|
||||
|
||||
ואם מותר לי, כצופה מן הצד, לסכם: לכמעט כל הקוראים באייל יש דעות על רוב הנושאים עוד לפני שהדיון התחיל, מעט ישנו אותם במהלך הדיון... ובכל זאת, גם בסביבה הזאת יונה הוא מקרה קיצוני, אני לא זוכר מגיב עם כל כך הרבה ביטחון וכל כך מעט ידע, סבלנות, אינטליגנציה או קשב. זה היה ברור כבר בערך מהתגובה הראשונה שלו בדיון הזה (או בדיונים אחרים, או מקריאה בבלוג שלו). העובדה שעוד ועוד מגיבים הצטרפו אליו אפילו בלי לקרוא את התגובות שלך היא מוזרה. אבל האמת היא שמה שהכי מעניין זה העובדה שהמשכת לחזור שוב ושוב על אותם הסברים הרבה אחרי שהבנת שאת מדברת אל אוסף של קירות. יש סיכוי לקבל הסבר? |
|
||||
|
||||
זה מאד נוח להטיח אבחנות ומיני אבחנות כלפי אדם אחר, מבעד לכינוי אלמוני. |
|
||||
|
||||
אח, אבל עניתי על זה חלקית כבר. הנה התשובה המלאה1: 1. האתגר, לחלץ טיעונים המבססים עמדות מנוגדות ולבדוק איך אני מתמודדת איתם (ולפעמים גם אם יש גם הסכמה הדדית או דברים שעשויים לשכנע אותי - בהקשר הזה, לא כל התגובות הן מזן הקיר). 2. האתגר השני, (בהשראת הסיפור שקראתי כילדה על הילל הזקן שמוזעק שוב ושוב לענות על שאלות במהלך רחצתו) לבדוק עד כמה בנסיבות הדיון אני יכולה לשמור על אורך רוח וענייניות. 3. ההזדמנות להרחיב את הידע שלי בנושא המדובר, לאמן את שרירי הדיאלוג, ולהשתתף בדיון ציבורי. 4. התחושה הסובייקטיבית שלי שנרשמות בפתיל מעט מדי תגובות מאיילים שהשקפתם קרובה להשקפתי, שגורמת למחוייבות חזקה מצדי להמשך הדיון. 5. העניין שנוצר מקריאה הפסוידו פסיכולוגית של חלק מהמגיבים. 6. הסיבה העיקרית: יש לי משימות חשובות ודחופות, ואני משתמשת באייל הקורא על מנת להתחמק מהן ולמשוך אותן עד אין קץ. 1מהתחום הפסוידו פסיכולוגי, ראו הוזהרתם! |
|
||||
|
||||
יש להגיד קוצוני, יא טירון נגטיבי. ותלמד מהמקצוענים- קודם יוצרים חשבון ודמות אמינה ורק אחר כך תוקפים. צפה לנזיפה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |