בתשובה להאלמוני המזוהה, 27/06/11 19:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה קצת יותר מדי בשבילי, אבל תודה. בלי קשר לניתוח המתמטי, אותי גם נפנוף ידיים משכנע שכאשר ההטיה התרבותית (כמו משיכה לבעלי זנב גדול) השתרשה בציבור זוהי אסטרטגיה יציבה. הקושי הוא בתחילת התהליך, לפני שנותר מצב שיווי המשקל החדש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הצורך הנקבי בגיוון גנטי (תגובה 573545) עשוי להיות טריגר לבחירות תמוהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל צריך להסביר למה הוא נפוץ כל כך אצל בעלי כנף, וכמו כן כדאי לשים לב שבעוד הוא מסביר את תחילת התהליך הוא דוקא פוגע בסטביליות של המצב הסופי. קושי נוסף שאני רואה הוא שצורך כללי בגיוון גנטי אמור למשוך את הנקבות בשני הכיוונים, לא דוקא בכיוון של הגדלת ה''עיוות''. ר''ל שבמצב בו זנב הטווס היה רק במחצית הדרך לגודלו העכשווי, גם זנב קטן מהממוצע היה עונה על הצורך בגיוון. אבל מה אני מבין בצרכים נקביים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכ"ג, יש לי שאלה אליך: למה לג'ירפה יש מעוינים (לפחות בציורים יש לה) ולזברה יש פסים? מעוינים היו יכולים להתאים לה לא פחות, אז למה יש לה פסים? ככה. בעצם, אם חושבים על זה, מבחינה סטטיסטית הרוב המוחלט של ההבדלים בין בעלי חיים חייב להיות מקרי - מוטציות שלא הועילו ולא הזיקו. המיעוט הוא מוטציות שהועילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ככה" היא תשובה אפשרית, אבל היא לא היחידה. הזברה והג'ירפה לא פותרות אותה בעיה. ככל הידוע לי הדיעה הרווחת היא שהפסים הזברתיים מקשים על הטורפים להתביית על פרט אחד במהומת המנוסה של העדר, וכאשר הטורף משנה את מטרת הציד תוך כדי מרדף רבים הסיכויים שהוא יתעייף לפני שיצליח לנעוץ את טפריו בארוחת הצהריים הניידת שלו. אצל הג'ירפות אין בעיה של ציד מהסוג הזה, הן נטרפות בעיקר סמוך ללידתן או כשהן כורעות לשתות מים ולא תוך מהומת האלהים של עדר משתולל. אם את רוצה לערוך ניסוי בו נצבע חלק מהזברות במעויינים ונמדוד את השרידות שלהן יחסית לבעלות הפסים, את מוזמנת. אני בשמחה אעקוב אחרי המתרחש ובמיוחד אחרי הנסיינית שבטח תתעלף עם כל ארוע טריפה. יהיו צחוקים, ויהיה, אני מבטיח, מאמר באייל. גנו,, לעומת זאת, חי חיים דומים מאד לזברה, לא פעם בעדרים מעורבים, וראי זה פלא: גם לו יש פסים. אבל באמת יש הרבה מקריות בתהליך האבולוציוני כי המוטציות הן מקריות, כך שאם היית שואלת אותי למה לגנו יש קרניים קטנות ולזברה אין, או למה הפסים של הגנו הרבה פחות מודגשים שאלה של הזברה, הייתי אולי עונה "ככה", כי זאת באמת אפשרות, ואני לא מכיר מספיק טוב את ההיסטוריה של שתי החיות האלה כדי לתת תשובה טובה יותר שאולי קימת. למשל ייתכן שאבי הגנו היה בעל קרניים מסיבות טובות שהתאימו לאורח חייו אי אז, בעוד משפחת הסוסאיים מעולם לא פיתחה קרניים והתרכזה דוקא בפיתוח כישורי ריצה. אם תמשיכי ותשאלי "למה" ככל הנראה בסופו של דבר באמת נגיע ל"ככה" מהסיבה לעיל. אבל זה נכון לכל תחום בחיים, כפי שכל הורה יודע. מה שקרוי genetic drift בגלל מוטאציות1 נייטרליות באמת קיים עפ"י מה שאני מכיר בתוך התיאוריה הניו-דארויניסטית, ושאלת החשיבות שלה יחסית לברירה הטבעית היא שאלה פתוחה. פוטוימה (Futuyma) עשה מזה קריירה. אבל השאלה שלך מחטיאה קצת את העניין. מוטציה שגורמת לנקבה להמשך לבעל זנב ארוך מהאופטימום אינה מוטציה נייטרלית, היא מוטציה מזיקה כי לצאצאיה של הסוטה יהיה זנב לא אופטימלי. ____________ [1[- מוטציה נייטרלית על המילה "מוטציה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיינית לא פראיירת וגם לא טובת לב כשהיא תתצפת אריה מתקרב היא תברח עם העדר בתוך ענן חול. מה נשאר לאריה לאכול? חבל חבל חבל חבל לא יהיה מאמר באייל. תודה על תשובתך, אקרא אותה אחר כך עד הסוף, אבל על ההתחלה שרתה עלי הרוח ושיר בקע ממקלדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהסוף. אמרת שמוטציה שמאריכה את זנב הטווס אינה נייטראלית כי היא מזיקה. זה לא מדויק, לא היום ולא בעבר. היום אכן זנב הטווס מכביד עליו לעוף, אבל מצד שני הוא משפר את סיכויו להפיץ את הגנים שלו, בלי הזנב הוא יכול רק לחלום. ובעבר, בעבר הזנב לא היה עד כדי כך ארוך. התהליך התחיל בהתארכות מקרית קטנה, שבמקרה התלכדה עם אירוע אחר – נקבה חובבת זנבות1. צירוף מקרים כזה טומן בחובו סיכוי לספירלת הברירה הזוויגית המסתחררת. מה שמפריע לך הוא שלכל אורך התהליך אין גורם שרידותי, ולכן העלית קודם השערה שהגנים של אורך הזנב או הציצית או הצבעים נמצאים סמוך לגנים מועילים. אולי אתה צודק אבל אני חושבת שלא, הברירה הזוויגית לא בהכרח קשורה לשרידות, אלה שני מנגנונים נפרדים ושניהם חזקים באותה מידה, האחד שרידות הפרט, והשני הפצת הגנים. בסופו של דבר הנקבה צריכה לבחור זכר על פי קריטריון כלשהו. אתה מניח שמוטבע בה מנגנון בחירה שרידותי רציונלי. לפעמים נראה שזה נכון, הפשוש הזעיר בונה קן והפשושית בודקת ומחליטה אם הקן מוצלח או לא, לפעמים הוא אפילו נאלץ לבנות כמה קנים. אפשר להבין את השיקולים של הפשושית, אבל האם אוסף החפצים הכחולים של הסוכי (זה שמו?) הם עדות ליתרון שרידותי? באופן כללי נראה שנקבות בוחרות לפי מאפיין חיצוני בולט לעין, הגורילה הכי גדול, הגופי הכי צבעוני, הטווס הכי מקושט, הקרפד הכי קשקשן. לפעמים קל לקשר בין הסממן החיצוני לבין יתרון שרידותי, אבל בעיקר אצל ציפורים וזוחלים הסממן הוא חיצוני בלבד, ונסיון לקשר אותו ליתרון שרידותי הוא מאולץ. אתה לא אוהב מקריות "סתם" באבולוציה. התיאוריה שלך לגבי פסי הזברה יפה ונשמעת נכונה, אולי יש כאן אלמנט של תעתוע אופטי. עם זאת אני בספק לגבי הפסים הסמליים והדהויים של הגנו, ואם תרצה להוכיח שלכל אחד מהצבעים והדוגמאות היפות של הצפרדעים האלה, במיוחד הקוסטה-ריקית הקטנה (ראשונה בעמוד שלי), נובע ממניע הישרדותי לא תצא מזה. אני חושבת שהדבר היחיד שאפשר לומר עליהן הוא שהן חיות במקום שבו לא מוכרחים להיות בצבע חום-אפרפר כדי לשרוד, השאר ביד המקרה. כמובן, הכל ספקולציות וטעם אישי, גם שלי וגם שלך, לבי נוטה לחשוב שאין קשר בין סממני המין המוגזמים לבין שרידות, ושהנקבות נמשכות ליופי חיצוני, למה? ככה, כי הן חייבות איכשהו לבחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכל מה שאני עומד לכתוב כאן כבר נאמר על ידִי ועל ידֵי אחרים, אולי כדאי לעשות קצת סדר לטובת מי שלא עקב בדקדקנות אחר כל הפתילים הרלוונטיים שמפוזרים באייל. אבל לפני הכל, כדי להבטיח שלא אשכח, אני רוצה להדגיש שהתיאוריה בדבר תפקידם של פסי הזברה אינה שלי, אני רק מצטט מפי אחרים ומאחר ואינני זוכר מי הם אותם אחרים נראה שאינני מביא גאולה לעולם. שיסתדר בלעדי, גם הוא לא יוצא מעורו להביא גאולה לי. אנחנו מדברים על שני נושאים שונים אם כי קשורים: האחד עוסק בשאלה אם הברירה (הטבעית או הזויגית) היא הגורם היחיד, או כמעט יחיד, שמסביר את השוני בטבע, והשני עוסק בקושי מסויים ברעיון של הברירה הזויגית. למרות שכאמור יש קשר בין הנושאים האלה, כדאי לא להתבלבל ביניהם. לגבי השאלה הראשונה, כאמור למיטב ידיעתי הנושא לא מוכרע. הביולוג ריצ'רד לבונטין ועמיתו המפורסם יותר סטיבן גולד, אם יותר לי לטפטף קצת שמות, אחזו בדיעה שהניאו דארויניסטים מגזימים בתפקיד שהם מעניקים לברירה הטבעית, וטענו שיש מאפיינים רבים שנוצרו פשוט מתוך אילוצים הנדסיים-ביולוגיים שאין להם קשר ישיר ליתרון אבולוציוני. אחרי שהם כבר התבססו באוכלוסיה, לפעמים נמצא להם גם שימוש מועיל. האנלוגיה המפורסמת, שמופיעה גם בשם המאמר המכונן שהם כתבו1 היא הצורות שמחברות בין עמודים לקשתות בכנסיות רבות, שסיבת קיומן היא הכרח ארכיטקטוני, אבל מאחר והן כבר שם הן מתפקדות כמצע לקישוטים ויצירות אמנות, והצופה התמים עלול לחשוב שהן נוצרו למטרה זאת ולחבר סיפור יפה, אך דמיוני, בדבר ההיסטוריה שהובילה ל"התפתחות" היצורים האלה, מה שגולד אוהב לכנות "just so story". אבל אני נסחף. דוקינס ודנט2, בין השאר, לא קנו את הטיעון הזה, ויקצר המצע. פוטוימה שהזכרתי לאחרונה טען, כמוך, ששינויים רבים הם תוצאה מקרית של התפשטות וריאנטים שאינם מעלים ואינם מורידים שרידות. ישנם, ככל הנראה, גם כאלה והשאלה הפתוחה היא עד כמה התופעה נפוצה. לגבי הנושא השני, הברירה הזויגית, לדעתך "התהליך התחיל בהתארכות מקרית קטנה, שבמקרה התלכדה עם אירוע אחר – נקבה חובבת זנבות" ואני רואה שם קושי שממעטים להתייחס אליו במקורות שאני מכיר (אני לא זוכר אם דארוין התייחס לזה ב"מוצא האדם", אולי הגיע הזמן להעיף מבט). כאשר הנורמה היא זנב קצר שמשרת את בעליו בצורה אופטימלית מבחינת הברירה הטבעית, נקבה שמפתחת משיכה לזנב ארוך יותר פוגעת בכשירותם של צאצאיה. אותה "התארכות מקרית קטנה" של זנב הזכר, גם אם היא קטנה היא עדיין מזיקה קצת, ושומה על מספרי האבולוציה לגזום אותה יחד עם הנקבות שמעדיפות את בעליה. זה לא קורה במקרים מסויימים, וזאת הבעיה. למרות שאמרתי את זה הרבה פעמים אני חוזר ואומר שהבעיה אינה קימת אחרי שהושגה מסה קריטית של נקבות כאלה, כי אחריה הצאצאים אמנם פחות עמידים לשיני הנמר הבנגלי אבל בתמורה קל להם יותר להכנס למיטה עם אנג'לינה הטווסית, ויצא הפסדם בשכרם, או לפחות ככה מספרים לי. אין טעם להכנס בשלב זה לדוגמאות שהבאת (אולי זה יצוץ בהמשך, אם יהיה כזה), במקרה הטוב ביותר אצליח לחבר איזה "סיפור סבתא"3 שלא יעלה ולא יוריד, אבל לפחות לגבי הצפרדעים ההן, חלק מה"קישוטים" שלהן ידוע כאיתות לטורפים על רעילותן, חלק אחר נראה כעוזר להסואה, שונות עוזרת לבני זוג פוטנציאליים לא לבזבז משאבים על פרטים ממין אחר (ראי דגי שונית) וכך הלאה. מן הסתם חלק הוא באמת "ככה", השאלה אם הכתם הצהוב הוא עגול או אליפטי אולי לא ממש משנה וכולה נובעת ממוטציה מקרית. ההשערה שלך שכל הקישוטים האלה הגיעו לעולם סתם כי "הן חיות במקום שבו לא מוכרחים להיות בצבע חום-אפרפר כדי לשרוד" לא משכנעת אותי, ואני לא לגמרי בטוח שזה רק עניין של טעם אישי. בהנחה שהקישוטים האלה אינם מועילים אני סבור שהם היו נעלמים (או לא מתפתחים מלכתחילה) כמו הרבה תכונות אחרות שאינן בעלות ערך (ראי עיני דגים במערות אפלות). _________________ 1- The Spandrels of San Marco and the Panglossian Paradigm: A Critique of the Adaptationist Programme (1979) מי שיטרח להעיף בו מבט יהנה לפחות מכמה תמונות. זהירות, pdf. אגב, הידעת שאם ההערה מסתיימת במילה אנגלית זה מבלבל את הסוגריים בשורה הבאה, לפחות בשוא"ש שלי? 2- דיון ארוך וקצת מייגע (כמו כל הספר) מופיע בספר "Darwin's Dangerous Idea" של דנט. 3- בטח היתה פעם איזו סבתא שנקראה just so. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך עוררו בי מחשבות ושאלות רבות ועוד לא השלטתי בהן סדר, אז אכתוב לך בינתיים חלקית ואיתך הסליחה. נכון, אנחנו מדברים על שני נושאים. התחלנו בשאלה מה מניע את הברירה הזוויגית. אתה טוען שחייבת להיות סיבה שרידותית. אני אומרת שלא חייבת להיות סיבה שרידותית. מזה סטינו לשאלה כמה יש מקריות באבולוציה, אם בכלל. אני מדלגת בינתיים על הנושא השני – מקריות באבולוציה. ברצוני רק להעיר שהאנלוגיה שגולד נותן ומדבר עליה כל כך הרבה במאמר היא עלובה בעיניי. אם שני אנשים מתיישבים לכתוב מאמר מכונן הייתי מצפה מהם למצוא אנלוגיה יותר מרשימה. עם זאת, אני כנראה מסכימה עם השורה התחתונה. נחזור לברירה הזוויגית אהובתנו. א. אתה אומר ש"נקבה שמפתחת משיכה לזנב ארוך יותר פוגעת בכשירותם של צאצאיה". מכאן שאתה מצפה מהנקבה להבנה קדמונית כלשהי בפיזיולוגיה. אין ספק שמעט פיזיולוגיה היא יודעת, היא למשל יודעת (בערך) איך הזכרים בני מינה נראים, אך האמנם היא יכולה להבחין אם זכר הוא בעל מטבוליזם מוצלח במיוחד או יכולת צלילה משופרת? לא, היא הרבה יותר שטחית מזה. ניקח דוגמה מבני האדם, הציפורים האנושיות בראותן את מייקל פלפס אמרו: מכוער! למעלה ארוך למטה קצר וכפות רגליים כמו משוטים, איזה חוסר פרופורציות! מראה לך כמה הציפורים האנושיות מבינות ביתרונות אבולוציוניים. מזה אתה למד על שאר בעלי החיים. ב. ועם זאת, מוטל על הנקבה לבחור. היא שומרת הארמון, בחיקה הביציות השמנמנות היקרות. כל הזכרים יפים, חכמים וחזקים, וכולם מתחרים על לבה כדי שתעביר את הגנים שלהם הלאה. עליה לבחור מביניהם אחד - לפי מה לכל הרוחות היא אמורה לבחור? ואיך יכול זכר כלשהו להתבלט ולגרום לה לבחור דווקא בו? אני מציעה כאן תיאוריה חדשה משלי. התחרות היא מן הטבע, התחרות טבועה בגנים שרוצים להתרבות. יש בטבע שיטות בחירה שונות, אריות הים, למשל, בונים הרמונות בכוח הזרוע ומעיפים את הזכרים האחרים. לחלק מהציפורים יש שיטה אחרת, והיא תחרות היופי. כתבתי קודם שהנקבות מריצות את הברירה הזוויגית בתאוותן הבלתי נלאית לעוד מאותו דבר. בעצם אולי נכון יותר לומר שהזכרים הם שמריצים את הברירה הזוויגית, בתאוותם הבלתי נלאית להתבלט ולהיבחר. או לפחות, הם אלה שהתחילו את התהליך. אני מודעת לכך שזה עדיין רעיון די גולמי וצריך לעבוד עליו. ג. אמרת ששומה על האבולוציה לגזום את הזנב ברגע שהוא מתחיל להתארך, כי הוא חורג מהדגם האופטימלי. אלף, האבולוציה אכן גוזמת את הזנב, הדגמים שאנו רואים בטבע הם תוצאה של שיווי משקל בין ברירה טבעית לבין ברירה זוויגית. בית, לא כל דגם קיים הוא אופטימלי (אף שאתה אולי נוקט שכן), ולא כל חריגה קטנה מהדגם מורידה באופן מורגש את השרידות - עד שהיא יוצאת משליטה, אבל אז גוברים עליה היתרונות הסקס אפיליים. זהו בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם הבנתי נכון, את נכשלת כאן בהבנת תהליך הברירה. אף אחד לא מצפה מהנקבות לעשות את הבחירה שלהן במודע. כל מה שצריך הוא נקבה אחת שבמקרה מחבבת תכונה חיצונית שגם עוזרת לבעליה (כפי שיש נקבות שבמקרה מחבבות דוקא תכונה שמחבלת בשרידות בעליה. נקבות אלה לא יזכו להעמיד שושלות מפוארות). חובבת פלפס, ואני בטוח שיש כאלה, תזכה להיות האם המאושרת של שחיינים טובים, ואם שחיה היא בעלת ערך הישרדותי כי אז פלפס ואהובתו שניהם יזכו בפיס האבולוציוני, ואגב כך גם בבנות שאף הן מחבבות גוף של שחיין, ומכן שהגנים הפלפסיים והגנים חובבי הפלפס יתפשטו באוכלוסיה. אם תשאלי את גב' פלפס למה היא בחרה בבעלה, אני בטוח שהיא לא תיתן לך את השיקול הזה ברשימה שלה, כלומר גם אצל בני האדם לא מדובר על בחירה מודעת. צריך לא לבלבל בין בחירה רציונלית, כלומר בחירה שמשפרת את סיכויי הנכדים, לבין בחירה מודעת שאם היא בכלל קיימת זה רק אצל בני אדם וגם זאת רק במקרים נדירים מאד (למשל במילוי השאלון בבנק הזרע לגבי תכונות רצויות, אולי אחת המחשבות היא בנוסח "אני רוצה שיהיה גבוה כדי שתהיה לו הצלחה עם בנות" או "שתהיה בלונדינית ותוכל להתחתן עם אייל גולן" או משהו כזה). ב. כן, נקבות צריכות לבחור, תאמיני לי שאני מודע לעניין העצוב הזה שמעכיר את חיי כבר מגיל 12. הנקודה היא שנקבה שבוחרת במקרה על פי קריטריון נייטרלי או מזיק מבחינה הישרדותית, היא בעמדה פחות טובה מרעותה שבמקרה אוהבת בעלי תכונה מועילה, כמוסבר לעיל, ואם לא הייתי פוחד שיזרקו עלי עגבניות רקובות הייתי אומר שעבור בני הזוג זה מצב של win-win. סטיות ממנו, כמקובל אצל ציפורים רבות ואצל בעלי חיים נוספים, דורשות הסבר. ההנחה מאחרי כל הסיפור הזה היא שיש מגוון התנהגויות ומתוכו נבררות אלה שמשרתות את בעליהן, בדומה לאותה הנחה שעושים עבור מאפיינים פיזיולוגיים. אגב, אנחנו לא בהכרח מדברים על גן אחד, אלא על קבוצות גנים בעלי שכיחות שונה אצל הפרטים, מתוכן יבררו אלה שמשרתים את צאצאי בעליהם, כלומר אין "גן פלפס" אלא יש "גן שנותן משקל חשוב לתכונות פיזיות, גן שמחבב בעלי חזה גברי מפותח, גן שמעדיף כפות רגליים גדולות וכך הלאה. איך כל הגנים האלה מוצאים מקום בחבילה הקטנה של 25 אלף גנים אנושיים זאת שאלה מעניינת, אבל לא קשורה לנושא שלנו. השוני בשכיחויות האלה במאגר הגנים באוכלוסיה לארוך הדורות הוא מה שקרוי אבולוציה. ג. את מדברת על מצב שיווי המשקל שנקבע אחרי שיש כבר הרבה נקבות חובבות זנב ארוך. אני מסכים שמצב זה מתאר שיווי משקל בין שני לחצים הפוכים, וחוזר ומזכיר שאני מדבר על תחילת התהליך. אגב, מצב שיווי המשקל החדש עלול להחיש את קיצו של המין כולו מה שאולי קרה לאייל האירי הענק שהגיע למוטת קרניים של יותר משלושה וחצי מטר רק כדי למצוא את עצמו ברחוב אבולציוני חסר מוצא. אשר לכך שהמצב לפני תחילת התהליך לא היה בהכרח המצב האופטימלי, זה ייתכן, כמובן, אבל זאת קצת בריחה מהקושי ולא ממש פתרונו. אצל כל בע"ח שנראה כאילו נכנסו לסחרור המצב ההתחלתי היה לא באופטימום? ולמה? הנחת המוצא שלי היא שאכן מין נמצא באופטימום (מקומי) אלא אם כן יש סיבה טובה לחשוב אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם לא הבנת נכון, יש להניח שאינני מצפה מהציפורות "לעשות את הבחירות שלהן במודע", הלא כן? אני לא יודעת איך להמשיך מכאן. אתה שב וטוען טענה יחידה: לכל תהליך אבולוציוני חייב להיות מניע שרידותי. שינויים מזיקים שרידותית נגזמים. אבל באה המציאות ומראה ההיפך. בעצמך הזכרת את האייל האירי כדוגמה לתהליך אבולוציוני לא שרידותי. ההסבר היחיד שנתת היה שגנים לצבעים וקישוטים יושבים בסמוך לגנים מועילים. ממילא גם זה הסבר קלוש כי לדעתך הברירה הטבעית היתה צריכה לחסל את הקישוטים האלה, כמו שהיא מחסלת כל דבר מזיק או לא מועיל. אבל היא לא עושה את זה, אז נניח לה לנפשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמה אי-דיוקים או לפחות נושאים שראויים לניסוח מדוייק יותר בתגובה האחרונה שלך1, אבל בסדר, נניח לה לנפשה. רק עוד מחשבה קטנה שצצה לי במוח בסוף השבוע: הסקסיזם ה(לא כל כך)חבוי שלי גרם לי להחמיץ את האפשרות שהגן המועיל שנמצא בסמוך לגן המזיק יכול להיות גם אצל הנקבה, דהיינו הוא גן נקבי שמפצה על משיכה העודפת לזכרים נחותים (כזכור, ההנחה שלי היא שזכרים בעלי זנב ארוך הם נחותים). אני משער שלא הרבה פמיניסטיות עוקבות אחרי הפתיל הזה, אחרת הייתי ננזף כראוי. ________________ 1- למשל הכחדה של מינים אינה סותרת את רעיון הברירה הטבעית או הזויגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפרדעים נקבות (צפרדעות?) מגבילות את מידת הסיבוכיות של שירת הזכר. הן פשוט טפשות מכדי להבחין ביופיה הנשגב של הסימפוניה המקורקרת החמישית. קווה-קווה-קווה-קווה... (דגדגן: females lose their ability to detect differences in male mating calls as the calls become more elaborate.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה לי תיאוריה כזאת על התפתחות החוכמה בבני האדם. חוכמה היא יתרון הישרדותי וגם יתרון זוויגי, אבל רק בתנאי שהזוויג מעריך אותה, ואם הזוויג בצד השני לא מעריך/כה אותה היא מפסיקה להתפתח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלנדרס וסוואן בתגובה 465570. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד מאד. אני זוכר גם את הביצוע המקורי. אגב, בהקשר לנושא הפתיל שלנו, בובת הגנו מדגישה את הזקן המכובד של הבחור, ובאמת זקנים הם תופעה נפוצה למדי אצל אוכלי עשב למיניהם, גם כאלה שמוכרים לכולנו לפחות משיר ילדים חביב, ונתקלתי כבר בנסיון להסביר גם את הזקן כמייצג את עקרון ההכבדה, כי כביכול הוא מקל על טורפים להאחז בבעליו. לטעמי זה הסבר מאולץ וייתכן שהזקן דוקא מגן על הצואר בכך שהטורף עלול להאחז בו והתיש יוכל לטלטלו ולהעיף אותו לכל הרוחות במקום לחרחר עד צאת נשמתו. זה לא ממש עונה על השאלה למה לנקבות אין זקן דומה, אבל זה יכול להסביר את תחילת התהליך של הברירה הזויגית בכך שהשינוי הראשוני לא היה מזיק אלא דוקא הועיל לבעליו, לכן הועיל גם לנקבות אוהבות הזקן (להן אני רוצה להגיד: הללויה!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הגית את הסיסמה "הגידו כן לזקן"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הזקן המקורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השערה נוספת לגבי פסי הזברה: http://blogs.discovermagazine.com/80beats/2012/02/10... (דגדגן: נראה שזבובים מסוימים אינם אוהבים משטחים עם גוון משתנה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י תיאוריה חדשה הפסים דוחים מין מסוים של זבובים שעלולים להיות נשאים של מחלות, ואשר הזברה היא טרף נוח עבורם בגלל שערה הקצר יחסית. ולמה אותם זבובים נרתעים מפסים, אתם בטח שואלים? את התשובה תמצאו ב- http://blogs.discovermagazine.com/d-brief/2014/04/02... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל התשובה לא משכנעת (או לא מובנת לי, ולעוד מגיב אחד בקישור). אני אעשה כאן את הספוילר שאתה נמנעת ממנו: הזבובים נמשכים לקיטוב שיוצר פסים אופקיים, כי זה היוריסטיקה למקווה מים. אצל הזברות נוצר קיטוב אנכי, אז זה לא מושך אותם. יופי, אבל למה זה מרתיע אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מסמן מפל מים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבור מי שאוהב לטוות "סיפורי סבתא" התמיהה שלך היא בבחינת נתח בשר מרקיב לפני אפו של זבוב. ה"הסבר" הבא הוא בדיוק סיפור כזה, ואין צורך להגיד שאני לא מסוגל להגן עליו, אם כי הוא ניתן לבדיקה אנטומית לא מסובכת מדי. מוסכם שעבור אותם זבובים משיכה לאור מקוטב בכיוון הלא נכון היא דבר רע, ולעומתה משיכה לאור מקוטב כהלכה היא תכונה מועילה. כדי שיוכלו להבחין באור מקוטב אופקית עיני הזבובים צריכות להיות מצוידות בתאים שמגיבים לאור כזה, וכשהם מבחינים בו הם מאותתים "כדאי לעוף לכיוון הזה". הבעיה שיכולה להתעורר היא שגם אור בלתי מקוטב מפעיל את הקולטנים האלה, אמנם לא במידה מירבית, כי אור "רגיל" הוא, בעצם, אור "מקוטב למחצה", אם מותר לי להשתמש בלשון ציורית מעט במקום לדבר על "סופרפוזיציה" ועל "רכיבים של וקטורים" וכל הטרחה המוכרת. עובדה זאת ידועה לכל מי שקרא את המאמרים על אלוהים והקוביות, שלא לדבר על מי שכתב אותם :-) אם אני הייתי מתכנן את המערכת, אם כך, ייתכן שכדי לתקן את הסטיה הקטנה הזאת הייתי מוסיף לה חיישנים לגילוי אור מקוטב בכיוון האנכי, שעושים את הפעולה ההפוכה לזאת של החיישנים לאור מקוטב אופקית, כך שאור נייטרלי יגרום, באמת, לתגובה נייטרלית, כלומר לאדישות זבובית. תוצר הלוואי של המנגנון הוא דחיה מאור מקוטב אנכית שכן הוא מפעיל רק את הקולטנים שאומרים לעוף בכיוון ההפוך. אולי בורא עולם השתמש בטריק דומה, ואולי לא היו הדברים מעולם. ______________ 1- לא קראתם? עוד לא מאוחר מדי: דיון 1177 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור בהחלט מגניב. האם יש טיעונים נגד ההסבר הכמעט בנאלי לפסים (לפחות בהשוואה להסבר הזבובים והקיטוב), שמוזכר בתגובות שם, שהפסים עוזרים לזברות בלהקה להיטמע זו בזו, ובכך מקשים על האריות להתמקד באחת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר של הטמעות בעדר לא כל כך מתאים להרגלי הציד של האריות. האריות/הלביאות מתמקמדים בחיות בודדות שהופרדו מהעדר (בגלל חולשה, או טעות במסלול בריחה). הנ"ל לא מתמקדים בעדר אלא רק בשלב הראשוני של זיהוי מיקום העדר. לא חושב שהאריות וכל שאר הטורפים מתקשים לזהות שעדר הגיע לאיזור מרעה (אפילו אם הם מפוספסים), יש להם מספיק זמן צפיה לצורך זה, הם אורבים זמן ארוך עד שמזנקים בריצה. נראה שפסים עלולים להקשות על טורף כאשר הוא דולק אחר זברה בודדת , ההסוואה מקשה זיהוי מקום שלה (תוך כדי ריצה) וכן מקשה זינוק מדוייק עליה והתלות בה. לגבי זבובים ? אולי הזברות מדיפות ריח שלא נוח לזבובים. איזה אמצעים יש לחוקרים לזהות ריח ? הרי כמות מזערית של מולוקולות ריח משפיעות חזק על התחושה. הסיפור של הטלות במשטחי מים נשמע דחוק: יותר מדי התניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שם" הכוונה היא ל- תגובה 630401 ? אני לא מכיר את החולשות של ההסבר האלטרנטיבי, אם יש כאלה, אבל בכגון אלה תמיד ממשיכים לשאול שאלות כי גם אם ההסבר נראה סביר אין יותר מדי הוכחות לכאן או לכאן. היה יכול להיות מעניין לצבוע עדר של זברות בצבע אחיד ולעקוב אחרי שעור ההצלחה של אויביהן יחסית לאחוזים המקובלים בענף, אבל זה לא מסוג הניסויים שקל לארגן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעייה? מסוס ריסוס קטן עם צבע לבן מעל עדר של זברות היה עושה את העבודה. וכמובן עדר של ננו-רובוטים שעושים תיקוני צבע אחר כך על הזברות איפה שהמטוס פספס. בועז קלי-קלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים עלה בדעתי קושי שקיים בתיאוריה על ההטמעות בעדר, והוא שבעוד היא מסבירה יפה את המצב היציב הקיים, היא בעייתית בקשר לתהליך שהוביל להיווצרותו. נראה לי שבימים הטובים בהם הזברות נראו כמו חמורים, זברה שהיתה קצת יותר מפוספסת מאחיותיה היתה קצת פחות מפוספסת ע"י הטורף התורן, כך שהמוטציה היתה אמורה להיעלם בהעדר יתרון אחר. ממש אותו קושי שהעליתי בשעתי בקשר לזנבו של הטווס, ב- תגובה 84126 , ועם אותה אפשרות להסבר אד-הוקי באמצעות "גנים טרמפיסטים" (אגב, שים לב לכותרת של ההודעה ההיא; אי אפשר להפטר ההג'ינג'ים האלה). ________________ 1- מה שיכול גם להחליף את שם התוכנית "שירים ושערים" ברדיו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות רצוני הכן לשחרר אתכם מעונשי אחת ולתמיד, אני לא מסוגל שלא לשתף אתכם ברעיון המגניב הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Cool,indeed.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |