בתשובה לארז לנדוור, 23/02/02 0:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה יכול להשוות כאוות נפשך. כדי שלהשוואה תהיה משמעות כלשהי, עליה לעמוד בכמה קריטריונים, למשל: שהתנאים יהיו דומים. קריטריון נוסף הוא שההשוואה מחדדת נקודה כלשהי. ניקח לדוגמא את הראיון מלא הפנינים עם רמי הויברגר: - אתה מגיע להשוואה עם הנאצים? "למה לא? מיעוט אתני". - כן? "שימוש בכוח, כזה או אחר". - נו? "ההבדל הוא לא הרבה יותר גדול". - אנחנו עושים השמדה? מחנות ריכוז? תאי גזים? "אני לא אומר שאנחנו נאצים." כלומר - הוא פשוט לא חשב על זה לעומק. סתם התלהמות מטופשת שאין מאחוריה השקפת עולם מגובשת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה ראיון עם הויברגר או עם הדמות שהוא מגלם ב"בורגנים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא עמוקה יותר ממה שנראה במבט ראשון. אני זוכר חשיפה תקשורתית לדעות של אביב גפן, אורנה בנאי, אריאל זילבר, מאיר אריאל המנוח, אריק אינשטיין, שלום חנוך, אחינועם ניני, חוה אלברשטיין ועוד אמנים אקספרסיביים רבים שפוליטיקה היא אולי אמונתם, אך לא אומנותם. מדוע? מדוע כאשר אדם הוא זמר, הוא ימצא במה לדעותיו באחד מעיתוני הצמרת של ישראל, ואילו אנשים דעתנים שאינם מחוברים לתקשורת יכולים להתבטא רק בקלפי או באתרי אינטרנט דוגמת "האייל הקורא" (אגב, הראיון עם רועי ארד הוא דוגמא ליצור כלאיים. אתר תוכן אינטרנטי המפרסם ראיון עם סלבריטאי מקומי בפורמט מגזיני ונותן חשיפה נרחבת לדעותיו הפוליטיות). אינני מתנגד לכך שכל אדם יוכל להביע את דעתו, אך רמי הויברגר זכה לחשיפה לא בשל דעותיו, אלא בשל היותו שחקן, וחבל. לכן, מבחינה מסויימת, הראיון הוא עם השחקן מ"הבורגנים" ולא עם האדם ששמו רמי הויברגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיונות מהסוג הזה לא באים בכדי לחשוף בפני הציבור פתרונות מהפכניים ומקוריים למצב, אלא כדי להציג עוד פן באישיותו של המרואיין, אדם מפורסם ואהוד/שנוא על רבים, ואין בכך שום דבר רע. מהסיבה הזאת הראיון נמצא במדור "סופשבוע" ולא ב"מוסף לשבת" הפוליטי. אני מתקשה לראות מדוע זה "חבל". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |