בתשובה לנועה ו, 05/07/11 18:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי מושג מה היה אורח חייו של שור הבר הנ"ל. מה שבטוח הוא שהוא לא חי בגן־עדן. אני נעלב מהרמז לכך שאני פרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נודד בעקבות העשב. עגלים מבלים את חייהם ליד אימם. זכרים רבים זה עם זה על נקבות. מדי פעם מגיעים טורפים או ציידים וצדים. בד"ך מי שנופל קורבן הם החלשים: צעירים או זקנים. לא גן עדן. אבל טוב בהרבה מחייה של פרה ברפת מודרנית מתועשת. נעלבת? אני אתחיל לחשוב שרוחה של ג'וד השתלטה עליך! דיבוק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדי פעם אין מספיק עשב, ועוד כמה מתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה נכון. ומדי פעם יש סופת קרח, ומדי פעם יש חמסין, ואז קורה לשוורים מה שקורה לצרפתים כשיש חמסין בווקאנס. עדין נראה לי עדיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במחנות ההשמדה אנשים חיו ומתו, גם מחוץ למחנות ההשמדה אנחנו חיים ומתים, מה כבר ההבדל, מה כל זה משנה. הויכוח שלכם מטורף, מטורף. אתה וכחן לשם ספורט אבל יש גבול, זה כבר בזוי, אם אתה אבוד לא נורא, יש אחרים, אבל אולי אם לבך גס בנקבה תזדהה עם הפר הכבול בתא אפל באיזה מבנה ונחלב כמה פעמים ביום. אולי זה ישחרר את מסלול הנוירונים במוח שלך, ואם לא אז לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד זהו ספקטרום הנימוקים שמעלים מול הווכחן, הווכחן יכול לישון בשקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוחר מדי, כבר שמענו את הארגומנטים החדים כתער הסופר-קוהורנטיים שלך: " נמשיך עם האנלוגיה הללו מכיוון שכבר העלית אותה. הבעלים של שתי החוות פושטים את הרגל. את הילדים [שמגודלים לצורך קצירת אברים] שיישארו ישלחו למוסד כלשהו. את הפרות: למשחטה. לכן לא: זו לא אנלוגיה רצינית. " אין מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. חווה של ילדים שמגודלים לקצירה אינה טיעון רציני בעיני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |