|
||||
|
||||
גם במכללות יש הרבה כסף ולפחות חלק מהמכללות הן בעצם סניפים מסחריים של אוניברסיטאות קיימות זה בעצם מה שאני מקווה שייקרה הפרדה של ההכשרה המקצועית מה''תורה לשמה'' כשההכשרה המקצועית הופכת להיות עניין מסחרי לחלוטין האוניברסיטות יוכלו לשמור על הכסף שמגיע מהכשרה מקצועית אבל היחסים בין התלמיד והאוניברסיטה יהיו יחסי לקוח ספק זה לדעתי יעלה את הרמה של ההכשרה המקצועית |
|
||||
|
||||
איך זה יעלה את רמת ההכשרה המקצועית אם "הלקוח תמיד צודק"? |
|
||||
|
||||
אם את משלמת 50-100 אלף שקל בשביל הכשרה מקצועית אז לא תדרשי ממי שמספק לך את ההכשרה הזאת שיתן לך את ההכשרה הכי טובה שאפשר כדי שתוכלי להחזיר את ההשקעה? |
|
||||
|
||||
אם תשלם 70 אלף שקל תקבל בהבנה את העובדה שלא קיבלת ציון עובר בקורס? |
|
||||
|
||||
מובן שלא אבל אני אתעצבן עוד יותר אם אחרי ששילמתי 70 אלף שקל בשביל תעודה אני אגלה שאין לי את הידע הדרוש כדי להרוויח בחזרה את הכסף ששילמתי תחשבי מה יקרה לאנשים שילכו לבתי ספר שמעבירים את כולם תמורת כסף תחשבי מה יקרה לבתי ספר כאלה וכמה זמן הם יחזיקו מעמד |
|
||||
|
||||
לא יודע, אנשים עדיין הולכים למכללת שערי משפט, למרות ששליש מהאנשים שמסיימים שם תואר במשפטים לא מצליחים לעבור את מבחני הלשכה. מה זה מלמד אותנו? |
|
||||
|
||||
שאנשים בשערי משפט מתחלקים לשלושה סוגים: אנשים שלא קוראים את התוצאות של מבחני לשכה, אופטימיים וחכמים (כלומר כאלה שיודעים שהם בשני שליש העליונים והם לא סתם אופטימים...). |
|
||||
|
||||
אבל אם אנחנו מבצעים הפרדה בין הכשרה מקצועית לבין תורה לשמה, מה היתרון של האוניברסיטה כמרכז להכשרה מקצועית? שגופים פרטיים יקימו מוסדות להכשרה מקצועית, ובמקצועות שיש צורך בכך המדינה יכולה להיות הגוף שעורך את הבחינות הסופיות. השאלה היא מה בעצם המטרה שלנו. האם אנחנו שואפים שרוב האזרחים ירכשו כלים אינטלקטואלים רחבים יותר, גם אם הם לא מתבטאים בעבודתם היום-יומית, או שאנחנו שואפים לתת הכשרה מקצועית עניינית לשוק העבודה. אני לא בטוח מה אני מעדיף: מצד אחד, נראה שכדי להיות אזרח פרודוקטיבי בעידן המידע, אנחנו זקוקים לכלים אינטלקטואלים רחבים שלא נזקקנו להם בעבר. מצד שני, יש כאן פטרוניזם שאינו במקומו כלפי האזרח הבוגר שרק רוצה להיות שיננית. |
|
||||
|
||||
איזה כלים אינטלקטואליים רחבים אנחנו צריכים שלא קיבלנו כבר כחלק מהחיברות [ויקיפדיה] שלנו? |
|
||||
|
||||
למה אתה שולח אותי לקרוא ערך בויקיפדיה? אתה חושב שאני לא יודע מה זה חיברות? |
|
||||
|
||||
למה אתה לא עונה על השאלה? ולמה אתה חושב שאתה היחיד שקורא את התגובות בשרשור הזה? |
|
||||
|
||||
למה אתה מזלזל בשאר קוראי השרשור הזה? תשובתי לשאלה: יכולת קריאה ביקורתית של חומרים אקדמיים, בעיקר בתחומים שקשורים למקצוע. קשורה לכך היכולת להתעדכן בתחומים המקצועיים ולפעמים גם לתרום להם. בנוסף, מפגש עם אופק אינטלקטואלי מעבר לדרישות המקצוע המיידיות וכולי. |
|
||||
|
||||
נראה לי ש"הכשרה מקצועית עניינית לשוק העבודה" כוללת בתוכה את "היכולת להתעדכן בתחומים המקצועיים ולפעמים גם לתרום להם" וכעת כשאין כבר את המונופול הפיסי שהיה פעם לאוניברסיטות על גישה למידע ... בן אדם שלומד משפטים עושה את זה כי הוא רוצה להרוויח הרבה כסף (ו/או לעזור לחלשים והנדכאים) בכל אופן לימוד המשפטים הוא אמצעי למטרה לעומת זאת מי שלומד היסטוריה עושה את זה מכיוון שלימוד ההיסטוריה מעניין אותו הלימוד עצמו הוא המטרה שלו אני לא רואה סיבה להכריח שתי פעילויות כל כך שונות בתפיסה שלהן לחיות תחת קורת גג מינהלתית אחת |
|
||||
|
||||
נראה לי שבעולם שבו יותר ויותר אנשים הם עובדי ידע ולא פועלי ייצור, ושהידע בו גדל במהירות רבה, החלוקה הזאת היא גסה מדי. האבחנה שעשית בין לימוד לשמו לבין לימוד למטרה חיצונית נכונה (במידה) למדעי הרוח ואולי למתמטיקה ולמדע בסיסי, שבהם במילא אין הכשרה מקצועית. במדעי החברה ובמדעים השימושיים היא לא עובדת. התיאוריה והיישום הם היבטים של העיסוק במקצוע, ואדם שלומד עבודה סוציאלית אמור להיות מעוניין בעזרה לאנשים בשטח וגם בידע תיאורטי. הכיוון, לדעתי, צריך להיות דווקא יותר פתיחות של האקדמיה לקפיצות בין עבודה מעשית לבין גיבוש תיאורטי. הערה בנוגע ללימודי משפטים. לי דווקא קל לדמיין אדם שהולך ללמוד משפטים כמטרה ולא כאמצעי. אולי הוא מרגיש נוח בתוך מערכת מובנית של כללים (''אהבת החוק''), אולי הוא אוהב את הפלפול הדדוקטיבי (שוב, כל זמן שגבולות הפלפול תחומים). אולי יש עוד דרכים לאהוב את הפעילות האינטלקטואלית שכרוכה בלימוד המשפט, לא הקדשתי לזה מספיק מחשבה. |
|
||||
|
||||
לפחות על עצמי אני יכולה להעיד שהלימודים היו מאד מהנים עבורי, ושהחלק של ה"משפטנות" הרבה יותר מעניין אותי ומושך אותי מהחלק של "עריכת הדין". אז למה משפטים ולא, נאמר, מדע המדינה או היסטוריה? כי באופן אישי קצת קשה לי עם התפלפלות שאין תכלית בסופה. רוצה לומר, לכתיבה אקדמית יכולה להיות השפעה וכוח, אבל מדובר בתהליכים איטיים מאד שבד"כ קשה לראות את תוצאות השינוי החברתי שהם מביאים לו. עתירות משמעותיות שלפעמים כתובות ברמת העמקה לא פחותה ממאמר, מניעות, בשאיפה, תהליכים באופן יותר ברור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |