בתשובה לעומר מוצפי, 14/08/11 21:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אתה מאשים את החברה ? עד כמה שזה נשמע מוזר יש עדיין אנשים שמצפים מבני אדם שיתנהגו כמו בני אדם |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשנהג לא מציית לתמרור עצור והורג חמישה אנשים, הוא אשם בהריגה. כשהוא הנהג השביעי באותו יום באותה צומת שמפספס את התמרור והורג חמישה אנשים, יותר יעיל יהיה להוציא להורג את האדיוט שתכנן את הצומת. אנחנו לא מדברים כאן על שני חברים משועממים שהדרדרו לפשע. אנחנו מדברים על חברה בהתפרקות. אפשר לשבת ולקשקש שעות על מוסר אישי ואחריות. אפשר גם להשקיע: במוביליות כלכלית, בהקטנת פערים, במעונות לנערים בסיכון, בדיור ציבורי, בחינוך גבוה מוזל. בדרך פלא כלשהי, מדיניות כזו מפחיתה משמעותית את הפשיעה. מוזר? וגם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך איזה נתונים שמראים על התאמה בין מדיניות חברתית לירידה בפשיעה? מה שקורה בבריטניה לכאורה מעיד על ההפך יכול להיות שהתפרקות החברה קוראת דווקא במקומות שמקשקשים בהם שעות על המקרו של חברת הרווחה במקום לעסוק במיקרו של מוסר ואחריות אישית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיור ציבורי1 דווקא קיים. ובד"כ, כשמדובר באנשים שלא עובדים (אי פעם, לא רק באופן זמני)2, הדיור הנ"ל הוא רכיב אחד ממערכת שלמה של מענקי רווחה. סך כל ההטבות הוא כזה, שעדיף לא לעבוד מאשר לעבוד במשרה עם שכר מינימום. על פניו, לפחות כרגע, נראה שהשחרור מדאגה לאוכל ולקורת גג ייצר דור של צעירים עם המון מרץ וזמן פנוי, עם נשירה מסיבית ממערכת החינוך3, ובלי שום תעסוקה אחרת. גם מועדוני נוער עירוניים לא פותרים את הבעיה, הם רק מספקים מקום שבו אפשר לשבת בנחת בזמן שמתכננים את השוד הבא. עוד בעיה חברתית היא של בנות עשרה שהרות ויולדות, כאשר ההריון הוא לא מתוכנן בד"כ, אבל ההחלטה ללדת היא (גם) מתוך חשבון שכמשפחה חד-הורית האם והתינוק מוקפצים לראש תור הממתינים לדיור ציבורי , מה שמהווה דרך מהירה ויעילה לצאת מבית ההורים לבית משלך. מדובר בד"כ בנערות ש(שוב) נושרות מביה"ס, ולא עובדות. הילד אז גדל בבית נתמך סעד, שבו גברים זמניים מופיעים בחיי האם ועוזבים, וכך נולדים עוד כמה ילדים, כל אחד מאב אחר. בנות לאמהות כאלה נוטות להרות וללדת גם הן בגיל העשרה, וכבר יש מקרים של כמה דורות בסגנון חיים זה. יש עוד אלמנטים רבים בתמונה, ובסה"כ מדובר בבעיה חברתית מורכבת ביותר, שאין לה פתרונות קלים. (וחוץ מזה, גם אנשים עובדים ולומדים, חלקם מרקע כלכלי טוב, נתפסו בביזה). 1 מתברר שבתנאי הזכאות לדיור יש סעיף שמאפשר להעיף מהדירה הציבורית מי שהסתבך בפלילים, אותו ואת משפחתו. וזה התחיל להיות מיושם לגבי כמה מהמתפרעים. מעניין מה היו אומרים בארץ על הענשת כל המשפחה בגלל אדם אחד... 2 הם נקראים התת-מעמד, the underclass (אאוץ'!) . 3 מהזווית שלהם, אין טעם ללמוד בדור שבו גם תואר ראשון, ואפילו שני, לא מבטיח לך עבודה; לעומת העבר, שבו גם מי שסיים ללמוד בגיל 16 יכול היה למצוא עבודה סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תיאור נכון. עם זאת באנגליה, לעומת אמריקה, יש ניידות, כשהנערים האלה מתבגרים הם לרוב מתחילים לעבוד, מתחתנים, מתגרשים, מתחתנים שוב, ולבסוף מתיישבים ומגדלים דור חדש כדוגמתם. בשבוע שעבר היו בפילדלפיה מהומות בני נוער, נדמה לי שכולם שחורים, והן פרצו בצורה מתואמות בכל מיני פינות בעיר, כמו באנגליה. שם הפתרון היה אחר - ראש העיר הכריז על עוצר כמעט בכל השכונות, ונאסר על אנשים מתחת לגיל 18 להימצא ברחוב אחרי השעה תשע. העוצר פעל את פעולתו, כמה בני נוער שהפירו אותו נעצרו ונקנסו, והעיר שקטה. עוצר בני נוער זה רעיון מעולה וגם אנחנו צריכים ליישם אותו, בכל ימות השנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להוריד את הפשיעה וההפרעה לסדר הציבורי, לחסוך דאגה מההורים ולעזור להם לגדל ילדים טובים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף כלובים. זה הרבה יותר יעיל בעניין. אני מזמין אותך ל''צער בעלי חיים'' הקרוב, הם שקטים שם יופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר צער בעלי חיים, אפשר ללכת צעד אחד קדימה: להמית אותם אם אין עליהם קופצים, ולהפעיל מסחטה רגשית: או שתקחו אותו, או שנהרוג אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, נשמע לי מוכר מהשכונה! ממש סלע-סיטי. פחות הקטע של הרווחה, יותר הקטע של הבנות שתיים-עשרה שנושרות מהלימודים ונכנסות להריון והילדים שמסתובבים ושותים אלכוהול ומעשנים חשיש (דרך אגב, על סמך עדויות בני נוער מהשכונה, כלבים מתמסטלים מעשן חשיש). עד לפני כמה שנים זה נראה כמו משהו שהולך להקצין ולהיעשות עוד יותר דומה למה שאת מתארת, אבל ראש העיר התנפלה על השכונה הזאת בחמה שפוכה. זמן-מה אחרי שהיא נבחרה אנשים פחדו לצאת מהבית כי לא ידעו מה מחכה להם. יום אחד אתה עובר ליד המזבלה המוכרת ששורפים בה זבל זבל ולמחרת יש שם איזה משהו מסודר ונקי שלא היה שם קודם. מאוד קיצוני. אנשים קמו בבוקר וראו שריצפו להם את הגדר באבני חצץ קטנות ורודות ויצאו לשביל וראו שעשו את זה לכל הרחוב. אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה היה פשוט למלא את כל השכונה בפנסים. אני למשל גיליתי לילה אחד שני זרקורים מופנים אל הבית שלי (הם עדיין שם). קצת מלחיץ, אבל פחות מלהידקר על ידי נרקומן. סלע סיטי הולכת ומאבדת את גאוותה! זו היתה השכונה שהמשטרה לא העזה להיכנס לתוכה כי החבר'ה היו מרימים את הניידת ועכשיו תקעו לנו שעת סיפור מול הבית. יש אנשים שעדיין שומרים על הגחלת ומשתדלים לגדל את ילדיהם לפשע אבל זה לא כמו שהיה פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר איזה סטנדאפיסט זה היה (חשבתי אסייג או נאור ציון, אבל זה לא מסתדר עם הביוגרפיה הויקית שלהם) שסיפר שהוא גדל בנתניה בשכונה שלא דרכה בה כף רגלו של האדם הלבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שכבר אז היתה בנתניה בעיה של פליטים סודנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |