|
||||
|
||||
ברור שישנה ההשתוקקות הטבעית לשומן ולסוכר, הלא על זה נבנית תעשיית הג'אנק פוד. אבל לעניין זה, אני אקבל השתוקקות לאגוזים למשל כ''מובנת'' ו''מספקת צורך טבעי של הגוף'' הרבה יותר מאשר השתוקקות למיונז (שאותה ניתן להסביר גם בדרכים אחרות). מיונז כמזון הוא טעם נרכש. כמו שכמויות של מלח במזון הן טעם נרכש שמצטבר בהדרגה. |
|
||||
|
||||
המלח, הפלפל, הבצל והשום (והעשן?) הם קבוצה מעניינת אחרת של טעמים נרכשים - חומרי שימור. הם כבר חלק מהתרבות שלנו ועם קצת מזל הפכו להיות טעם משובח וקלאסי. |
|
||||
|
||||
נחמד ומעורר תיאבון אך לא קשור לדבריי. |
|
||||
|
||||
אם אנחנו אוהבים את המזון שאליו אנחנו מתרגלים, כמה זמן ייקח עד שנקבל מנות מובחרות בטעם במבה? ההמבורגר כבר עבר את התהליך הזה. נראה לי שגם הפיצה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |