|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש עוד הרבה בייקוניאנים בימינו, דומני שהכל מבינים שאי אפשר באמת "לנקות את הראש מכל הדעות הקדומות, ההטיות והרגשות", וגם שאם זה היה אפשרי לא היה לנו מושג על אילו עובדות להסתכל בכלל ומה לעשות איתן, כלומר שום תהליך מדעי לא היה אפשרי. אי לכך אני מניח שגם גולד לא היה בייקוניאן "קלאסי". אבל, וכאן אין לי ברירה אלא לחזור על עצמי, לא מדובר על דיכוטומיה של "יש דוגמות" או "אין דוגמות" אלא בשאלה העדינה יותר "באיזו מידה ניתן לשלוט על השפעתן הבלתי מודעת של הדוגמות". גולד חשב שניתן לשלוט עליהן במידה מספקת שתצדיק כתיבת ספר, וכאשר בכתיבת הספר הזה הוא עצמו נכשל באופן בולט באותה הטיה (בהנחה שזה באמת המצב שם. לא בדקתי), הייתי קורא לזה גולד עצמי. |
|
||||
|
||||
אני רק הערה. האם התוצאה של ניקוי הראש מדעות קדומות איננה משמרת למעשה את אותן דעות? כדי לנקות דעה אתה צריך לחשוף אותה, להכיר אותה, ואז לפתח מנגנון המסיר אותה וגם שומר שהיא לא תצוף מחדש. ז"א הדעה דווקא נמצאת כל הזמן בתודעה בתוספת מנגנונים שמחזקים ומתחזקים אותה. |
|
||||
|
||||
בייקון לא קרא את פרויד. |
|
||||
|
||||
מה הקשר לפרויד? |
|
||||
|
||||
התהליך שאתה מתאר הוא צורת מחשבה שלא הייתה קיימת לפני פרויד. בודאי לא בזמנו של בייקון. חוץ מזה, בייקון הוא רדיקל (במדע. הוא מזהיר מפני השימוש במתודה הזאת בפוליטיקה). רדיקלים חושבים שהדרך להתקדמות היא להרוס את העולם הישן ולא לעסוק בלימוד שלו. |
|
||||
|
||||
בסדר, אלא ששכ''ג התייחס למה שקורה בימינו. |
|
||||
|
||||
כאן באמת מוטב שאניח לאחרים לדבר, אבל להבנתי עצם העלאת הדוגמה אל ההכרה משפר את המצב. המנגנון לא אמור בהכרח להסיר את הדעה הקדומה, אלא לאפשר התייחסות אליה כדי להקטין את השפעתה. לדוגמא, אם מנהלת משאבי אנוש מודעת לכך שהיא קצת מיזוגנית, היא עשויה לתת למרואין זכר קצת יותר סיכוי מאשר עמיתתה שאינה מודעת (וכך גם אני, אחרי שקראתי את התגובה שיניתי את מינם של המנהלת והמרואיין מזה שהיה בתגובה המקורית שלי). אם תרצה, זה קצת דומה להכשרה של פסיכואנלטיקאים שמאפשרת להם (בשאיפה) להתגבר על ההטיות האישיות שלהם כשהם מטפלים. |
|
||||
|
||||
השאלה הגדולה היא אם התאוריה הזו עומדת במבחן המציאות. אם המנהלת מתאמצת לתת למרואיין יותר סיכוי בגלל שהיא מיזוגנית, האם באמת היא נותנת לו יותר סיכוי? או אם במקרה רואים שהיא שוכרת יותר זכרים האם זה בגלל שהיא נתנה להם יותר סיכוי - קרי ניסתה להתרכז ביכולות ולא במין, או שבלי להיתכוון היא עשתה אפלייה מתקנת. האפשרות השנייה אומרת שבעצם לא רק שהיא הצליחה להתעלם מהמיזוגניות שלה אלא שלמיזוגניות שלה, שבא לביטוי במודעות מופרזת למינו של המרואין, היתה נוכחות גדולה יותר. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך לגבי מהות השאלה הגדולה. לגבי הסיפא, בעיני זאת קצת התחכמות. אני לא מנסה לומר שמודעות בהכרח תביא לשיפור המצב, אלא שהיא תנאי הכרחי לקיום סיכוי לשיפור. תיקון יתר הוא סכנה אפשרית אך ניתן גם לשלוט עליה במידת מה. אותה מנהלת כ''א יכולה, למשל, לבקש ממישהו לטשטש כל התייחסות למין בקורות החיים של המועמד כך שלפחות ההתרשמות הראשונית שלה, שהיא כידוע חשובה מאד, תהיה פטורה מההטיה. בכלל, כשנגיע למצב בו בגלל אפליה מתקנת נתחיל להעדיף דוקא את אלה לגביהם יש לנו דעות קדומות שליליות, העולם יהיה מקום יפה יותר. |
|
||||
|
||||
התכוונתי למנגנונים הפסיכולוגיים ולא להשלכות ולתוצאות החברתיות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |