bear true faith and allegiance to the same; that I will bear arms on behalf of the United States when required by the law; that I will perform noncombatant service in the Armed Forces of the United States when required by the law; that I will perform work of national importance under civilian direction when required by the law; and that I take this obligation freely without any mental reservation or purpose of evasion; so help me God.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודה הזו אני לא רואה שום ייחודיות אמריקאית. אזרח של כל מדינה מחוייב, מהגדרה, לציית לחוקיה, ואם יש לה חוקה, לפעול לפיה. הצהרת האמונים שהבאת לא רלוונטית לטיעון הראשון שלך שכן היא נעשית רק על ידי זרים המעונינים להתאזרח בארה''ב. לפיכך, אזרחים ישראלים (כמו אמריקאים וגם, אם כי לא בדקתי, בשאר ארצות העולם או לפחות אלו שישראל רוצה להימנות עימן) לא חייבים בשום שבועה, אך יש להם דרישות סף מסוימות ממי שרוצה להתאזרח. בישראל זה חוק השבות, בארה''ב זה חוק ההתאזרחות (הכולל שבועה). ככלל, אין שום חיוב שמי שנעשה אזרח אוטומטי במדינה - נניח הוא נולד בה - חייב גם לגדול להיות אזרח טוב, במובן ה''טוב'' ומופשט של המושג. אזרח חייב להיות שומר חוק או להענש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כאן בנקודה הזו לא נוכל להסכים. א. החוקה בארה"ב יש לה שתי פינות. הפינה המגילתית (החלק של הכרזת הזכויות הג'פרסונית) ופינת החוק (העקרונות והתיקונים). נטען כלפיי שמגילת העצמאות לגבי ישראלי ערכה בדיוק כמו החוקה לאמריקאי. תשובתי היא שדוקא הנאמנות לפינה השנייה של החוקה (מה שאתה תארת כחובה לשמור על החוק) היא החשובה יותר בעיניי. ב. מבחינתי מאי נפקא מינא כל עניין ההצהרה ומי בדיוק נדרש להצהיר. החשוב בעיניי הוא שלהיות אמריקאי טוב הוא להיות נאמן לחוקה. בחלקו זה לשמור על החוק, אבל יותר מכך מדובר בקבלה ללא הסתייגות של החוקה (ולכן העתקתי את נוסח ההצהרה כדיוקו ועיין שם). ג. בהצהרה, המתאזרח גם מתחייב לשאת נשק להגנת הברית אם ידרש. האם משמעות הדבר היא שמי שנולד כאזרח אמריקאי אינו מחוייב בכך? זה לא חשוב שבארה"ב הגיוס כרגע הוא וולונטרי ואי אפשר לגייס בכפייה אף אחד (גם לא את המתאזרחים). זה גם לא חשוב שהעליון שם קבע שאפשר לגייס אנשים אבל אסור לחייב אותם לשאת נשק בניגוד לרצונם. העניין הוא שגם לאמריקאי שלא סיים את בית הספר, ברור שאמריקני חייב להיות נאמן לחוקה ולאחוז בנשק למען הברית אם ידרש. אלו מהם שהדברים האלו לא מדברים אליהם , לפחות לא יכולים להציג עצמם כמלח ארצם של האמיצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מסכים שהכרזת העצמאות לישראל איננה כמו החוקה לארה''ב. אם כבר, הכרזת העצמאות לישראל דומה יותר להכרזת העצמאות האמריקאית. אלא שישנה הסתייגות ולמרות שאינני משפטן נדמה לי שבישראל תקבלות אספקטים מסוימים הכרזת העצמאות כבעלי תוקף המשרים מרוחם על פרשנות החוק בישראל. ב. פה אני חוזר על מה שכתבתי מקודם. אינני מוצא יחודיות אמריקאית בעובדה שאזרח מדינה - כלשהי - מחויב לשמור על החוק. למדינה יש חוק הרי הוא משקף את ערכי החוקה ובכך, שמירה על החוק היא הליכה לאורה של החוקה. ג. גם פה אני אחזור על מה שכתבתי מקודם. האזרחות נכפית על אדם בעל כרחו, למשל בארה''ב אם הוא נולד בתחומי המדינה או להורים אמריקאים. כך שמלכתחילה חייב ''האזרח האוטומטי'' לקיים חוקי המדינה, כולל לשאת נשק להגנת הברית, לשלם מסים, להיות בבי''ס, וכו'. כאמור, ארה''ב לא מתייחדת בזה, ואזרח כל מדינה חייב בחוקיה, אפילו אם אזרחותו כפויה עליו בעל כרחו (כמקרה תינוק וגו'). אם כבר הזכרת את נשיאת הנשק, לפי חוקי ארה''ב גם תושב קבע יכול להיות מגויס, למרות שאיננו אזרח. ז''א, אדם שאיננו נאמן דה יורה לחוקה ולאומה האמריקאית יכול למצוא עצמו אוחז נשק בצבא האמריקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. הבעיה היא שמדבריך ניתן להבין שבארה"ב האזרח מחוייב לשמור על החוק ותו לא. אם כך, באמת אין כאן שום יחודיות. העניין הוא ששהטקסט ועוד יותר הסוב-טקסט של הצהרת הנאמנות אומר הרבה יותר מכך. הוא מבטא את האתוס האמריקני הרואה בארה"ב ביתם של מהגרים אשר מגדירים עצמם ע"י נאמנות לחוקה ולמוסדות של מולדתם החדשה הרבה מעבר לכל מיני נאמנויות אתניות, דתיות והיסטוריות שיש לקהילות השונות שם. בישראל בגלל הקשר הגורדי עם האורתודוקסיה הדתית, היה בעבר קשה ובהווה בלתי אפשרי ל"קומם" אתוסים "מהגריים" מן הסוג הזה ובמקומם חוזרים שוב ושוב לאתוסים לאומיים שכל אדם שאינו קונפורמיסט יתר על מידה יכול לראות שהם קלושיס. אני רוצה גם לנסח שוב וביתר בהירות את תשובתי לגבי העובדה שרק המתאזרחים נדרשים להצהיר את הצהרת הנאמנות. לטענתי זוהי אמת עובדתית שהיא נכונה אך יותר מכך מטעה. כאשר ילדי בתי הספר מדקלמים את השבועה הזו כפי שתלמידים אצלנו מקריאים קטעים ממגילת העצמאות, משמעות הדבר ערכה רב יותר מאשר כאשר היא מוצהרת ע"י מתאזרחים קשי יום מגואטמלה או מסודן. בארה"ב יש פסיקה המתירה שריפה של הדגל האמריקני בפומבי. האם זו הוכחה שאין לדגל הכוכבים ופסים משמעות בארה"ב. המציאות היא הפוכה: אין אף מדינה בעולם שבה תראה כל כך הרבה דגלי לאום כמו בארה"ב (אולי בצפ' קוריאה) וארועים של שריפת הדגל הם נדירים באמת. האמריקנים יודעים היטב את ההבדל בין מה שאינו חוקי לבין הרבה דברים שהם אולי חוקיים אבל הם "un-american". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, אזרח של כל מדינה מחויב לשמור על החוק (הוא איננו מחויב לאהוב את המדינה. אם כי, למרות שלכאורה הליברליזם גם לא מחייב פטריוטיזם, ישנם טעמים חזקים לכך שאידאולוגיה ליברלית טהרנית תואמת לרגשות פטריוטיים והראייה היא נחשול המחאה החברתית, אך זה נושא אחר לדיון). אחזור על דברי פעמם נוספת. החוק הוא הבטוי הפרקטי יומיומי של החוקה, כך ששמירה על החוק מהגדרתה היא הליכה לאורה של החוקה. חוקת ארה"ב כוללת הרבה יותר פרקים ממגילת זכויות האזרח (עשרת הסעיפים הראשונים), וגם המגילה כוללת הרבה יותר סעיפים מאלה המצוטטים בד"כ. ניקח לדוגמה את סעיף 6 בדבר הפיצויים (משכורת) לנבחרי ציבור. כיצד האזרח "הפשוט" אמור לשמור על סעיף חוקתי זה, שקובע במפורש (כמו שאר סעיפי ופרקי החוקה) שפרטי הביצוע יפורטו בחוק/ים מתאימים? הנה התשובה בגוף השאלה. האזרח הולך לאורה של החוקה בזה שהוא תומך בנציגיו המחוקקים חוקים המפרטים את סעיף הפיצויים, וגם תומך במערכת השיפוטית שקובעת (בעת הצורך) אם החוק המסוים תואם את רוח ודברי החוקה. והנה אתה שוב מבלבל בין החוקה ובין הצהרת הנאמנות לזרים הרוצים להתאזרח בארה"ב. אמריקאי שקיבל אזרחות (בעל כרחו) בגלל שנולד בטריטוריה אמריקאית או להורים אמריקאים איננו מחוייב עפ"י שום חוק וחוקה להחזיק באתוס האמריקאי. הנה קח לדוגמה את מושל טקסס פרי (המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות) שמאיים בפרישת טקסס מהאיחוד, ולבטל בחירה ישירה של סנטורים, בכך לבטל את התיקון ה-17 לחוקה ולהחזיר לתוקף את הסעיפים המקוריים בחוקה. על איזה אתוס אמריקאי מגן פרי? בעניין הצהרת הנאמנות בבתי ספר. ראשית, לא כל בתי הספר ולא כל התלמידים בארה"ב מחוייבים לדקלם אותה, ראה שתי המפות הללו. עכש"ז, זה חל רק על בתי ספר יסודיים. בעניין שריפת הדגל, להבנתי החוק מגן על שריפת דגל אם זה רק כמעשה של ביטוי אישי (מחאה לדוגמה). כך שאני לא בטוח שהחוק יגן על כל כל "שריפה של הדגל האמריקני בפומבי". הפוך מטענתך, שכביכול שריפת הדגל היא מעשה לא-אמריקאי, לטעמו של המחוקק (שחלקים ממנו מנסה לשווא כבר כמה עשורים לאסור לחלוטין את שריפת הדגל) ובית המשפט העליון, שריפת הדגל היא הביטוי הנעלה של האתוס האמריקאי-ליברלי של זכות המחאה וחוסר הקדושה של שום חפץ מעשה ידי אדם כשזה עומד לרועץ לזכותו הטבעית לחרות. הנה כך החוק, אכיפתו ושמירתו מגינים על ערכיה של החוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא יודע אם תופתע לשמוע שכלל לא ידעתי שברוב מדינות הברית תלמידי ביה''ס מחןייבים לדקלם את השבועה. חשבתי שזה אופציה בכל מקום. המפות האלו רק מחזקות את טענתי ששבועת הנאמנות אינה הצהרה ריקה מתוכן שמהגרים נואשים נאלצים לחתום עליה בתמורה לאזרחות, אלא טקסט יסוד של האתוס האמריקני. ב. הדבר הראשון שרצתי לבדוק הוא באיזו מדינה נמצאת דירבורן (העיר המוסלמית ביותר בארה''ב) מישיגן. נראה שהצבע הצהוב של מישיגן (חובת השבועה אינה בחוק) מסביר את הריכוז הגדול של מהגרים מוסלמים אדוקים שם. ג. אני לא מנסה לטעון שכל האמריקאים פטריוטיים ואוהבים את החוקה שלהם (הפסיקה בדבר שריפת הדגל לא היתה תאורטית אלא התבססה על מעשים שהיו). טענתי היא שהאתוס האמריקני כולל מרכיבים הכרחיים במדינת מהגרים כמו דרישה לנאמנות ללא הסתייגות לברית ולחוקה. (וזה לא אותו דבר כמו לומר שכל אמריקאי חייב לאהוב כל חוק וכל תקנה של מערכת המשפט שם). ד. אני שומע בפעם הראשונה על המושל ריק פרי מטקסס ומוזר לי שהוא המועמד הרפובליקני המוביל (אם הרפובליקנים רוצים לסדר לנשיאם הכושל כהונה שנייה הם יכולים לבחור בשרה פיילין חביבת חובבי התה). אבל די לעיין בכתבה שהבאת ולראות איזה מרחק מנסה פרי לתפוס מן האמירות הללו כדי לתפוס את כוחם של האתוסים המשותפים לאמריקנים. לא אכחיש ואודה שדוקא אתוס אחדות הברית הוא מן הפחות מבוססים שם. הבדלנות הדרומית (והטקסנית יותר ממנה) אינן שוליים בטלים בשבעים. אבל דוקא פרשת המושל פרי מראה שאפילו בדרום רבים רואים את הבדלנות הדיקסי-לנדית הזו כלא-אמריקנית. בכל מקרה תודה על הידיעה המעניינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות שוליות. סביר שפיילין לא תרוץ. המועמדת המובילה של מסיבת התה היתה הרפובליקנית מישל באקמן שצנחה ונגררת הרבה אחרי המושלים פרי ורומני. פרי קשור למסיבת התה ויש לו דעות קרובות: שולל התחממות גלובלית, ביטול הביטוח הלאומי כ"הונאת פירמידה", ולא מקבל את האבולוציה. המושג "דיקסי" מתייחס בד"כ לאזור שכולל את מרבית מדינות הדרום-מזרח, וטקסס מתייחדת בכינוי "הכוכב הבודד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הניחוש שלי למועמד הרפובליקנים הוא רומני ממסצ'וסטס. ב. דוקא בקטע שהבאת הוזכר כינוי נוסף לטקסס שישמע מוכר לאנשי המחשבים מבינינו "stand-alone nation". ההבדל בין דיקסי לטריטוריות המקסיקניות הוא היסטורי (מפני שבעוד שהדרום היה קיים כבר בעת ייסוד הברית, טקסס ומזרחה השתלבו בארה"ב רק כ-15 שנה לפני מלחמת האזרחים). למעשה יש אנלוגיה היסטורית בין היחס שבין הדרום לטריטוריות הדר'-מערביות ליחס שבין הימין הקולוניאלי הישראלי לבין ההתנחלויות ביו"ש. תושבים מן הדרום האמריקני התיישבו (דוקא בעידוד הממשלה המקסיקנית) בטקסס, אך עד מהרה מאסו בחסות השלטון המקסיקני (הסיבה העיקרית היתה שהשלטון הזה נע בכיוון של ביטול העבדות). המתיישבים הסתכסכו ומרדו בשלטון המרכזי וזה נאלץ להכיר בעצמאות של טקסס לאחר תבוסה מחרידה בסן-חסינטו (אחרי הפרשה היותר מפורסמת של האלאמו). בפועל המקסיקאים היו עצמאיים רק 9 שנים כאשר במשך כל הזמן הזה הפרלמנט המקסיקני סרב להכיר בהם וסכסוכי גבול מזויינים התנהלו בלי הפסקה. המהלך הבא היה מהלך של סיפוח/הסתפחות טקסס לארה"ב שהוביל לפריצת מלחמה בין ארה"ב ומקסיקו שהובסה שוב בצורה מכריעה, מה שהביא למסירת קליפורניה וכל הטריטריות שבין קליפורניה לטקסס ממקסיקו לארה"ב. ג. באופן מפתיע לא היו אלו המתנחלים הטקסניים שמנעו את ההסתפחות לארה"ב (במשך 9 השנים) אלא דוקא הסתיגויות בארה"ב עצמה מהסיפוח. היו גורמים ליברליים אנטי-סיפוחיסטים (בפרט בניו-אינגלנד) שהתנגדו לסיפוח טקסס מן הסיבה המשולשת של התנגדות לקולוניאליזם אמריקני ביבשת, התנגדות פרוטסטנטית ל"סיפוח" אוכלוסיה לטינית-קתולית (למשל תושבי ניו-מקסיקו שהיתה טריטוריה של מחוז טקסס המקסיקני) והתנגדות להוספת עוד מדינת עבדות דרומית לברית. ההתנגדות הזו מנעה את סיפוח טקסס אבל די מהר, הלהיטות הקולוניאלית-סיפוחיסטית שינתה את ההתנגדות העקרונית לסיפוח השטח להתנגדות טקטית שהעמידה מכשולים וקשיים בפני הסיפוח באמצעות התניית תנאים שונים ומשונים בטרם הסיפוח. די מהר, כאשר כוחות יותר "ליכודניקים", מן המפלגה הדמוקרטית בעלת האוריינטציה הדרומית עלו לכס הנשיא, שאון התותחים שבין טקסס למקסיקו סחף את ההתנגדות העקרונית וטקסס סופחה על אף כל המכשולים שהעמידו חברי קונגרס ויגים (מפלגה בעלת אוריינטציה ניו-אנגלנדית שהיתה אחת מן המפלגות שמהן קמה המפלגה הרפובליקנית של לינקולן). ד. לסיכום זה נכון שטקסס אינה נחשבת ולא נחשבה מעולם לחלק מדיקסי, אבל בניגוד לרושם שאפשר לקבל היום (יותר מכל לדעתי בגלל כהונתו של הנשיא הטקסני ל.ב. ג'ונסון אביר ה"חברה הגדולה" ומקדם זכויות השחורים ובגלל הדומיננטיות של הקהילה הלטינית בכל האזור הזה היום) הסיבה בזמנו היתה שטקסס היתה יותר "דיקסית" מדיקסילנד עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי ברשותך למה שכתבת בתגובה 581272: "ב. הדבר הראשון שרצתי לבדוק הוא באיזו מדינה נמצאת דירבורן (העיר המוסלמית ביותר בארה"ב) מישיגן. נראה שהצבע הצהוב של מישיגן (חובת השבועה אינה בחוק) מסביר את הריכוז הגדול של מהגרים מוסלמים אדוקים שם." בלשון זהירה נראה לי שהטענה שלך משוללת כל יסוד ונשענת על תפיסה סטריאוטיפית המניחה את המבוקש. ראשית, מספר תושבי דירבון הוא כ 98,000 בלבד, 33% מתוכם הם ממוצא ערבי, Dearborn,_Michigan [Wikipedia], בעוד שבמדינת מישיגן יש קרוב ל 10 מליון תושבים. רק לפי המספרים הללו החיבור שעשית נראה מופרך, שהרי החוק - או העדרותו - חל על כל המדינה, לא רק על העיירה הקטנה הנ"ל. שנית, עפ"י האתר פטריוטיות לכל העובדה שאין חוק הכופה דקלום השבועה בבתי הספר של מישיגן מקורה בפסיקת בית המשפט הפדרלי משנת 1965 הקובע שדקלום טקסטים פטריוטיים מותר בתנאי שזה נעשה באופן וולונטרי. גם עובדה זו לא תומכת בטענה שלך. בשנת 2005 הוגשה לסנט של מישיגן הצעת חוק לפיה יש לדקלם את השבועה כל בוקר בבתי ספר ציבוריים (או יסודיים, לא ברור לי). אולם החוק אוסר על בית הספר להכריח תלמידים לומר את השבועה, ומאפשר אך לא כופה, שמחוזות חינוך יאפשרו אמירת השבועה או שירת ההימנון אחרי ארועים בית ספריים. למעט שני סנטורים שלא הצביעו, כל הסנטורים, רפובליקנים ודמוקרטים, הצביעו בעדו, ואח"כ החוק עבר בבית הנבחרים של מישיגן. לא נראה שגם פה לא היתה איזו השפעה ל 30,000 התושבים ממוצא ערבי (וזה לא אותו דבר כמו מוסלמים, כפי שניסית להציג) על הסנט של מישיגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך ש33% זה בהחלט לא משהו נניח ביחס לאחוז המוסלמים באום אל פאחם, אבל חוץ מזה, הבנת אותי הפוך לגמרי. התכוונתי שהאזרחים המוסלמיים (בפרט האדוקים שביניהם) נמשכים למקומות שבהם אפשר לפתוח בתי ספר ברוח האיסלם (בלי שמישהו יאלץ אותם לכל מיני דקלומי ליבה המנוגדים ל"רוח החינוך" שם) ולא להיפך. בכל מקרה, הנקודה היחידה המעניינת בכל הנושא הזה היא האם יש באמת טרנד של אדיקות והקצנה איסלמית בקהילות מהגרים במדינות המערב. זה נראה מפתיע שבקרב המהגרים הללו יהיה אחוז חריג של קנאים דתיים. הסבר אפשרי אחד הוא ריאקציה של הדור השני כמו בצרפת. בארה"ב ההסבר הוא אולי שזה פשוט ניפוח תקשורתי המבליט את החריג. הנקודה הזו מסקרנת מפני שלפחות כמה שוויצרים סבורים שאפשר למנוע הגירת מוסלמים ע"י איסור של רעלות ומינראטים. מוזר לי שמישהו חושב שמהגרים מוסלמים נוהים לשוייץ בגלל אופנת הרעלות הרעננה בבאזל או בגלל סצנת המסגדים בציריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ''האזרחים המוסלמיים (בפרט האדוקים שביניהם) נמשכים למקומות שבהם אפשר לפתוח בתי ספר ברוח האיסלם (בלי שמישהו יאלץ אותם לכל מיני דקלומי ליבה המנוגדים...)'' אז סביר באותה המידה להניח שהם לא נמשכים למקומות שבהם יש ''איסור של רעלות ומינראטים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, נכון. ההשערה שלי שמוסלמים מתרכזים במישיגן לא נכונה. לא ברור לי למה נסחפתי לוכחנות מתלהמת מול רון בן יעקב והעליתי השערה שיש קשר בין ריבוי המוסלמים במישיגן לכך שאין שם חוק המחייב את דקלום השבועה בביה"ס וכאן המקום לרדת מן העץ הזה. יש באמת הרבה מוסלמים באזור מישיגן ואילינוי אך זה פשוט משום שאלו אזורים מאוכלסים בצפיפות. אך באילינוי וגם בניו-יורק וקליפורניה, עוד שתי מדינות עם מוסלמים רבים דוקא יש חוק. כל עניין המדינות עם החוק לדקלום מנדטורי של השבועה , שהיה בכלל מפתיע עבורי, לדעתי לא כל כך חשוב. אני משער שגם במדינות עם חקיקה, אף אחד לא מאלץ אף אחד להצהיר את ההצהרה הטקסית בשום בית ספר. יכול להיות שהדרך להשתחרר מן החובה הזאת כרוכה בהצהרה על קשיים דתיים ומצפוניים מה שמחייב אותך לנוהל לא במיוחד נעים מול הבירוקרטיה החינוכית. לכן החלק השני של טענתי נותר בעינו. מול נחשול של מהגרי עבודה ועוני מן העולם השלישי, אני מפקפק אם חקיקה אנטי דתית היא בבחינת סכר גבוה, בפרט שאיני רואה איך בדיוק אוכפים את התחיקה הזו. נדמה שהיללות של המואזינים (שאאל"ט נאסרו בכמה קנטונים) הם החלק הפחות מסוכן באיסלם של המאה ה-21. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי נתונים על מגמות של הקצנה דתית של מוסלמים בארה"ב. אלא שממש לאחרונה סקר גאלופ מראה ש- 78% מוסלמים אמריקאים לא מצדיקים הרג אזרחים ע"י צבא, לעומת 38-39% נוצרים פרוטסטנטים וקתולים ו- 43% יהודים (ייתכן וזה משקף יותר הזדהות מאשר עמדה עקרונית). באותה מידה, 89% מוסלמים אמריקאים מתנגדים לרצח אזרחים ע"י "קבוצות" (קרי, טרוריסטים) לעומת 71-75% נוצרים או יהודים. לפי סקר של מכון פיו, 0.6% אמריקאים הם מוסלמים (סביר שלא בהכרח כולם ערבים או מהגרים מארצות מוסלמיות). לפי סקר אוכלוסין מספר המבוגרים המגדירים עצמם כשייכים לקהילייה מוסלמית עלה מכחצי מליון ב 1990 לכ 1.3 מליון ב 2008 (ליהדות, אגב, המספרים ירדו מ 3.1 ל 2.6 מליון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה סוף סוף אנו יכולים להסכים. א. לגבי מספר המוסלמים בארה"ב זה בעייתי מאד. אני חושב שמכל מיני סיבות לא כל כך פשוט לשאול בארה"ב אנשים לדתם. בסקר אוכלוסין שהבאת המכשלה יכולה להיות בכך שאנשים לא חייבים להצהיר על דתם. הנשיא אובמה בנאום קהיר שלו (אאז"ן) דיבר על יותר מ-10 מיליון מוסלמים אזרחי ארה"ב וזכה בשל כך להתקפות חריפות שטענו שהמספר הזה מופרז מאד. ב. הרושם שלי הוא באמת שהקהילה המוסלמית בארה"ב מתונה מאד ורחוקה מקיצוניות. גם כאן זו הכללה גסה מאד שכן המוסלמים בארה"ב כוללים גם קבוצות קיצוניות פחות ויותר של "מוסלמים שחורים" וגם קבוצה גדולה של בכלל לא מוסלמים (חלק גדול מהמהגרים הערביים הם בכלל נוצרים, בהאים וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7 מיליון, הגזמה בתוספת בדותא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאה בשאלה השניה בגאלופ מפתיעה אותי עד כדי חשד לאי הבנה. 30% מהאמריקאים הלא-מוסלמים (ולא תגידו אדומי צוואר - גם מבין היהודים) מסכימים לפעמים עם הרג אזרחים על-ידי יחידים וקבוצות? אילו זה היה האייל הייתי אומר שבסדר, מדמיינים מקרי קצה פנטסטיים וקרוניות למיניהן (ואני מניח שקל להנדס ניסוי מחשבה שבו גם אני אסכים) - אבל הרי לא זה העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"God forbid we should ever be twenty years without such a rebellion. The people cannot be all, and always, well informed. The part which is wrong will be discontented, in proportion to the importance of the facts they misconceive. If they remain quiet under such misconceptions, it is lethargy, the forerunner of death to the public liberty. ... What country before ever existed a century and half without a rebellion? And what country can preserve its liberties if their rulers are not warned from time to time that their people preserve the spirit of resistance? Let them take arms. The remedy is to set them right as to facts, pardon and pacify them. What signify a few lives lost in a century or two? The tree of liberty must be refreshed from time to time with the blood of patriots and tyrants. It is its natural manure ." תומאס ג'פרסון (עוד מקרה קצה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממליץ שתראה לפחות את עשר הדקות הראשונות של טכס הפאג'נט1 של מועמדי המפלגה הרפובליקנית, "עימות מסיבת התה" . החל משילהוב הקהל ע"י הכרוז והקריין, דרך ההכרזות הדרמטיות של המנחה, עד לשיא של כניסת המתחרים, אופס המועמדים, ושירת ההמנון (הדי עלובה לטעמי). 1 בכלל, אני ממליץ לראות את כל העימות. מאלף מכל אופניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, לא לחינם ידועה המפלגה הרפובליקנית גם ע"פ רה"ת Grand Oll oPry :-) אני מסכים שהם לא כל כך מרשימים השמינייה הזאת, אבל מצב בו תנועות פוליטיות עממיות מטילות את משקלן לבחירתו של מנהיג נבחר ע"פ טעמן והאידיאולוגיה שלהן, עדיף לאין שיעור ע"פ מצב בו תנועות עממיות כאלו מטילות את יהבן על צווחני רחוב עילגים וחסרי מושג ועל זמרי האודאון בקיסריה. יש מצב בו אובמה יתגלה כמנחם בגין האמריקאי (מנהיג המקלקל כל מה שהוא נוגע בו למעט מסעות הבחירות שלו). אם אובמה ינצח ב-2012 יהא זה קאמבק מדהים המתאים לנוסח ישראל וכלל לא לנוסח האמריקני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מוביל את השמיניה האיש מרשת פיצות הסנדק. וקאמבק מרשים היה גם לקלינטון וגם לבוש הבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמגוג לא קטן ההרמן קאהן הזה. אתה חושב שזה באמת רציני? מועמד שחור במפלגה הרפובליקנית? עוד מעט לינקולן יקום מקברו ויצטרף למירוץ. מעניין מה דעתך בנוגע לכל הסקרים הללו לגבי מי מוביל. אני חושב שיש כאן בלבול גדול מאד בין השאלה "למי מן המועמדים אתה מתכוון להצביע?" לבין השאלה "מי היה הכי טוב בטלביזיה אתמול בערב" (וקאהן באמת טוב בטלביזיה). נראה שיש שם רק מועמד אחד רציני (רומני) וכל הקמפיין נועד לבדוק איך הוא מתמודד מול פוליטיקאים מן השורה השנייה או מן העבר שמנסים לקלקל לו. לגבי קלינטון ובוש הבן אני חולק עליך. הם היו הרבה פחות "נועזים" מאשר אובמה ו"זכו" יותר ממנו בשיטת "מי שלא עושה לא טועה". אני מניח שלא נפתח כאן שוב את שאלת OBAMA Care שספק אם מי שאינו מומחה מקצועי יכול לרדת לעומק פישרה, אבל ההשוואה עם קלינטון נראית כאן די ברורה. כאשר קלינטון (הילארי במקרה זה) ראתה שאי אפשר להעביר רפורמה של הביטוח הרפואי שתהיה מספיק פשוטה על מנת לעבוד, הם פשוט ויתרו על כל העניין ומשכו ידיהם מן העניין, לעומת אובמה שלקח את העניין עד הסוף, התפשר והתפשר עד שהעביר את הרפורמה וכעת הוא צריך לשלם את מחיר כשלונה. לשניהם היתה כהונה ראשונה די מוצלחת וקלינטון בכלל נהנה מתקופה כלכלית יוצאת מן הכלל. פרשת לוינסקי התרחשה בכהונתו השנייה ואני חושב שגם האמריקנים ידעו שהמדובר בסערה בכוס מים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהנסיקה של קיין (לא בדיוק קאהן) היא בליפ זמני. משני העימותים הרפובליקנים בהם צפיתי עולה דמות של אדם לא רציני במיוחד שאיננו שולט בחומר ואפילו הקלישאות שלו נזרקו לפח ע"י המועמדים האחרים בגלל ריקנותם המשעממת. מרבית השאלות והזמן בעימותים האלה הוקדש לרומני ופרי, לקיין זרקו כמה דקות פה ושם. הוכחה מסוימת לזה שהוא מועמד שולי. אבל, הסיפור הבסיסי צריך להיות כסף, למי יש כיסים יותר עמוקים. אני חושב שעדיין מוקדם לשלול את פרי, גם בגלל שלרומני יש בעיה עקרונית עם הרפובליקנים דהיום. לא בגלל שהוא נסע פעם לחופשה כשהכלב שלו קשור 12 שעות לגג המכונית. בגלל עמדותיו המתונות ביחס לשיח הקיצוני פנטית שהשתלט על המפלגה הרפובליקנית על חשבון עמדות שמרניות. עומדות לו לרועץ עמדותיו בנושאים כמו הפלות, מיסוי, ביטוח לאומי, ובעיקר הרפורמה בבריאות שהוא העביר כמושל מסצ'וסטס, רפורמה שהיוותה דוגמה לרפורמת הבריאות של אובמה. בקשר לקאמבק. אני הערתי למה שכתבת "אם אובמה ינצח ב-2012 יהא זה קאמבק מדהים המתאים לנוסח ישראל וכלל לא לנוסח האמריקני." ולא היא. קאמבק איננו זר לפוליטיקה האמריקאית. שנה לפני הבחירות לכהונה השניה של רייגן ב1984 היו לו אחוזי תמיכה בסביבות ה- 35%. לפני הבחירות לכהונה השניה של קלינטון ב 1996 אחוזי התמיכה בו צנחו (אין לזה שום קשר לפרשת לוינסקי). מה שיותר חמור לקלינטון והדמוקרטים היה המהפך הרפובליקני - בהנהגתו של גינגריץ' - בו הם לקחו בסערה את הקונגרס והסנט כך שקלינטון היה צריך להתמודד עם בתי נבחרים לעומתיים. על אחוזי התמיכה בבוש הבן לפני בחירות 2004 לא צריך להכביר. הם היו בצניחה חופשית והגיעו לסביבות ה 40% במגמת ירידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מאיפה צץ לי ה-קאהן הזה (אולי טעות באתר אינטרנט עברי) במקום קיין (מכל מקום הלהיט האחרון הוא דוקא הטקסני השני Ron Paul ולא פרי שגם הוא לא נראה לי מועמד רציני במיוחד). לגבי קיין, לדעתי אתה ממעיט בערכו. כל מה שכתבת עליו נכון, אך לכל הפחות הוא אדם לא שגרתי. מצד אחד הוא בהשכלתו מתמטיקאי ובוגר מדעי המחשב, אבל הרבה יותר רלאבנטי מכך הוא בעל טור ומנחה רדיו, כך שהופעתו הטלביזיונית אולי שטחית ולא רצינית כדבריך, אך הוא מכיר את המדיה ויודע כיצד להפיק ממנה את המקסימום. באשר לשאלת הקאמבק, אוכל לומר להגנתי שכיוונתי יותר למעשה לשאלה של שכר ועונש במערכת הפוליטית האמריקנית. קלינטון איבד את הרוב בקפיטול בבחירתו השנייה אבל אני חושב שזה קרה יותר בגלל הטרנד התקופתי של עליית הימין בארה"ב (גינגריץ') מאשר בגלל כישלונות ספציפיים של קלינטון בתקופתו הראשונה (כנ"ל לגבי בוש הצעיר). אני רוצה להאמין שלפחות בארה"ב יש מסורת של עונש אלקטרולי על כהונה כושלת (אפילו אם הנענש הוא מק-קיין היורש ולא בוש החוטא). כמו בכל מקום אחר יש הטייה לטובת סיכוייו של נשיא מכהן, אך אם אותו נשיא מכהן נתפס ככושל הוא בד"כ לא נבחר (אני מסכים שאמירה זו היא במידה רבה טאוטולוגית אך סבור שבכל זאת יש בה משהו: פורד, קרטר, ג'ונסון, ושלישיית הרפובליקנים שלפני רוזבלט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. רון פול איננו להיט חדש. הוא התמודד על המועמדות הרפובליקנית ב 1988 ובמיוחד בבחירות האחרונות של 2008 הוא היה מועמד שקולו נשמע ברבים. 2. קיין, להערכתי, הוא מועמד שולי ולא [רק] בגלל שהוא אפריקאי-אמריקאי. ממתי השכלה זה דבר קובע? קרטר היה פיזקאי גרעיני, קצין בצוללת אטומית ונשיא לא מוצלח. קלינטון היה עו"ד מבריק ונשיא מאכזב, על השכלתם של רייגן ובוש הצעיר לא צריך להכביר אבל הם השיגו שתי כהונות. 3. תקופת הנשיאות הראשונה של קלינטון היתה מאכזבת, בעיקר הפיאסקו של אישתו בנושא הרפורמה בבריאות. אני עוד זוכר שמכרו סמלים וחולצות עם הכיתוב impeach the president and her husband . 4. ג'ונסון לא הודח. הוא בחר שלא להתמודד על כהונה שניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן. אי אפשר להגדיר את רון פול וניוט גינגריץ כאנשי שוליים. אני התיחסתי אליהם תחת הכותרת של "מי שהיו" שסיכויהם לקאמבק אל השורה הראשונה נמוכים. כאמור אני לא חושב שכל הסקרים היומיים האלו המזכירים קצת מרוץ סוסים הם כל כך משמעותיים. צריך לחכות לניו-המפשייר ושאר הפריימריס שלאחריהם ישארו הרבה פחות מועמדים של ממש. 4. נכון וגם קלוין קוליג' נבחר לאחר שכיהן תקופה אחת כיורשו של קודמו שנפטר. לגבי ג'ונסון, לא ציינתי אותו בטעות. הוא אכן פרש מן המרוץ בעצמו, אלא שהוא מקרה מעניין ומסובך במיוחד. לג'ונסון היה מדובר בכהונה שלישית. הסיבה העיקרית לכך שאני מציג את ג'ונסון כנשיא כושל בעיני עמו היא מתקפת הטט בוייטנאם שערערה את מעמדו במקום הגרוע ביותר - בליבו של הקונצנזוס האמריקאי שעדיין תמך במעורבות בוייטנאם. ג'ונסון "הכחיש" את הכישלון הוייטנאמי וטען שממשלו הוא על סף של הסכם עם צפון וייטנאם. על אף זאת בעיניי זה מופרך להפריד בין התפוררותה של המפלגה הדמוקרטית בקיץ 68 לבין המצב בוייטנאם שהיה הנושא הציבורי מספר אחת בציבוריות האמריקנית באותה תקופה. בפרט שג'ונסון פרש לאחר ניצחון פירוס בפריימריס של ניו-המפשייר על מועמד של השוליים האנטי-וייטנאם (יוג'ין מקארתי). בכל מקרה, כמו בוש הבן שתמך במק-קיין, ג'ונסון תמך לכאורה במועמד הדמוקרטי שירש אותו יוברט האמפרי אשר הובס ע"י ריצ'ארד ניקסון. נ.ב. מתחרהו של ניקסון על המינוי הרפובליקני ב-68 היה אחד ג'ורג' רומני מושל מישיגן ואביו של מיט רומני המועמד הנוכחי. רומני הוא בן מובהק של האליטה הפוליטית האמריקנית, בנם של שר בממשלת ניקסון ומועמדת שניסתה להבחר לסנאט מטעם מישיגן. אני קורא את מרוץ הסוסים הרפובליקני הנוכחי כטבילת אש שנועדה לבחון את רומני בכור מצרף של מועמדים מן השוליים הפוליטיים, התקשורתיים ומן ההיסטוריה הפוליטית הפנימית. ארה"ב אינה נוטה לאפשר לנבחרים פוליטיים אשר "נדחקו" מן הפסגה אל ה"מדבר הפוליטי", קאמבק אל שולחן המנצחים והזדמנות שנייה (כמו למשל צ'רצ'יל בבריטניה). (ניקסון אמנם הפסיד לקנדי, אבל שמר על מקומו המרכזי במפלגה הרפובליקנית עד לבחירות 68, מה שאי אפשר להגיד על גינגריץ' או פול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון פול שונה מכל האחרים שהזכרת. הוא יתקל בהתנגדות של האליטות הכלכליות והממסד הצבאי-תעשייתי. הוא בעד כינוס האימפריה האמריקאית הביתה והקטנה דרסטית של תקציב ההגנה האמריקאי; תראה לי את הרפובליקנים שחושבים כמוהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני חושב שראיתי תאור שלו כליברטריאן של ה-GOP. באשר לפופולריות שלו קשה לדעת. דוקא בימים האחרונים נאמר עליו ברשת הבית של מפלגתו שהוא מוביל בסקר היומי או בדיבייט האחרון או משהו. גם אני הבנתי שהוא מייצג את השוליים הנגדיים למפלגת התה, אבל אני לא בטוח שהוא עד כדי כך חריג במפלגתו. האהדה לישראל בימין הדתי האמריקאי ניזונה במידות די שוות מן ההקשר הדתי ומן העובדה שישראל היא מדינת חיץ שהברית איתה אינה דורשת מעורבות ישירה של לגיונות האימפריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה אומר שאף אחד מן הנשיאים האמריקנים בלפחות 40 השנים האחרונות לא היה מוצלח, או שאולי מדובר רק בתדמית ("מאכזב") וציפיות מוגזמות מן היושב בחדר הסגלגל, כאשר למעשה, יכולותיו להשפיע על המציאות מוגבלות למדי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בדברי ראית "שאף אחד מן הנשיאים האמריקנים בלפחות 40 השנים האחרונות לא היה מוצלח"? היחידי שצלל לתואר המפוקפק הזה הוא בוש הבן, בכל פרמטר1 שתבחר. 1 פרמטר, עפ"י וויליאם סאפייר, זה לא מי שקופץ ממטוס לקרוא את שעון הגז שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למוצלח בעיניך או בעין הציבורית. הנה הזדמנות להשלים את הרשימה: ג'ונסון - "נשיא כושל" ניקסון - ? פורד - ? קרטר - "נשיא לא מוצלח" רייגן - ? בוש האב - ? קלינטון - "נשיא מאכזב" בוש הבן - "צלל לתואר המפוקפק הזה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלטת לקחת קו של "הבה נשים דברים בפי"? היכן בדברי מצאת שג'ונסון היה נשיא כושל? אתה לא מתבלבל עם שוקי? וגם הקביעה המשתמעת מדבריך כאילו נשיא מאכזב הוא נשיא לא מוצלח לא קשורה למה שאמרתי (קלינטון איכזב כי לדעתי היה יכול להשיג הרבה יותר כמו נסיונו האומלל להעביר רפורמת בריאות באמצעות אשתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי היה נשיא כושל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן התבלבלתי. אני מקווה שהעלבון אינו גדול מידי (: ולו בגלל שכמו טווידלדי, גם אני לא מכיר אחד שהיה מרוצה מנשיאותו של שוקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשיאות היחידה שאני עשוי להקשר אליה היא מתחום ה"נשיאים ורוח". בכל אלקטורט יש 2 קטגוריות של דפוסי הצבעה. אחת היא של "קשיחים" המצביעים באופן קבוע לצד מסויים והשנייה של מצביעים "נזילים" ע"פ שכר ועונש המצביעים ע"פ ביצועי העבר. רציתי לומר שבארה"ב הדפוס השני דומיננטי יותר מאשר בישראל. ניסיתי להדגים זאת ע"י היסטוריית הבחירה מחדש של נשיאים מכהנים. האמירה שנשיא מכהן שהפסיד בבחירות השניות ככל הנראה נתפס כ"כושל" ע"י האלקטורט היא לכאורה אמירה ריקה, אלא שדוקא הדוגמאות שהביא רון בן יעקב (קלינטון ובוש הבן) מראות לדעתי שאין הדבר כך. אני איני סבור ששני הנשיאים הללו נתפסו ככושלים במיוחד (ע"ע קרטר או אובמה או ג'ונסון) בתום הכהונה הראשונה שלהם. לדעתי גם אסור למדוד את "תדמית ההצלחה" של נשיא ע"פ סקרים. ראשית משום משום שירידה בסקרים של נשיא מכהן היא תופעה משותפת לכל הנשיאים (כושלים ומצליחים כאחד) ושנית כנראה שבארה"ב הסקרים לא יותר מוצלחים מאשר אצלנו. אם הבוחר מצביע עבור נשיא מכהן "מאכזב" מפני שהמועמד המתחרה נראה לו גרוע יותר, הייתי אומר שהנשיא המכהן לא "אכזב" מספיק את בוחריו. עוד דוגמה מעניינת בנושא זה היא של פ.ד. רוזבלט שלדעתי נבחר בשנייה מפני שתדמיתו כמצליח היתה גדולה יותר מהצלחתו בפועל. הסיכוי של אובמה להיבחר שנית לא יבנה על "אפרוריותו של רומני אלא רק על קיצוניותם של המועמדים האחרים. בישראל התופעה הזו הרבה יותר שולית (ההבדל באחוזון של נתניהו מול לבני או מול יחימוביץ לא משמעותי לדעתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הסיכוי של אובמה להיבחר" תלוי גם בתהליכים פחות ניראים לעין, כמו שינויים פרוצדורליים ומשפטיים. למה הכוונה? למרות שבעקרון הבחירות אמורות לשקף את הצבעת אזרחי המדינה, בארה"ב אין בחירה ישירה לנשיאות, והנשיא נבחר בקולותיהם של 538 אלקטורים המייצגים את בוחרי 50 המדינות. הדברים ידועים, וכבר קרה (לאחרונה בבחירות 2000 בין גור לבוש) שלנשיאות נבחר דווקא זה שקיבל פחות קולות אך גרף יותר אלקטורים. כך שמנהלי מערכת הבחירות של המועמדים השונים מתמקדים (בסיוע מסיבי של סטטיסטיקה וניתוחים סוציוליגיים ופוליטים שונים) לא בהשגת מרבית הקולות אלא בהשגת מרבית האלקטורים, דבר שלפעמים נראה כאילו שהמומעמדים פועלים בלי הגיון. החוקה לא קובעת כיצד כל מדינה ממנה את האלקטורים שלה, אך בפועל המדינות אימצו את שיטת המנצח לוקח את כל הקופה (מה שתרם להיווצרותם של שתי מפלגות גדולות). אולם, לא כל המדינות ממנות אלקטורים עפ"י שיטת המנצח מרוויח. בנברסקה ומיין האלקטורים נבחרים לפי אזורי הבחירה לקונגרס, וכל מדינה משנה את תחומי אזורי הבחירה לקונגרס לאחר כל מפקד אוכלוסין. נברסקה ומיין הן מדינות קטנות עם מספר אלקטורים קטן והשפעה קטנה על מאזן האלקטורים. מאמר במגזין אמא ג'ונס מגלה שהמפלגה הרפובליקנית החליטה לשנות את החוק בפנסילבניה ולעבור משיטת המנצח לוקח הכל לבחירת אלקטורים לפי מחוזות הבחירה לקונגרס. מושל פנסילבניה הוא רפובליקני ושני בתי הנבחרים של פנסילבניה נשלטים ע"י הרפובליקנים, ושינוי החוק ומפת אזורי הבחירה יבטיחו לרפובליקנים לפחות 12 אלקטורים. הרפובליקנים גם שולטים בשלוש מדינות גדולות נוספות, מישיגן, אוהיו, וויסקונסין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אם כי הייתי מוסיף את חלקו השלישי של האלקטורט האמריקני (ולא רק) - אלו שבד''כ לא מצביעים אך סיבות מיוחדות כגון צבעו או קיצוניותו של המועמד מביאים אותם לקלפי ואף להכרעת הבחירות. (לעיתים מועמד מוכשר במיוחד באמנות ההיבחרות יודע להנות גם מקבוצה זו וגם מן המרכז ע''י מתן תחושה שמטרת עמימותו היא קירוב הקבוצה השניה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלינטון מאכזב ? נדמה לי שרבים יחלקו עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שקרטר לא פיזיקאי ( אני קצת רגיש לעניינים הללו) אבל אנגלה מרקל כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהוא לא היה מדען, אבל היתה לו השכלה בפיזיקה גרעינית אם כי לא ברור מה זה בדיוק in reactor technology and nuclear physics (תואר שני?) he took graduate work | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהוא למד קצת הנדסה גרעינית ולהפעיל כור של צוללת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו לכך אין סימוכין. עובדתית הוא היה בוגר האקדמיה של הצי. זה די מקביל לתואר האקדמי הנדרש מבוגרי קורס הטיס בישראל. השכלתו האקדמית של קרטר כללה כמה קורסים במתמטיקה שהוא לקח בטכניון של ג'ורג'יה בטרם התקבל לאקדמיה של הצי. למיטב הבנתי קארטר לא היה קצין טכני או צוללן כמתואר בויקיפדיה העברית אלא קצין פיקודי בכוח הצוללות הגרעיניות של הצי האמריקני. קרטר הוא דוגמה מצויינת להבדל שבין תדמית הצלחה לבין הצלחה ''אובייקטיבית''. על הצלחתו בפועל יש ויכוח גדול עד היום בין דמוקרטים לרפובליקנים. לעומת זאת על תדמיתו כנשיא כושל לא צריך להיות ויכוח גדול (בעיקר בהקשר של פרשת בני הערובה בשגרירות בטהרן והניסיון הכושל לחלצם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות על ג'ימי קרטר: נדמה לי שאתה צודק בעניין מקור תדמיתו ההיסטורית "ההמונית" כנשיא כושל. אבל מה שגרם לשפל הדרסטי בתמיכה בקרטר בשליש האחרון של כהונתו, עוד קודם לפלישה הסובייטית ולמהפכה האיראנית היו ענייני הפנים, ובראשם הכלכלה. אחד ההסברים המעניינים ששמעתי לחוסר יכולתו להזיז דברים, למרות רוב דמוקרטי גדול בשני הבתים, קשורה באופן אירוני לאחת מסיסמאות/תדמיות הבחירות שלו. זו מתארת אותו כמי שבא מחוץ לממסד גבעת קפיטול ומשום כך "אין הוא חייב שם דבר לאיש". זה היה מדוייק, אלא שזה פעל גם, ובמיוחד בכיוון ההפוך: גם לקרטר איש לא היה חייב דבר. ללא היסטוריית מחוייבויות הדדיות וקרבות משותפים, התקשה קרטר לקדם מהלכי חקיקה. כנשיא לשעבר לעומת זאת, נחשב קרטר לאחד הטובים שהיו, אם לא ה... והוא אף זכה בפרס נובל על פעילותו הבתר-נשיאותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופימיזם להתמחות בהכנת פופקורן בסיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בימים טרופים אלו עבור קיין, ששוליותו נראה כהולכת וגוברת, אפשר להתנחם בתקליט שלו בו הוא שר גוספל ותהילה לישו רב הרחמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחזור להרמן קיין, הנה משהו מעניין, סטייה כפולה ממה שנתפס היסטורית כמדיניות אמריקאית. בעקבות שחרור גלעד שליט קיין אמר שהוא רואה עצמו כנשיא שמשחרר כמה מאות אסירים מגאונטנמו בתמורה לחייל בודד שנחטף ע"י אל קעידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא התבדיתי כאשר טענתי שקיין עובר טוב בתקשורת, אבל יחד עם זאת גם ראינו כפי אמרת בעבר שלא מדובר באדם עקבי במיוחד. לא אתפלא אם מחר הוא יחזור בו ויטען שלא הובן נכון. לדעתי תופעה הרבה יותר מעניינת היתה השתיקה הרועמת של ערוץ FOX News בנושא גלעד שליט. להבדיל משאר ערוצי החדשות בהם שחרורו של שליט טופל כ-Top story, ערוץ FOX התעלם מן העניין לחלוטין, כנראה בהתאם למדיניות אמריקנית של אי מתן פרס לחוטפים/לטרור וככה. נראה לי שהיה בכך קו חשוב לדמותו של הערוץ. אני חושב שאי אפשר להתיחס לערוץ זה כערוץ חדשות בדומה לערוצים האחרים. המדובר בערוץ מפלגתי (מעין פראבדה רפובליקני עם דוגמניות פלייבוי לבושות בחליפות). יתכן שהערוץ הזה ממלא נישה חשובה בדמוקרטיה האמריקאית. אם צודקים הרפובליקנים ומרבית ערוצי התקשורת והבידור מוטים לצד הליברלי-דמוקרטי, הערוץ נותן את האיזון הנדרש של מקום בו לא תאמר אף מילה של שבח לאובמה שלא תלווה בפרשנות סמכותית שתמשיל אותו לעפרא דארעא. יש בכך אולי תרומה למגוון התקשורת האמריקאית. הבעיה שלי היא במקום אחר. עצם העובדה שמישהו בישראל חשב שערוץ FOX News הוא תחליף ראוי ל-BBC או ל-CNN אומרת עלינו דברים לא טובים. האם ישראל היא בתהליך של התמרה לחברה המסוגלת להכיל אך ורק את הנאראטיב שלה עצמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטע מראיון עם הרמן קיין בו הוא מנסה להסביר מדוע הוא מתנגד למדיניות אובמה בנושא לוב. אפשר ללמוד 2-3 דברים מהראיון הזה. הראשון הוא על הסיכוי של קיין להיות נשיא בכלל ולקבל את המועמדות הרפובליקנית בפרט (שתיהן קלושות ביותר להערכתי, ואין לזה שום קשר להתנהלותו התקשורתית או להאשמות בהטרדה מינית). הנקודה הרחבה יותר היא שהקליפ מצביע על הצד החיובי וגם על הצד השלילי של משטר דמוקרטי בכלל, ובצורתו האמריקאית בפרט: כל אחד יכול לשאוף לנהל את המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל דבר שלילי ביכולת של כל אחד לשאוף לנהל את המדינה. האפשרות של כל אחד להיבחר לתפקיד, בו הוא מנהל את המדינה, היא זו שניתן לומר עליה, שיש לה צד שלילי וצד חיובי. ואם כבר מדברים על משטר דמוקרטי - הפיגוע במגדלי התאומים והחקיקה האמריקנית שבאה בעקבותיו מסמנות את תחילת ההכרה של העולם המערבי בצורך החיוני לשנות את תפיסתו ביחס למשטר הדמוקראטי מתפיסה נאיבית ומטופשת (שאולי היתה מוצדקת בעבר) לתפיסה ריאלית ושפויה, התואמת את הסכנות בימינו. החוקים בישראל שנחקקו לאחרונה ושחלקם נמצא עדיין בהליכי חקיקה (אותם חוקים שהשמאל צווח, כי הם "פוגעים בדמוקרטיה") הינם חלק ממגמה נכונה ובריאה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית יכול לנסח באופן יותר הגון שיבטאו נכון את תפיסותיך:"הפיגוע במגדלי התאומים והחקיקה האמריקנית שבאה בעקבותיו מסמנות את תחילת ההכרה של העולם המערבי בצורך החיוני לשנות את תפיסתו ביחס למשטר הדמוקראטי..." ולסרס אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, צ''ל ''מסמנים'' ולא ''מסמנות'', כפי שכתבתי בטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, גם אני הייתי צריך לכתוב שיבטא ולא שיבטאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכלל, הגיע הזמן לחזור אל המקורות. הדמוקרטיה היא נטע זר, סחורה אמריקאית רקובה, ייבוא אלילי הרסני! יוחזרו חוקי התורה שעמדה לאבותינו ולנו! שן! - ת*ת! - שן! עין! - ת*ת!! - עין!! ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמועות על רומן מחוץ לנישואים הביאו סיימו את הריצה לנשיאות של מועמד שלא ידע שבידי סין יש נשק גרעיני." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא מדובר בהרמן קאהן שהיה עתידולוג (במכון ראנד ו/או מכון האדסון) ונחשב בשעתו לאיש בעל מנת המשכל הגבוהה ביותר בעולם. ברור שאיש כזה לעולם לא ייבחר לנשיאות, מה עוד שאאז"נ מדובר באדם שמן. הימים בהם למישהו במידות של טאפט היה סיכוי להיות נשיא חלפו מהעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כריס כריסטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כבר הסיר את מועמדותו. אתה חושב שהיה לו סיכוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הצליח להיבחר למושל מטעם המפלגה הרפובליקנית במדינה שמסורתית מוטה חזק לכיוון המפלגה הדמוקרטית זה מראה שלפחות בניו ג'רסי המשקל לא היה גורם חשוב מבחינת הבוחרים |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |