בתשובה לג'וד, 15/05/11 11:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתחיל לכתוב בכתיב מלא למנוע בלבולים. אני מבין שאת לא רואה את עצמך כחלק מרוב, אלא כחושבת עצמאית. השאלה שלי היתה למה את חושבת שאת חושבת עצמאית בזמן שאחרים משאילים את דיעותיהם? כמו שאמרתי, יש סה"כ X דיעות אפשריות שמתחלקות בין מליוני אנשים. אלא אם תגידי שאת הראשונה שחשבת שמפעל ההתנחלויות הוא מזיק למשל, דעתך בעניין מושאלת, אולי ממקור אחר מהרוב, אבל לא באופן שונה. אחד מהרוב הוא כינוי לא מספיק טוב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה בא השימוש ב"רב" ככתיב חסר ל"רוב"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתאר לעצמי שמספרים אבל אני לא יכול להיות בטוח. ''רוב'' צורם לי בעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אחד מהרוב" זה בסדר גמור. "ה"אחד מהרב" הוא המבלבל, ונדמה לי שגם לא נכון דקדוקית (לא לכל דבר יש כתיב חסר ניקוד). אנשי שמאל בארץ רואים את עצמם לאו דווקא כמגלים ומממציאים משורת פרנקלין, בל ואדיסון, אלא כבעלי מחשבה עצמאית יותר (להבדיל מ"בלתי תלויה לחלוטין" - עניין שלדבריך הוא בלתי אפשרי) מהרוב - ולפחות אלקטורלית, ניתן להסיק שיש מידת מה של צדק בראייתם העצמית כנ"ל. אני אישית, למשל, בילדותי (או על גבול הילדות-נערות), חשבתי שתוצאות מלחמת 1967 יתגלו כדבר קשה ובעייתי הטומן בחובו סיבוכים בינלאומיים עתידיים. חשבתי כך ביני לבין עצמי, תחילה מבלי לגלות זאת לאיש, עוד בשיאה של האופוריה שבסיום המלחמה, לפני ההתנחלויות ולפחות שנה-שנה+ לפני ששמעתי לראשונה דעות דומות (מפי לייבוביץ' ומפי אורי אבנרי, משתי זויות שונות, את הראשון במשפט-שניים ברדיו ואת השני, אזא"מ, במאמר ארוך ב"העולם הזה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והשאלה היא עדיין למה. מה שונה איש שמאל בעל דיעה ואיש ימין בעל דיעה? אני מסכים שאנשי השמאל ככלל בטוחים כי הם הגיעו אל דעותיהם באופן עצמאי בזמן שהשאר רק הולכים בעקבות אחרים ומעניין אותי לדעת מאיפה זה נובע. לדוגמתך, נוצרה קבוצה של אנשים שחושבים באופן דומה, שתוצאות מלחמת ששת הימים היא בעייתית. אני מנסה להבין למה לתפיסת אנשי השמאל מי שחושב אחרת משולל מחשבה עצמאית? בגלל שהוא הגיע למסקנה הרווחת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה נובע מההיסטוריה של הרעיונות. ההשקפה של השמאל היא גלגול של הנאורות, שהעמידה את עצמה מול המסורת וההשפעות החברתיות. הנאורות אמרה שכל בני האדם שווים, ומה שמפריע לנו לראות את זה אלו המסורות השונות שמבדילות ומפרידות בין בני האדם. לכן, אם ניאחז בתבונה במקום בשבטיות, נוכל לחיות בשלום עולמי תמידי. אבל איך עושים את זה? איך הופכים לבני אדם תבוניים במקום מסורתיים? התשובה של הוגי הנאורות המוקדמת הייתה: נזרוק את כל הידע שלנו ונתחיל מההתחלה. אנחנו חייבים להיפטר מכל המסורות, הדעות הקדומות וכל שאר המשפטים המוקדמים שלנו כדי לראות את המציאות נכוחה. לכן, דיקרט מעמיד בספק את כל הידיעות שלנו, בייקון מורה לנו להתנתק מכל השפעה חברתית ולהתבונן בטבע עצמו בלי שיפוטים מוקדמים כדי למצוא את האמת, וג'וד שואלת "מה היתה דעתך ברגע הראשון ששמעת על ההסכם? מה היתה תחושת הבטן שלך?" - לפני שהתקלקלת ע"י ההשפעה החברתית. התבונה, לפי ההשקפה הזאת, נתונה לנו אם רק נצליח לראות מעבר למסך העשן החברתי. מסך העשן הזה הוא המסורות שלנו. המסורות השונות הן שיוצרות את המחלוקות והמלחמות בין בני האדם. אנשי שמאל הם אלה שפוסלים את המסורת החברתית ולכן אנשי השמאל הם אלה שחושבים עצמאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי מלהתווכח עם דקארט. אני לא חושב שאנשי השמאל שונים מאנשי הימין, גם מהבחינה הזו. ראה למשל את תגובתה של ג'וד כשחשבה שאני דתי - זה סוג של מסורת חילונית שלטעמה ראית העולם של הדתיים היא הומוגנית והם בסה''כ קולות מחזקים של דעות הרבנים שלהם. ברמה הפילוסופית אני חושב שחיכוך ומלחמה הם בבסיסם של בני האדם. גם אם נתעורר מחר לעולם שבו כולם מדברים אותה שפה, מאמינים באותה דת בדיוק, עם אותו צבע עור ותווים חיצוניים ומשאבי העולם מחולקים שווה בין כולם, מהר מאוד אנשים יתחלקו לקבוצות ותתי קבוצות ויתחילו לריב. אני גם לא חושב שאפשר להתקלקל מהשפעה חברתית. האדם הוא יצור חברתי שלומד על העולם מהחברה שבה הוא גדל. להגיד שהוא התקלקל ממה שלמד זה לומר שמה שלמד היה לא נכון, וזה רק עניין של השקפה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אין טעם להתווכח איתי כי אני לא מחזיק בהשקפה הזאת. רק הצעתי תשובה לשאלה שלך ''מאיפה זה נובע''. אני חושב שבחשיבה פוליטית יש הנחות (מובלעות בד''כ) שיכולים להסביר את העמדה של ''השמאל כעצמאות מחשבתית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הקונפורמיזם. אני ניזכר בבדיחה של מישהו שאומר "אני רוצה להיות נון קומפורמיסט כמו כולם". ובאופן יותר קונקרטי לדבריך. אני לא חושב שהסיבה לכך שאנשי השמאל בישראל מגדירים את עצמם בתור "אנשים חושבים באופן עצמאי" נובעת דווקא מההיסטוריה של פילוסופיה ליברלית (שהייתה ברובה שמאלית) לדעתי כל מיעוט — בין אם הוא ימני או שמאלי או טיבעוני או מתנגד לתרופות וכדומה — יגדיר את עצמו בתור מי שחושב מחשבה עצמאית. כל מיעוט נימצא בלחץ חברתי להסביר מדוע הוא אינו שותף לדעת הרוב, ההסבר הכי נוח הוא לאמר שהרוב טועה מפני שהרוב לא חושב באופן עצמאי. ההסבר הזה נוח משתי סיבות: 1) ה"רוב" באמת כולל את אילו שלא מרבים לחשוב באופן עצמאי, 2) ה"רוב" חושב שחשיבה עצמאית זה דבר חיובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה נכון. "מדוע הרוב לא רואים את האמת? מדוע הם טועים?" שואל המיעוט. אני לא נתקלתי הרבה בתשובה "בגלל שהרוב מורכב מאנשים שלא חושבים עצמאית". התשובה הנפוצה היא "הרוב טועה בגלל שיש מי שמטעה את הרוב ומסתיר מהם את האמת". אלו יכולים להיות התקשורת השמאלנית/לאומנית, האליטות, בעלי ההון, הממסד וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מדהים, מעורר השתאות בעיניי, במיוחד בהתחשב בעובדה שרק מדינאים זקנים ומרחיקי ראות אמרו את זה אז, כמו בן גוריון למשל. כל היתר חשבו שהדבר נפלא ואפשרי, גם אני כשהייתי קטנה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שטיילתי בגדה עם חבר והרגשתי אווירה עוינת מסביבי, וזה בא לי כהלם. זה היה כמה שנים לפני האינתיפדה הראשונה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |