|
||||
|
||||
כאן יש לי בעיה. אני לא בטוח שהפתרון הרצוי בתחום הרפואה הוא שוק חופשי, למעשה אני נוטה לחשוב שלא. יש יתרונות וחסרונות לשוק פרטי מול תכנון מרכזי בתחום הרפואה, וכנראה שילוב כלשהו הוא הפתרון האופטימלי. ברור לי שמפני שהרופאים מועסקים למעשה ע"י כלל הציבור, טובת הכלל היא לשלם להם את המינימום הנדרש כדי שיהיו מספיק מועמדים ראויים לבתי הספר לרפואה. צריך להעלות להם את השכר רק כאשר מבחינים בעזיבה משמעותית של המקצוע, ולא כתוצאה של לחץ פופוליסטי. שביתה תמיד מזיקה, והייתי מעדיף שלא תתקיים, אבל מבחינה אתית אם המעסיק הוא מונופוליסטי כיצד קובעים כמה "מגיע"? זו בעיה עקרונית במשק ציבורי. אם יוצאים מהנחה שלפחות רוב הרפואה היא ציבורית וכך צריך להיות, אם המעסיק הוא הממשלה ואירגונים שבעקיפין תלויים בממשלה, כלומר אין לרופאים אלטרנטיבות תעסוקה, אז "מאבק" נראה קצת אחרת. בקיצור, אין לי דיעה ברורה. |
|
||||
|
||||
"צריך להעלות להם את השכר רק כאשר מבחינים בעזיבה משמעותית של המקצוע". כלומר, רק כשפחות אנשים ירשמו, אז נעלה את השכר. בינתיים, יווצר מחסור של כמה שנים (לא מכשירים רופא מהיום להיום, כידוע). 7, לפחות. במהלך אותן השנים תקנים יהיו חצי מאויישים, רופאים או שיאלצו לעבוד יותר, ויהיו עוד יותר עייפים ויתנו שירות גרוע, או שלא יעבדו יותר - אבל כך או כך אתה לא תקבל שירות (על האנשים האחרים שימותו בדרך נראה לי לא מאוד אכפת לך). אפשרות נוספת, היא שהרופאים, כמו מורים, מדי שנה יעלו על בריקדות על מנת להעלות את שכרם. עם שביתות, שהיית נורא מעדיף שלא יתקיימו, אבל מנגד אתה מעדיף גם שלא ישלמו להם שקל נוסף לפני שיראה שהמערכת הולכת להתפרק. מה דעתך על הרעיון הכביר הבא: תוספת יוקר שמו. להצמיד את שכרם של רופאים (ומורים. ועובדים סוציאליים, ולמעשה כל עובדי המגזר הציבורי) - למדד? יש לי רעיון אפילו עוד יותר כביר: להצמיד את שכרם של כלל העובדים למדד, ולהעלותו אחת לשנה. |
|
||||
|
||||
נועה, את כל כך נאיבית... (סליחה). אינפלציה היא לא תופעה טבעית. זו מדיניות מכוונת של הבנק מרכזי. יש תאוריה שלפחות לטווח הקצר אינפלציה מתונה היא דבר טוב מפני שהיא שוחקת את שכר העובדים, ומה קורה כאשר השכר הריאלי יורד? נכון מאוד, המעסיקים שוכרים יותר עובדים... יש פחות אבטלה. כלומר שחיקת השכר ע"י אינפלציה היא לטובת העובדים למרות שהם לא תמיד מבינים את זה. בנוסף אינפלציה מקטינה את חובות הממשלה, וזה תמיד טוב. את מבינה מסגנון התגובה שאני לא ממש אוהב את המדיניות הזו, אבל זו המדיניות המקובלת. בכל אופן, להצמיד את שכר כל העובדים למדד יהיה טימטום מוחלט, מפני שאז שכר העובדים לא ישחק וישאר רק העניין של הקטנת חובות הממשלה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שנתקלתי גם בטענה שאינפלציה מעודדת התרחבות וצמיחה של המשק. תוכל להסביר אותה? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאינפלציה רק מזיקה לצמיחה. אני רוצה לומר משהו שיותר חשוב לי. השאלה הזאת ממש לא נעימה לי, וקצת חששתי שזה יגיע. אני לא כלכלן, ואני מרגיש קצת כמו מתחזה כשאני נותן ''פרשנויות'' כלכליות. אני עושה את זה, מפני שהנושא באמת מעניין אותי, ואני לא יכול להתאפק. אני לא רוצה שיתיחסו אלי כאילו שאני מומחה, מפני שאני לא. |
|
||||
|
||||
לי זה דווקא נשמע שאתה מבין דבר או שניים. רגע אחרי ששאלתי חשבתי לעצמי שהתשובה מובנת מאליה. אינפלציה היא תוצאה של שחיקה בערך הכסף שנגרמת בשל מדיניות מוניטארית מרחיבה. הגברת הצע הכסף בשוק היא כלי לעידוד השקעות. נדמה לי שאמרת היכן שהוא ששיעורי הצמיחה בישראל גבוהים יותר משיעורי האינפלציה, ובעצם השחיקה בערך הכסף מתקזזת. אני שואל את עצמי האם מחירי הדיור הגבוהים הם בצורה כלשהי סממן חיובי. |
|
||||
|
||||
היום אגב התפרסם באתר מעריב נתון מפתיע. בישראל עומדות כמאה וארבעים אלף דירות ריקות, של אנשים שפשוט לא משכירים אותן מסיבות כאלה ואחרות. מה שמעודד את היוזמה להוביל חקיקה של מיסוי על דירות ריקות. בהנחה שישתחררו לשוק בבת אחת רק כחמישים אלף דירות ריקות, מה תהיינה ההשלכות על המדד, ועל הצמיחה ועל האינפלציה? |
|
||||
|
||||
אם תטיל מס על דירות להשקעה המשקיעים בדירות יברחו מהארץ. כמו כן, תושבי הארץ שלא רוצים להשקיע בבנקים ישקיעו בנדל''ן בחו''ל. אתה שוכח שמי שהשקיע ברכוש שלא לצורך השכרתו ירגיש מרומה. זה רכושו ואין לאף אחד זכות להורות לו מה לעשות ברכושו. יש שמשקיעים כסף בדירות במקום להשקיע השקעה בניירות ערך בבנקים , בהשקעות שאין הם מאמינים בהן. זה דומה למי שמשקיע בבנק לפנסיה בתנאים מסויימים ולפתע מטילים מס על ההשקעה שלו, אלא אם כן הוא יסכים שישונו תנאי ההשקעה הפנסיונית שלו. |
|
||||
|
||||
ואם לא תוריד את מחירי הדירות, או לפחות את מחירי השכירויות, השוכרים ירדו מהארץ. למה יש לפחד שבן אדם בן 50 שקנה דירה להשקעה ירד מהארץ, ולא שרופא, אחות, מתכנת, חוקר או השלם את המקצוע החביב עליך, בשנות ה-30 לחייו, שירד מהארץ? _________________ בהתחשב בעובדה שחלק מה"משקיעים" שמחזיקים בדירות ריקות הם בעצם תושבי חוץ, ששום נזק לא יקרה אם ירדו מהארץ. |
|
||||
|
||||
האיש הזה קנה נדל''ן בארץ כי חשב שהמדינה לא תלאים את רכושו. אם המדינה תלאים רכוש פרטי כדי להשכיר אותו לציבור, לא יושקעו כספים בנדל''ן. יותר מזה, בעלי רכוש משמעותי יוותרו על האזרחות הישראלית ויעבירו את רכושם לארצות אחרות. בעשרות השנים האחרונות זרם כסף רב מחו''ל לארץ, כי חשבו שההשקעה הזו כדאית. אם יגעו בהשקעות הללו הכסף יזרום מהארץ לארצות אחרות, לא מדובר בפרוטות מדובר בסכומים עצומים שיכולים לזעזע את הכלכלה בארץ. |
|
||||
|
||||
הוא רוצה להשקיע בנדל"ן בארץ? שיבנה, לא יקנה. הוא רוצה לקנות ולא לבנות? אז למה נדל"ן? שיקנה מניות או אג"חים, או שישקיע את כספו בקרנות הון-סיכון או בקרנות-גידור. שימצא איזה חברה מבטיחה, או פרוייקט עם פוטנציאל גבוה - וישקיע בהם. יש די והותר אפיקי השקעה אטרקטיביים בארץ, לכל פרופיל סיכון אפשרי. את הנדל"ן למגורים אפשר להשאיר לקבלנים ולדיירים. (אבל באופן כללי, אני חושב שברור שיש בעיה של חוסר בהיצע ולא רק עודף בביקוש - והבעיה הזו דורשת פתרונות אחרים). |
|
||||
|
||||
לא כל השקעת חוץ במדינה היא חשובה ומועילה. אם תאגיד חוץ קונה חברה בארץ והמוכר קונה נדל"ן בחו"ל -מהו מאזן הנזק/תועלת? |
|
||||
|
||||
הרבה מהמשקיעים הללו כלל לא גרים בארץ. |
|
||||
|
||||
דירות איפה? לא דין דירה במצפה רמון או שלומי כדין דירה בצפון תל אביב אני די בטוח שאין 50 אלף דירות ריקות בגוש דן או בי-ם רבתי |
|
||||
|
||||
ב"ריקות" אתה כולל גם את דירות הרפאים בממילא וברחביה? כי אולי לא חמישים אלף, אבל בטח לא מעט. |
|
||||
|
||||
אני בטוחה. במצפה רמון ובשלומי, הסיבה היחידה לדירה ריקה תהיה שסבתא מתה והיורשים טרם התפנו להתעסק בהשכרת הדירה. בגוש-דן וי-ם רבתי יש גם סבתות מנוחות וגם ''משקיעים'' מחו''ל. |
|
||||
|
||||
באילת יש המון דירות ריקות, רובן קוטג'ים מפוארים של צרפתים שבאים לאילת בחופשים, גם אם יושכרו, הן יושכרו רק לחלקים בשנה ובמחיר גבוה כך ששוק התפרנים לא ירוויח מזה, חלק מהדירות עומדות ריקות בשכונה החדשה ''שחמון'' בלי רכב אי אפשר לגור בה ולעבוד בעיר או בסביבותיה, חלק מהדירות ריקות כי מעולם לא נמכרו ע''י חברות הבניה מסיבה זו. במצפה רמון יש דירות ריקות זולות, אין עבודה אלא בטווח יותר משעה וחצי נסיעה עם תחבורה ציבורית דלילה. |
|
||||
|
||||
וכמובן בהתנחלויות, לפחות בזו שהייתי בה לפני שנה וחצי, עמדו הרבה דירות ריקות אך שייכות לאנשים. |
|
||||
|
||||
אל תהיה כל כך בטוח. תעשה פעם סיבוב בסביון, סע לאט, חפש בתים שבבירור לא נכנסו אליהם אנשים בשנה האחרונה. תמצא לא מעט כאלו (ואם חפצה נפשך במגורים חלופיים, חפש מקום אחר. המשטרה תגיע אליך עוד לפני שתספיק לחמם את הכיסא). |
|
||||
|
||||
אני לא ממש מבין מה הפואנטה של כולכם יש או אין עשרות אלפי דירות ריקות באזור גוש דן? ואם יש למה הן לא משפיעות על המחיר? |
|
||||
|
||||
כי הן לא בשוק. הבעלים, מסיבותיהם, לא מוכרים ולא משכירים אותן. |
|
||||
|
||||
וכמובן לא משלמים עליהם ארנונה. |
|
||||
|
||||
לא. זה יותר טוב. יוקר המחיה עולה בהרבה, אבל המדד עולה במעט. כי עם המדד משחקים, כך שנסיעות לחו"ל תופסות חלק דומה מאוד לזה של מזון. מזון אתה קונה כל שבוע? לחו"ל אתה נוסע (נניח) פעם בשנה? אז מה. העגבניות אמנם עלו, אבל פיג'מה לגבר שרוול קצר, מחירה ירד. העובדה שעגבניות קונים כל שבוע, כולם, ואילו פיג'מה לגבר שרוול קצר - אני לא קניתי מעולם1, למשל, לא משנה הרבה. התיאוריה שלך, יפה בתור תיאוריה. במבחן המציאות, למה שמעסיק ישכור יותר עובדים אם שכרם נשחק? הוא עדיין משלם אותו סכום, גם אם העובדים יכולים לקנות פחות בשכרם. אם העובדים עושים את העבודה, אין שום סיבה לשכור עוד. שכרם ירד? מצויין. המעסיק ירוויח יותר. אם לא תצמיד את שכר העובדים למדד, או לפחות (לצערי) את שכר העובדים שמסוגלים לצעוק ולשבות, תמצא עצמך עוסק בכיבוי שרפות כל שני וחמישי. ממש כמו ממשלתנו הנוכחית. 1 או פיג'מה בכלל, לצורך העניין. |
|
||||
|
||||
התאוריה שדיברתי עליה בסה"כ שנויה במחלוקת כמו נושאים אחרים במקרו-כלכלה, בכל זאת הישום שלה די מקובל. והתאוריה היא לא שלי כמובן. לי עצמי אין סימפטיה גדולה למניפולציות של הממשלה ו/או הבנק המרכזי. אני חושב שהיה הרבה יותר טוב בלעדיהן. חוסר האמון שלך במדד (שמנוהל ע"י מי אם לא הממשלה) דומה מאוד לחוסר האימון שיש אליו בארה"ב בחוגים ליברטריאנים (קיצוניים, אם יורשה לי לתת ציון). זו הסיבה שבימים טרופים אלה הם מעדיפים להשקיע בזהב, ורצוי זהב שנמצא פיזית סמוך אליהם, ולא ב"מדד ממשלתי". את נמצאת בחברה טובה. |
|
||||
|
||||
אינפלציה היא שיטה להרחבת יצוא שמבוסס על שכר עבודה נמוך (דוגמא: סין העממית). אבל צריך להזהר ממנה כי קל לאבד שליטה (קראתי באיזשהו מקום שסין נימצאת כרגע במבוי סתום: באיזשהוא שלב לא רחוק היא תמצה את כושר הייצור הזול שלה ואז האינפלציה הדוהרת עלולה להפיל את הכלכלה שלה. לא הבנתי את הנימוקים שם.) |
|
||||
|
||||
נדמה לי שיש כאן מעגל היזון כלשהו. האינפלציה מעודדת את הצמיחה של סין, אבל עם הצמיחה ערך המטבע שלה עולה ובכך מצמצם את ההשקעות הנכנסות למדינה, דבר שעלול לגרור אותה למיתון. |
|
||||
|
||||
מעביד רציונלי (אני יודע, לא כולם כאלו, אבל ישנם לא מעטים) שוכר עובדים כל זמן שעלותם נמוכה מהרווח השולי לעסק מהעסקתם. שחיקה בשכר שלהם, אבל לא ברווח השולי, תגרור העסקה של עובדים נוספים. חוץ מזה, ישנה טענה שבזמנים של שפע נוצרים הסכמי שכר שלא בהכרח משתלמים למעביד בתקופות צנע, אבל מסיבות לא רציונליות, ישנה נטיה פחותה לקצץ בשכר, גם כאשר עובדים חדשים נשכרים בשכר נמוך בהרבה. לכן שחיקה דרך אינפלציה מהווה מעין ''סולם'' לרדת מהסכמים קודמים. |
|
||||
|
||||
לא חייבים "להצמיד" אפשר להצמיד פחות חצי אחוז. אפשר לעשות 80% הצמדה וכו'. המטרה היא ליצור מנגנון לעדכון שכרם של העובדים (שצריך לעלות עם השנים) מבלי להיגרר לצורך בשביתה. אני משער שכולנו מסכימים ששכר שנחשב סביר היום הוא נמוך כעבור עשור. |
|
||||
|
||||
משאלותיך מתגשמות: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |