בתשובה לאיציק ש., 03/06/11 5:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נעזוב את זה שכל מי שאי-פעם עסק בהיסטוריה יודע שאי אפשר לסמוך על זכרונות כמדוייקים, בטח לא לאחר 63 שנים, אבל אני עדיין מתקשה להבין את התזה של פוגלמן: הוא אומר ברצינות שהערבים בחיפה היו עם אחיזה כה קלה במקום היישוב, עד ששלושה פגזי מרגמה עשו להם מה שלא עשו כל חילופי האש והנפגעים האזרחיים קודם לכן (וכשאני אומר נפגעים אזרחיים אני מתכוון גם ליהודים, שבנוחות לא מופיעים בסיפור של פוגלמן), ושאותם שלושה פגזי מרגמה גרמו לערבים - כשהפסקת אש נראתה באופק וכבר הובטחה - לברוח כמעט כולם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן - צריך להזכיר את המארב המוצלח לשיירת הנשק הערבית לחיפה במרס 1948, שבו נהרג מפקד העיר, ושהעובדה שתושבי חיפה הערבים נדרשו לשיירת נשק רומז איכשהו שהם לא היו כולם אזרחים פסיביים ושהייתה שם מלחמה, והאמת שגם הנסיונות הערביים להחדיר מכוניות תופת לאזורים יהודיים ולפגוע במטרות אזרחיות רומזים לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שרוצה להבין את כל הסיטואציה, בלי קשר למה שפוגלמן הכניס או התעלם בנוחות, צריך לקרוא בכל זאת בתשומת לב את כל הכתבה כדי לתפוס את האינפורמציה שכן מופיעה בה. צריך גם להבין את המילכוד שבסגנון ה"קליל" שלך, שהופך את הפגזת המרגמות למשחק ילדים באקדחי פורים. ה"שלושה פגזים", שהם חלק מהסיפור, הופיעו בהודעה של ההגנה, שהיה עליה ויכוח ושיצאה תוך כדי השיחות על הפסקת האש. משקיף בריטי המצוטט בספרו של בני מוריס ובעקבות זאת בכתבה, הגדיר את הדברים אחרת לגמרי מהרושם שנוצר מדבריך, הוא אמר: "אש ללא שום הבחנה עד כדי בחילה". ושוב - צריך לקרוא כדי להבין את כל התמונה, ולהבין גם שהערבים, במצב שהיו, לא האמינו שיש על מי לסמוך משום שההפגזות, הפצועים הרבים, הגוויות הרבות - הכל קרה בד בבד עם דיבורי הפסקת האש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |