|
זו טענה מקורית ומעניינת, אבל אם אין התאמה בין המבנה החברתי למבנה הכלכלי, אולי מה שנדרש הוא לשנות את הנורמה. אף אחד לא יוריד לציבור מן משמיים. אני לא מכיר עוד מקרה מן העבר שבו אנשים שבעים כל כך, יוצאים להפגין או מתייצבים מאחרי קריאות לשינוי השיטה הכלכלית. קשה שלא להבחין ברוח המהפכנית של המחאה, ולא ברוח התיקונית. גם הרופאים, גם החלבנים אותם בעלי דרישות ממוקדות, משלבים את מחאתם בהקשר הרחב יותר של כוח מהפכני עולה. התחושה שהנה שמעת את משק כנפי ההיסטוריה והנה נזדמן לך לחתום על המסמכים ועל המניפסט ועל ההתרחשויות במו ידיך. לומר או להרגיש שהיית חלק מדבר גדול. האווירה המהפכנית הזו אינה מתבקשת מאי ההלימה שאתה מתאר, וקשה שלא להבחין בכך שהיא טעונה את רוח ההתקוממויות של העמים הערביים. לא אבולוציה כאן, אלא רבולוציה, והדבר ניכר בשיכפול הפולקלור הקומונארי בין המאהלים מזה, והפגנות הרחוב של הסטודנטים מזה. הדבר מעיד על האופן שבו המפגינים, ובעיקר מטה המאבק- רואים את עצמם. הפגנות הסטודנטים של 68 היו אלימות, ולי זה נראה שהמחאה מצויה על סף הופעת אלימות כזו.
|
|