בתשובה לרון בן-יעקב, 24/08/11 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית כל לא התוכחתי אלא שאלתי ושנית גרסת הויקיפדיה אכן מתישבת עם העובדות שהצגת ואיני מבין מה מפריע לך בה. א. ע"פ גרסה זו אכן בגין כחלק ממשלת האחדות קבל את החלטה 242 (דצמבר 67). יש לשער שקבלת ההחלטה התבססה על הפרשנות הישראלית של הגרסה אנגלית ("נסיגה משטחים") ולא על הגרסה הצרפתית ("נסיגה מהשטחים"). בכל מקרה כדבריך, יש כאן קבלה של עקרון ה"שטחים תמורת שלום". ב. תכנית רוג'רס קשורה לכאן מפני שבגללה פרש בגין מממשלת האחדות (ביולי 70) ובגלל שהסתמכה על החלטה 242 שקדמה לה ואאל"ט זה בדיוק מה שטענת. בגין פרש בגלל תכנית רוג'רס השנייה שממשלת ישראל הסכימה "לדון בה באופן עקרוני" לאחר שרוג'רס הבטיח לה שהמדובר בנסיגה לגבולות שיוסכמו במו"מ (ולאו דוקא הקו הירוק). אם אינך מתעקש ליחס למנחם בגין עקביות ואחידות בעמדתו בשאלת הנסיגה, איני מבין מה הבעיה בנושא זה. ג. אמ ואני רק הדגשנו את העובדה שלפחות בין השנים 67-73 אי אפשר להציג את המצב כאילו ישראל הסכימה לכל הצעות הפשרה בעוד הערבים אן-בלוק הציבו קיר של סרבנות. למעשה שני הצדדים שיחקו כאן משחקי כן ולא ועל כך הערתי שנראה שאף צד לא חשק באותו זמן בנסיגה ישראלית מן השטחים. ד. בנקודה זו אני לא רואה שום מחלוקת עובדתית ביני לבינך. אני פשוט מסתייג מן הפרשנות כאילו ג"חל קבלה באופן אידיאולוגי ובלתי חוזר את עיקרון הפשרה הטריטוריאלית כבר ב-67. כבר אז ההנחה היתה שבסופו של דבר הערבים ידחו ויטרפדו כל פשרה ובגין היה מוכן להתגמש מול ממשלת הניצחון של ששת הימים שמולה לא היה לו סיכוי אלקטורלי (בביה"ס תלו לנו את התמונות של אשכול דיין ורבין ולא את התמונות של בגין ויוסף ספיר). מול ממשלת גולדה השקועה במלחמת ההתשה. מצבו האלקטורלי כנראה השתפר והוא לא ראה צורך להתיישר איתה. "שתי גדות לירדן" זה בהימנון בית"ר וזה נשאר שם גם לאחר דצמבר 67. נראה שזו "זכות השיבה" של הגוש הלאומי. מנופפים בה כאשר זה מועיל ומצניעים כאשר מפריע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. ה ס כ מ ה, הידד. הערה קטנה, להלכה ישראל מתעקשת על ''משטחים'' אבל בגין קבע תקדים של ''מהשטחים'' (הנוסח הצרפתי). ד. ''גח''ל קיבלה באופן בלתי חוזר'' אלה מלים שלך. אני רק טענתי שהסטורית הימין חתם ופעל לפי שטחים תמורת הסכם, ודוק, כל השטחים. ללכת בלי ולהרגיש עם זה כישרון פוליטי ידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר על הטענה השגויה הזו, למרות שתוקנת בעבר. בהסכמי קמפ דייוויד ישראל הסכימה לסגת מחלק גדול, אך לא מכל השטחים שכבשה ממצרים ב1967. למעשה, בהסכמים ההם נאמר שישראל *לא* תיסוג מכל שטחי יהודה שומרון ועזה, אלא תכונן שם אוטונומיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל עוסק בבירור בסיני ובגולן, בהחלטת הממשלה מיוני 1967 וממה שבגין ביצע בפועל בהסכם השלום עם מצרים. בהחלט אוזכרו ההבדלים לגבי שטחי הגדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מטעה את הקוראים, ואולי גם את עצמך, כאילו בשלום עם מצרים קיבל בגין את הנוסח הצרפתי. למעשה, בהסכמים אלה קיבל סאדאת את הנוסח האנגלי, ששלום ייתכן מבלי נסיגה מלאה לקווי מאי 67. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי דברים ברורים ומפורשים, ואתה מוזמן לעיין מחדש בפתיל. נראה לי שאכן שבת לעיין בפתיל שכן הבנת שתגובה 579926 שלך שגויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת לבלבל גם אותי. ברכותיי. לא ברור לי אפילו אם אתה מתבדח באומרך שדבריך ברורים ומפורשים. ושוב: בגין לא נסוג ולא הסכים לסגת מכל השטחים תמורת הסכם שלום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |