|
דעתי עוד יותר קיצונית משלך. אני סבור שאידאולוגים נוקשים (ולא חשוב מהי האידיאולוגיה שלהם) מסוכנים לשולחיהם. האידאל הדמוקרטי (ולא רק) לדעתי הוא בהחלט מנהיגים פרגמטיים הנאמנים לגרעין אידיאולוגי מצומצם מאד ומוגדר היטב. הנקודה היא שבנימין נתניהו מתוקף האידיאולוגיה שלו היה אמור להוביל את מחנה המוחים ולשמש להם לפה. המוחים דהיום שייכים בין ביודעין ובין שלא ביודעין למחנה הימני-אידיאולוגי שחסידיו האמריקאים הטיבו לתמצתו בביטוי ''מדינה ענייה, אזרחים עשירים''. והנה בתוקף המציאות החברתית נתניהו מוצא עצמו מוציא לפועל את מדיניות בולשביקית-סטאליניסטית של העברת משאבים ממעמד הביניים לטובת המעמדות המועדפים (מתנחלים וחרדים). במדיניות ההעברות הנ''ל אין חוסר לגיטימיות בפני עצמה, הפגם שאני מוצא הוא הסתירה שבינה לבין המדיניות הליברלית-שו''ח לכאורה שנתניהו מתימר לדבר בשמה. כאשר אני נתקל בסתירות כאלו (ע''ע הפייגל'ה הנבזה הזה ממרכז הליכוד המכנה את המוחים בכינוי ''אנרכיסטים'' רחמנא לצלן), יש לי את הבחירה בין קריאה חוצבת להבות למלוק את צוארם של הפייגלעך הללו, לבין כמה שורות המנסות להציג את האידיאולוגים הללו בקלונם (בחרתי בשנייה). לדעתי, הסתירות האידיאולוגיות הפנימיות הללו, צופנות בחובן את הגרעין לחורבנן של חברות ומשטרים. רבים סבורים שהמשטרים הסוציאליסטיים ברחבי העולם קרסו בגלל כשלונם הכלכלי או לחילופין עוולותיהם ופגיעותיהם בזכוות האזרח. דעתי היא שהמשטרים הללו קרסו מתוקף הסתירה התהומית שבן האידיאולוגיה הרשמית דה יורה לבין פני המציאות דה פקטו. בשלב בלתי מורגש כלשהו, החברות הללו עברו מטאמורפוזה תת-קרקעית שבסיומה הן יצאו כחברות בן שום פרט לא האמין באידיאולוגיה הרשמית-קולקטיבית שלהן. מרגע זה ואילך נפילתן הפכה רק לשאלה של זמן והזדמנות. לתפיסה זו, יש לדעתי השלכה מרחיקה לכת לגבי עוד אידיאולוגיה קרובה לנו עוד יותר שהיא עצמה חוטר מגזען של האידיאולוגיות שהזכרתי למעלה. אם אפשר להוסיף עוד משהו בנוגע לתנועת המחאה, דומני שנתניהו מתחיל לקבל את קווי המתאר של הגנרל הנפוליוני, המרשל ניי, שעליו נאמר ששכל אין לו אבל יש לו הרבה מאד מזל. נדמה לי שבעוד כמה ימים, לנוכח ההתפתחויות הכלכליות בגבעת הקפיטול, תנועת המחאה כעשן תחלוף והמוחים לא רק שלא יוכלו לקנות קוטג'ים דו-מפלסיים. הם יתקשו לרכוש גם את הקוטג'ים העשויים מחלב.
|
|