|
(חוזר לעניינים, אחרי נסיעה לחו״ל)
סרט יפני על צונמי כעת אולי יהיה די מיותר. הנושא גם כך נמצא בכותרות, ואפשר1 לדבר עליו בצורה ישירה, מכיוון שהוא נושא לאומי שנוגע לכולם וכי החלקים המעניינים בדיון בו נוגעים, נגיד, למוכנות ויכולת השלטון. לא צריך סרט עלילתי כדי לומר ״הממשלה לא עשתה מספיק״ או ״קשה להתמודד עם אבל״.
זה לא אותו דבר לגבי חטופים. אף עיתונאי לא יפרסם כתבה שבה הוא חושף שלאשתו או חברתו של חטוף חי כלשהו יש רומן. זו חדירה בוטה לפרטיות, ולכן טאבו, אפילו אם היו לנו מקורות מידע טובים. ובכל זאת זה נושא שמעסיק הרבה מאיתנו. או, למשל, אף אחד בתקשורת לא מתאר את הקונפליקט שבין הרצון שלנו כחברה לשמור על כבודם ופרטיותם של שבויים שחזרו לבין הרצון שלנו לשמור על הביטחון וביטחון השדה – פשוט בגלל שאין לנו מקורות מידע טובים., בדיוק בגלל ביטחון שדה. אז ממציאים סיפור, שמחקה אספקטים שונים במציאות, ובו חוקרים את ההתנהגויות השונות של דמויות בסיפור הזה ואת ההשלכות של ההתנהגויות האלה. זה הכי טוב שיש לנו, וגם זה קשה. כמו שאמרתי, יש נושאים שצריך לעסוק בהם, אבל הם פשוט רגישים מכדי לעסוק בהם ישירות. הצונמי ביפן הוא לא נושא רגיש כזה.
1 אני מניח, לא באמת מכיר את התרבות היפנית. כך לגבי שאר ההתייחסויות שלי לצונמי פה.
|
|