בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 06/08/11 5:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי טען שהממשלה מחויבת להתחשב בזה? אין כלל המחייב את הממשלה להכנע ולהתחיל לקיים כל מדיניות אותה דורש כל קהל מפגינים צעקני. ההפגנה היא בסה"כ עוד מדיום1 באמצעותו ציבור זה או אחר יכול להביע את עמדתו. כמו במקרים של שימוש במדיומים אחרים - זהו תפקיד הממשל לקרוא, לפרש ולהעריך את המשמעויות שיש לנאמר ולבחור אם הוא רוצה להסתכן בהתעלמות מהמסר (ולפייס כך את הציבור הדומם) או להסתכן בהפנמת המסר (ולפייס את הצועקים ברחובות). לגבי (אי)השיוויוניות, במה זה שונה ממדיומי הבעה ונקיטת עמדה אחרים בכללי המשחק הדמוקרטיים? קיים גם אי שיוויון (גדול יותר) ביכולת של ציבורים שונים להביע את עמדתם מעל דפי העתון, הארגון המפלגתי, הפעילות הלוביסטית והשימוש בכוחו של הכסף. מכל אלה, דווקא הפעולה של לצאת החוצה אל הרחוב ולצעוק היא הזמינה, העממית והשיוויונית יותר (אם כי, בדמוקרטיה של היום היא כנראה אפקטיבית הרבה פחות מכוחו של הלוביזם והכסף הגדול). ההוכחה היא על דרך השלילה. אם לא מוצדק שממשלה *עלולה* להיות מושפעת מהלך הרוח של הציבור (המובע בהפגנות, מאמרי דעה, ביקורת עתונאית, פעילות מפלגתית, שביתות, פעילות ברשויות מקומיות ועוד) במהלך הקדנציה, היכולת היחידה שיש לציבור להשפיע על מדיניות ממשלתו היא ההצבעה בקלפי, רק פעם בכמה שנים. דמוקרטיה כזו היא דמוקרטיה צעצוע. __________ 1 עם אופי, סגנון ויכולת הבעה מיוחדת משלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 577799 רלוונטית גם כאן. אני מציע לראות במנגנוו הדמוקרטי כלי שצריך לשמש לתכלית, ולא עניין מקודש. אם משהו מזיק הוא לגיטימי, אולי כדאי להפוך אותו לבלתי לגיטימי. אם למשל מחליטים לחלק את הפרלמנט לשני בתים: הבית הכלכלי שיעסוק אך ורק בהקצאת משאבים, ובית הפוליטי שיעסוק בכל השאר, זו עדיין דמוקרטיה. כוונתי שהבית הכלכלי לא יהיה נתון ללחצים המקובלים. למשל שחבריו יבחרו בדרך של הגרלה לתקופות קצרות לשם אישור תקציב המדינה בלבד, ולא יקחו חלק בחיים הפוליטיים לאורך זמן. או אולי שחבריו יבחרו מתוך קבוצת משלמי המס בשקלול כלשהו. צריך לזהות את המנגנונים שמאפשרים את התופעה שתארתי בתגובה 577799 ולשבש אותם בדרך שתגרום נזק מינימלי, כפי שמחפשים תרופות לגידולים סרטניים. כאשר משהו מתקלקל, ושיטת המימשל שלנו בודאי מקולקלת, צריך לתקן אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל הנושאים האלו צריך ואפשר ללמד בבתי הספר במסגרת שעורי אזרחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היה מדובר רק על כך שמפגינים יביעו את דעתם, והממשל ברצותו ייעתר ברצונו יתעלם, ניחא. אבל תפישה נפוצה בציבור, בתקשורת ובאייל היא שהממשל <מוגדש חייב> להתייחס, אחרת הוא לא בסדר, ופה הבעיה. ובעצם, גם אם הממשל מתייחס מרצונו יש בעיה, אבל היא כבר נוגעת לקשר בין התנהגות הממשלה בזמן הקדנציה לבין המצע שלה (הרשמי או ה"ידוע בציבור" או הסבטקסטואלי, לא משנה, אבל רק מה שהיה ידוע לבוחר בזמן הבחירות). אני בעצם מצטרף כאן לדב אנשלוביץ: אילו היינו במצב שבו הממשלה מחויבת (לאו דווקא בחוק, אפשר בנוהג) למצע המוכלל שלה (<סייגים...>), אז בהפגנה כזו יש משהו לא בסדר. אם אנחנו מרגישים שממילא אין שום קשר בין הבחירות למדיניות בפועל, אז הפגנות הן דרך גרועה להשפיע, אבל יותר טובה מהאלטרנטיבות, שהן מה שציינת (לוביזם וכו'). ובכל זאת, זה נראה כמו פגם קשה בשיטה, לא משהו לנפנף בו בגאווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תחייב את הממשלה לקיים את הבטחותיה? ומה תעשה אם נושא מסויים כלל לא עלה במצע, ואתה מתנגד אליו או תומך בו? _________________ אם כל המחאה היתה 5 אנשים שעומדים מחוץ לכנסת עם שלטים, הממשלה לא היתה חייבת להתייחס. לא זה המצב. מה נעשה והממשלה אימצה את האג'נדה שלך (טפל בדברים רק כשהם על סף משבר), ולכן יש אוסף משברים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנצלותי הכנה - כשכתבתי את המשפט הרביעי חשבתי שאני מגיבה לירון. לא אליך. או ליתר דיוק, נדמתה לי ה-ד' כ-ו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר התומכים באג'נדה כלשהי איננו הפרמטר החשוב היחיד. חשובה גם מידת תמיכתם של התומכים. לא צריך להתחשב בדעתו של מי שתומך (אבל עושה פיקניק ביום הבחירות) באותה מידה של מי שתומך (ותורם מכספו ומזמנו, ומפגין ומזיע). הפגנה היא אמצעי לבחינת אי-שביעות הרצון של הציבור. לכן מזכירים המזכירים, שההפגנות הנוכחיות הן גם די כיפיות ומאגניבות, ודרך נחמדה של צעירים לפגוש בני זוג בחום יולי אוגוסט - כדי לכוונן את מד אי-שביעות-הרצון של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר מחאה חברתית חייבת להיות אלימה. עד שטנקים לא יעלו על שדרות רוטשילד, או סוסי יס"מ יחסמו את איבן גבירול, זו לא מחאה "אמיתית"? הבעיה לא קיימת? אין פער בין "המצב הכלכלי המצוין של המשק" לבין המצב הכלכלי של רוב תושבי המדינה? ואגב, תל אביב ביולי-אוגוסט, מחוץ למזגנים, היא לא בדיוק המקום הכי נעים לבלות בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "חייבת", ובוודאי לא מומלצת או רצויה בעיני; אבל נכונות לחטוף מכות מיסמניקים מוכיחה את עוז רצונו של המפגין ומשפיעה יותר על הממשלה. ביולי-אוגוסט יש הרבה נערים, זוגות ומשפחות שיוצאים ללון באוהלים, בחוף הים וביערות. בדצמבר זה לא קורה. מש"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהמגיבים הספרטנים-פולנים הנכבדים כאן מבלבלים בין "כייפיות ומאגניבות" לבין תרבות אלטרנטיבית. במאהל המחאה בהחלט התפתחה אווירה של תרבות אלטרנטיבית (כתוצאה מזהות הגרעין הקשה של המקימים) באלמנטים שונים שאין לי זמן לפרט כרגע כי מתקרב אלי פעוט מאיים בצעדי ענק. ההפגנה ה"מאגניבה" האחרונה שהיתה במחוזותינו היא הפגנת הסטודנטים לפני כעשור, עם "יעקב יעקב תתפטר" (יעקב נאמן). היא התפזרה אחרי פחות משבוע אם אני זוכרת נכון, בגלל הפיצות של שרה. אז בגל המחאה הנוכחי יש גם יותר כושר עמידות ונחישות וגם כנראה הרבה יותר סיבות להתמיד. אז בתוך כל זה, ועם כל הדיונים הלוהטים מסביב, הם גם מעבירים את הזמן בצורה הנאותה בעיניהם. למה לא בעצם? (לו היו משחקים שח בשדרה, האם היו יוצאים פטורים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במעט הפעמים בהם ביקרתי ברוטשילד דווקא ראיתי שם משחקי שח. גם במאהל לוינסקי תפסתי ילדה עם לוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, אני מנסה לחשוב איזו צורה של בילוי זמן כן היתה נחשבת ''בסדר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצתה עצמית [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שוויוניות בפעולה של יציאה לרחוב וצעקה. זו פעולה שנותנת יתרון ברור למי שגר בתל אביב (ע''ע ''רוטשילד''), על פני מי שגר בפריפריה וצעקתו לא תישמע. מבחינה זו, הטוקבק המושמץ הוא המחאה העממית האמיתית. זו גם הסיבה שהקריאות למחנק חופש הביטוי האינטרנטי באות מאלה שיש להם גישה לאמצעי התקשורת הממסדיים (ע''ע אסמול) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |