|
||||
|
||||
אולי "אין דבר כזה סורים" (למי שלא קרא את הכתבה: אין שם נימוקים לקביעה הזו), אבל צריך לזכור שזו ארץ שהתנועה הלאומית שבה כפתה על המעצמה הקולוניאלית שבה את "איחודה": צרפת קיבלה מנדט על מדינה שכללה את סוריה ולבנון של היום (וגם מחוז אלכסנדרטה). היא חילקה אותה לשישה מחוזות שונים: מחוז לבנון, עם רוב נוצרי, הר הדריזים: מחוז קטן ומבודד, "מחוז העלאווים" הקטן בחוף הצפוני, מחוז אלכסנדרטה, שסופח בסופו של דבר ע"י טורקיה, ועיקר הארץ חולק בין מחוז דמשק למחוז חלב. הצרפתים הצליחו לשמור על לבנון כמדינה עצמאית, אולם שאר ארבעת המחוזות התאחדו, בסופו של דבר, לסוריה. המנהיג הדרוזי סולטאן אל-אטרש [ויקיפדיה], לדוגמה, פעל למען איחוד סוריה. לא רק למען הדרוזים בהר הדרוזים. ר' גם French Mandate of Syria and Lebanon [Wikipedia] (כולל הגרסה הצרפתית לדגל הדרוזי). |
|
||||
|
||||
תודה על המידע המעניין. הנקודה שלי היא שמעבר לפועלם של בודדים ואפיזודות הסטוריות קצרות מועד, גם בסוריה, אחרי כל השנים הללו, טרם צמחה לאומיות מלכדת והיא עדיין אוסף של שבטים נטולי אמפטיה לקבוצות האחרות, כברוב המזה''ת. ואתה צודק, אכן אין בכתבה נימוקים או דוגמאות, אלא רק את דבריו של מי שנולד וחי שם. |
|
||||
|
||||
הופעה של המוזיקאי עומר סוליימן בפסטיבל גלסטונברי מלפני כמה ימים. |
|
||||
|
||||
ובאותו הקשר אפשר להמליץ על סדרת המאמרים של חגי מטר? זה הראשון, ומשם אפשר להמשיך לבאים... |
|
||||
|
||||
אוף, למה להשתמש בקיצורים? (נראה מעניין) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |