בתשובה להאייל האלמוני, 05/07/11 18:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. טוב, אז זה לא שקר, ולא שייך לדיון. ב. אולי כן, אולי לא. זה סיכון די גדול וממש מטופש. כשאתה עושה את זה על חשבונך המחיר שאני משלם הוא נמוך (אתה מוריד את האמינות של כל המרואיינים, ומאלץ אותי כמראיין לבדוק כל פרט, וכמרואיין לבדוק שיש לי ראייה לכל פרט, אבל למזלי מעטים נוהגים כמוך, והם לא עוסקים בתחום שלי, בו ממש קל לזהות שקרנים) כשאתה עושה את זה כמדינה, הסיכון הוא על כולנו. ג. גם הכרה בגיאומטריה מתרגמת לדרישות פוליטיות (הרי אם אפשר היה לחלק את שטח המדינה לשני חלקים רציפים בעלי שטח גדול מהמדינה לא הייתה בעיה), אז אתה מציע לא להכיר בגיאומטריה עד ש... עד מתי בעצם? ד. אתה חושב ש"לגיטימיות קיומנו כאן" היא אמת? למה אתה צריך שהצד השני יכיר בה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אתה באמת מראיין אנשים? הבה נאמר שמעולם לא ביקשו ממני טלפונים על מנת לשאול מעסיקים או לקוחות. אבל הנה מה שאלו אותי: מראיינת: "לו הייתי מדברת עם הבוס הקודם שלך, מה הוא היה אומר?" אני: "אני אתן לך את הטלפון שלו, תוכלי לשאול אותו". מראיינת: "לא. לא. אני שואלת אותך מה הוא היה אומר!" היא לא ביקשה את הטלפון. ולא התקשרה, כמובן. כל מה שעניין אותה היה לדעת איך אני מעריך את עצמי. איך זה תורם במשהו למידת המקצועיות שלי? למאבחנת פתרונים. להערכתי, יש הרבה יותר כמוה, ופחות כמוך. לגבי הלנהוג כמדינה - להיפך. מדינה שתנהג כפי שאתה מציע, מסכנת את כולנו. ד. אם אתה לא רוצה לנצח לחיות על החרב, כדאי מאוד שתביא את הצד השני להכיר בזה. אגב, הפלשתינים סבורים שקיומם כאן הוא לגיטימי. למה אנחנו צריכים להכיר בהם, לשיטתך? הם גם סבורים שסבלם בנכבה אמיתי וכנה. אז למה חשוב להם שאנחנו נכיר בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. בתפקיד הקודם שלי ראיינתי אנשים. בכל ראיון שעשיתי או עברתי היה צריך שני מעסיקים אחרונים ומספרי טלפון. לפעמים, לא בראיון הראשון או השני, אבל אף פעם לא קיבלתי הצעה בלי זה מצד שני, פילטרתי כמה מרואיינים שבראיון גיליתי שהם ניפחו את קורות חייהם. מה שכן, אפשר (ונהוג) להגיד שהמעסיק הנוכחי שלך לא יודע עדיין שאתה מחפש (ואז לתת שלוש מעסיקים אחורה, כשאת הנוכחי יבדקו רק בשלב חתימת החוזה). מה הסיכון למדינה אם היא תכיר בחוקי הגיאומטריה? האמנם מדינות שהכירו בחוקי הגיאומטריה חדלו להתקיים? ד. לדעתי... אז לחשוף את הקלפים? לדעתי כל המשחק הזה של "אנחנו לא נכיר ב... עד שאתם לא תכירו ב..." ואם, חס וחלילה אנחנו נכיר ב... אז יקרה אסון נורא הוא מטופש לחלוטין. נכון ששני הצדדים משחקים בו, אבל שניהם מפסידים כי זה לא משחק סכום אפס. מה זה משנה מי מכיר במה, זה סתם תירוצים (של שני הצדדים) על מנת להמנע מהפסקת הסכסוך. כל מי שרוצה להמשיך לחיות על החרב ימשיך להתווכח על המישור הסמלי. לדעתי, המישור הסימלי הוא חסר חשיבות. גם אם מחר "נכיר" שכואב להם, זה לא ישנה בכלום, ואם זה התירוץ שלהם להמנע ממשא ומתן על המהות עצמה, אז האינטרס שלנו הוא להכיר בזה עכשיו. ועל אחת כמה וכמה, אם מה שמבקשים מאיתנו להכיר בו הוא האמת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |