 |
המדינה לא רוצה להרוג אותך, אבל היא באמת לא שואלת אותך כשהיא שולחת אותך לסכן את חייך, כיוון שחלק מן העסקה של היות אזרח ישראלי ולהנות מן האפשרויות הגלומות באזרחות ישראלית, הוא להשתתף במלחמותיה של המדינה לפי הצורך וממילא גם לסכן את חייך. אומר סוקרטס לתלמידיו המשדלים אותו למלט את נפשו מגזר דין מוות שהושת עליו, שבקבלו את האמנה החברתית על עצמו שומה עליו לקבל גם גזר דין המנוגד לרוחו. אם אינך מקבל על עצמך את העסקה, רשאי אתה לוותר על האזרחות שלך ולברור לעצמך אזרחות אחרת. זכותו של כל אזרח גם לפעול למען שינוי חוק גיוס חובה, ולמען הקמת צבא שכיר ולשינוי פרטי האמנה החברתית. בהחלט לגיטימי. אבל לכבד את האמנה כשזה נוח לך, ולדחות אותה כשאין זה נוח עבורך, זה פסול.
ברגיל הוא שהליברלים אשר דוגלים בחירויות הפרט, מציבים את האדם במרכז ולא מציקים למדינה. אבל הליברל הישראלי לוחם החירות הגיבור, שואף לקצץ את כנפיה של המדינה ככל שזה נוגע לחובותיו כלפיה, אבל ככל שהדבר נוגע לזכויות שהוא שואב ממנה- הגישה היא לגמרי הפוכה. לפתע המדינה היא גוף מאד מרכזי. האין זה מוזר שדווקא אלה שממעטים את חלקה של המדינה, הם אלה שמשתלחים בה ותובעים ממנה יותר? אחד מסימני התקופה של הליברליזם האגואיסטי היא בעצם הראייה את השירות הצבאי בתור חובה, כאשר לצורך השוואה יכול אחד רק להעלות בדעתו את אותם אלה שאינם אזרחים ישראלים, ושהיו עולים לארץ ומתנדבים לצבא רק כדי להשתתף במלחמות ישראל. עבורם, הסיכון של חייהם לא היה בגדר חובה, אלא בגדר זכות. הם, והנה דווקא הליברלים שלנו מאמינים שההיסטוריה תדע לזכור אותם, דווקא את עצמם, בתור דור הזהב לוחם החירות ומייצג הערכים הנאצלים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש