 |
באמת ערימת קשקושים תמוהה במיוחד.
הצצתי שוב במאמר, ולא יכולתי להתאפק מלצטט עוד כמה פנינים:
- שפתם דלה להפליא, עתירת שגיאות, לקונית וחסכנית כמידות האֶס אֶם אֶס.
- מיעוטם מצא ב"בּלוג" את הבמה היצירתית ספרותית. אך, הבה נודה: ה"בּלוג" נרקיסיסטי מאד, אקסהיביציוניסטי לא אחת, ופנייתו האנונימית אינה מאשרת את השפה כהתקשרות אותנטית.
- אפילו מושגי הגוף שלהם מאשרים אחֵרוּת שלא הכרנו כמותה בעבר. ניחא, נטייתם ההמונית להתקרחות בגיל צעיר (דבר שלא הכרנו בצעירותנו, מן הסתם תולדת תנאים אקולוגיים אחרים, המזון הרע של רשתות המזון המהיר והמשקאות הדיאטטיים)
- הדיקור והקעקוע הם היבטים נוספים לגופניותם האחרת של בני הדור החדש: נאו-פרימיטיביזם ... כשהם מנקבים את לשונם, האם אין הם מאשרים את שלילת הדיבור?
- אפילו את האפיסטמולוגיה של האפשרי המירו הצעירים במבנה הלשוני של "יש מצב" ("יש מצב שאמשיך ללמוד", "יש מצב שנלך לסרט" וכו'): זהו מבנה כה כללי ואל אישי עד כי הוא מחייב אפילו פחות מה"ייתכן ש...", או ה"אולי".
- אין בהם כל אתגר אינטלקטואלי שמעבר לזריזות אצבע ותפיסה (הו, כמה שבני הזן החדש מצטיינים בזריזות זו: ראו את שליטתם הדיגיטלית הפנומנלית).
- מבנה הנפש שלהם אחר. אלה הם יצורים נעדרי אינהיביציות, הזקוקים בדחיפות למודל פסיכואנליטי חדש, כזה שאינו מושתת על הדחקת היצר מחמת חרדה ואיסורים חברתיים.
- אודה ואתוודה: היצורים החדשים הללו משפיעים עלינו: בתקשורת הדיגיטלית, בשיגעון שמירת הכושר, בדיאטות, בהתמכרות לאינטרנט, בסגידה ל"תכניות המציאות" וכו'. עוד ועוד מבוגרים מתמכרים ל"יוּ טיוּבּ", וכבר שמענו אודות אותה אֵם שהתחזתה לנערה ב"פֵייס בּוק" למען התעמר בבתה עד להתאבדותה של זו האחרונה. כן, המוטציות מדביקות גם את דור ההורים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש