|
עם כל הכבוד, גם כשאישתי עבדה במקצועה, לפני שהכרנו, אחרי שהכרנו, לפני שנולדו הילדים, אחרי שנולדו הילדים (כזכור, בארץ הם הלכו לגנים, משמע היא המשיכה לעבוד) היא לא הרוויחה שכר דומה לשלי, וגם האופק התעסוקתי שלה לא היה דומה לשלי (ז"א אם היא הייתה ממשיכה לעבוד במקצועה עוד 25 שנים היא לא הייתה מרוויחה את מה שאני הרווחתי כשסיימתי ללמוד. זה לא קשור לזה שהיא אישה ואני גבר, זה קשור לזה שגננים (שעובדות בגינה, לא בגן ילדים) מרוויחים פחות ממהנדסים. את אולי לא היית מסכימה לסידור כזה, אני הייתי חותם עליו בשתי ידיים. לאנשים שונים יש סדרי עדיפויות שונות, ולפחות בעיני להשאר עם הילדים (שלי, לא של אחרים, כמובן) זה הרבה יותר מעניין מאשר ללכת לעבודה. אבל אני חושב שפספסת את המשמעות של כל המספרים, אם אישתי היתה הולכת לעבוד, לא היינו יכולים לשלם שכר דירה. אגב, זה לא רק אצלינו, מכל המשפחות שאני מכיר כאן, היחידים ששולחים את הילדים לגנים הם העשירים מאד או מי שיש להם קריירה רווחית מאד, שאר הזוגות אחד מבני הזוג מפסיק לעבוד ל-5 שנים (עד לגן החובה) או יותר. וכן, גם אם בודקים את הכנסות התא המשפחתי לטווח הארוך ברור לגמרי למה זה קורה.
2 דווקא בגלל שיש כאן כל כך הרבה אנשים במצב הזה חוג חברתי ורשת חברתית קל מאד לפתח עם ילדים קטנים. הרבה יותר מכל סיטואציה אחרת. 3 המספרים האמיתיים מפחידים הרבה יותר.
|
|