 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה הגדולה היא אם התאוריה הזו עומדת במבחן המציאות. אם המנהלת מתאמצת לתת למרואיין יותר סיכוי בגלל שהיא מיזוגנית, האם באמת היא נותנת לו יותר סיכוי? או אם במקרה רואים שהיא שוכרת יותר זכרים האם זה בגלל שהיא נתנה להם יותר סיכוי - קרי ניסתה להתרכז ביכולות ולא במין, או שבלי להיתכוון היא עשתה אפלייה מתקנת. האפשרות השנייה אומרת שבעצם לא רק שהיא הצליחה להתעלם מהמיזוגניות שלה אלא שלמיזוגניות שלה, שבא לביטוי במודעות מופרזת למינו של המרואין, היתה נוכחות גדולה יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לגבי מהות השאלה הגדולה. לגבי הסיפא, בעיני זאת קצת התחכמות. אני לא מנסה לומר שמודעות בהכרח תביא לשיפור המצב, אלא שהיא תנאי הכרחי לקיום סיכוי לשיפור. תיקון יתר הוא סכנה אפשרית אך ניתן גם לשלוט עליה במידת מה. אותה מנהלת כ''א יכולה, למשל, לבקש ממישהו לטשטש כל התייחסות למין בקורות החיים של המועמד כך שלפחות ההתרשמות הראשונית שלה, שהיא כידוע חשובה מאד, תהיה פטורה מההטיה. בכלל, כשנגיע למצב בו בגלל אפליה מתקנת נתחיל להעדיף דוקא את אלה לגביהם יש לנו דעות קדומות שליליות, העולם יהיה מקום יפה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למנגנונים הפסיכולוגיים ולא להשלכות ולתוצאות החברתיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |