|
||||
|
||||
אם היית שומעת אותו מדבר היית מבינה את כוונתי. הוא היה נוהג לדבר במיבטא גרוני מוזר מאוד. נראה שפעם הוא דיבר "נורמלי" ללא מבטא גרוני ואז הוא החליט לדבר עברית "נכונה" (עם מבטא גרוני מאוד מאולץ), אי אפשר היה להבין מה הוא אומר בגלל המבטא המוזר. נראה שהוא היה קפדן קיצוני, אילולא כן הוא מפסיק לדבר במבטא כה מוזר ומדבר במבטא הנורמלי (הלא גרוני והמשובש) בו משתמשים 99 אחוז מתושבי המדינה. יתכן שבתור מתרגם דרשו ממנו שלא ישתמש בעברית מליצית, לכן הוא הסתפק בתרגום מדוייק ושפה מקובלת. אין לי טענות אליו כמתרגם, קראתי ספר או שניים בתרגום שלו וזה נשמע טוב. |
|
||||
|
||||
ראשית, שמעתי אותו מדבר, ועד כמה שזכור לי (זה היה מזמן) הוא היה ברור מאוד. שנית, הוא בהחלט תרגם בשפה מליצית, אבל היה בה משהו קל ומרהיב - בשונה, למשל, מדיקמן, שתרגומיו מליציים באופן מאולץ ומנופח ובעיניי גם דוחה למדי. והוא מעולם לא היה מהמתרגמים שהעמידו לו דרישות מסוג זה, הוא עצמו היה הקובע בדברים האלה. |
|
||||
|
||||
כנראה שזכרוני ארוך הטווח טוב משלך. המבטא העברי שלו היה ממש מוזר ומאולץ. הערה על מבטאו המוזר מרומזת בערך ויקיפדיה אודותיו. מסתבר שלא טעיתי כאשר ניסיתי לתאר את המבטא שלו בתור מבטא ''יבוסי'' או ''גירגשי'' (זו בדיוק הייתה כוונתו לפי מה שכתוב בערך בוויקיפדיה). יתכן שהזכרון על המבטא שלו חקוק בזכרוני משום שיצא לי (אולי) להיות כשנתיים במוסד שבו היה לו תפקיד. לא דיברתי איתו אז אבל כאשר היה ראיון איתו ברדיו הקשבתי לדבריו בתשומת לב. לגבי הגבלות על מליציות. אני מניח שעורכי הספרים המתורגמים לא ביקשו ממנו לא להיות מליצי, רק ביקשו שלא יגזים במליציות כדי לא להבריח את הקוראים. סביר גם שהוא עצמו הבין מיגבלה זו ולכן לא הגזים. |
|
||||
|
||||
איך יודעים מהו מבטא יבוסי, גרגשי או עמלקי? |
|
||||
|
||||
לא בדיוק יבוסי, גרגשי או עמלקי, אבל אחרי 90 שנות עריכה אונ' שיקאגו מפרסמת ֳ21 כרכי מילון לשפות העתיקות של מסופוטמיה ולדיאלקטים של בבל אשור. אלו השפות של מלך אכד סרגון, חוקי חמורבי, עלילות גלגמש, ונבוכדנצר שנשתמרו בלוחות אבן וחימר ושפוענחו במאתיים השנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי כלום על המבטא, שוודאי היה מבטא "ישראלי" כפי שתיארת אותו: הרי אמיר היה כנעני. אמרתי רק שהוא היה מובן. ותרגומיו היו מליציים בהחלט, אמרתי רק שאין רע בזה. ואין לי ספק שלא ביקשו ממנו לא להגזים במליציות, כיוון שבשנים שבהן הוא התפרסם מליציות היתה צו האופנה בתרגומים, וגם אחרים תרגמו כך, רק בכשרון פחות משלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |