 |
|
 |
||
|
||||
 |
התרבות הישראלית נמצאת כיום בשפל. היוצרים הגדולים מהעבר כבר לא בחיים או נדחקו לשוליים ודברים חדשים טובים לא נוצרים או לא מתבלטים. לכבוד החג מוצגות כאן 90 תחנות תרבות מהעבר, להיזכרות ואולי גם להשראה עתידית. יום עצמאות שמח. אירועים פוליטיים: מאי 1962 – מתגבש חוג מן היסוד במפא"י לאחר שבן-גוריון שגונן על קצינים שהיו אחראים לעסק הביש, סירב לחקור את הפרשה כדרישת פנחס לבון שעליו הוטלה האחריות כשר הביטחון, התגבש במפא"י חוג אופוזיציוני שכלל בין השאר את הפילוסוף נתן רוטנשטרייך, ההיסטוריונים יהושע אריאלי ויעקב טלמון, העיתונאים לוי יצחק הירושלמי ודן הורביץ והסופר עמוס עוז. החוג קרא תיגר על רודנותו של בן-גוריון, עסק גם בשאלות הנוגעות לחברה הישראלית ונתן במה בכתב העת שלו ללבון ולמשה שרת, נרדפיו של בן-גוריון. לאחר שאשכול נכנע ללחצי בן-גוריון לבטל את הדחת לבון ממפא"י, פרש החוג מהמפלגה. אפריל 1970 – נכתב מכתב השמיניסטים הראשון כשנחשף סירובה של גולדה לאפשר לנשיא הקונגרס הציוני נחום גולדמן להיפגש עם נאצר, נשלח אליה מכתב של שמיניסטים (הראשון בשלשלת של מכתבים שיישלחו על רקע אירועים אחרים) השואל האם אכן ממשלת ישראל עושה כל שביכולתה לחתור לשלום. גולדה היתה מ-ז-ו-ע-ז-ת וכמוה רוב הציבור הישראלי. הכותבים גונו ונשלחו מכתבי תלמידים אחרים המצהירים על נאמנות לצבא ולמדינה. ההמשך הגיע במלחמת יום כיפור. מרץ 1978 – נכתב מכתב הקצינים לאחר שסאדאת ביקר בארץ ולא נראה שבגין מנסה לנצל את המומנטום לעשיית שלום, נשלח אליו מכתב של חיילי וקציני מילואים הדוחקת בו לנוע לכיוון הזה. הפעם התוצאה הייתה חיובית ומחותמי המכתב קמה תנועת שלום עכשיו. ספטמבר 1982 - הפגנת ה400 אלף בכיכר מלכי ישראל בדרישה להקמת ועדת חקירה על טבח סברה ושתילה לאחר שהפלנגות הנוצריות טבחו בתושבי מחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה בחסות כוחות צה"ל, אורגנה בכיכר מלכי ישראל הפגנה גדולה ע"י שלום עכשיו בקריאה לחקור את הטבח. לא ברור האם אכן היו שם 400 אלף איש אבל זאת היתה ההפגנה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות ישראל שהביאה להקמת ועדת כהן. לאחר מכן היה הרצח של אמיל גרינצוויג בידי ימני מוסת. מאי 1991 - אייבי נתן שובת רעב במחאה על חוק המפגשים במחאה על חוק האוסר על מפגשים עם אש"ף, למרות שגם ח"כים ושרי ממשלה עברו על חוק זה, שבת אייבי נתן רעב ושילם על כך בהליכה לכלא. מאבקו המתוקשר והתמיכה שזכה לה בהפגנות שנעשו למענו הביאה לביטולו של חוק הזוי זה וסללה את הדרך להסכם אוסלו. אייבי נתן היה פעיל שלום שנאבק כנגד הכיבוש ופעיל הומניטרי שעזר לנפגעי אסונות ברחבי עולם, טייס ומסעדן, ומקים תחנת קול השלום. פברואר 1997 – קמה תנועת ארבע אימהות על רקע לוחמה חסרת תוחלת בדרום לבנון ונפילתם של חיילים רבים שם, קמה תנועת נשים שלהן בנים המשרתים בלבנון שהפגינה כנגד הקיבעון והטיפשות של מנהיגי ישראל והעלתה את העניין לסדר היום הציבורי. בתחילה קיללו והוקיעו אותן אבל צדקתן החלה לחלחל בקרב הציבור והיציאה מלבנון שהוביל אהוד ברק נזקפת במידה רבה לזכותן. ינואר 2002 – נכתב מכתב הלוחמים וקמה תנועת אומץ לסרב במהלך תקופת אינתיפדת אל-אקצע, קבוצה של חיילים וקצינים במילואים חתמה על מכתב הקורא לסירוב בשירות בשטחים הכבושים הכרוך בדיכוי הפלסטינים ואין לו דבר עם ביטחון ישראל. כותבי המכתב, דוד זוננשטיין ויניב איצקוביץ' ישבו בכלא אבל צעדם הביא להכרה שכיבוש מתמשך לא יוכל לזכות בתמיכת הציבור הישראלי לאורך זמן. לאחר מכן באו גם מכתבי הטייסים ולוחמי סיירת מטכ"ל. דצמבר 2003 – נחתם הסכם ז'נבה לאחר תקופה ארוכה מדי של מלחמה בטרור וחוסר מעש מדיני מצד ממשלת ישראל, יזם ויישם יוסי ביילין בשיתוף עם יאסר עבד-רבו, איש הועד הפועל של אש"ף, בסיס להסכם קבע ישראלי-פלסטיני המתייחס לכל הבעיות וסלעי המחלוקת בין הצדדים ושיהווה את המצע לכל הסכם מדיני בין ישראל והפלסטינים. תודה יוסי. יוני 2010 – מסע לחץ על ראש הממשלה לשיחרור גלעד שליט לאחר תקופת הפקרה ארוכה מדי וזכר גורלו של רון ארד, משפחת שליט החליטה לא להניח לראש הממשלה עד שיביא לשיחרור גלעד. מצעד מבית המשפחה מביתם שבמצפה הילה לבית ראש הממשלה בירושלים שזכה להרבה אוהדים נועד לעשות זאת. רק נכונות להתגמשות מצד ישראל יכולה להביא לשיחרור גלעד. אוגוסט 2010 – חרם אריאל שורה של שחקנים המסרבים להופיע בהתנחלות הובילה מחאה כנגד הקמת היכל תרבות באריאל שבו יצטרכו להופיע. המיקום מעבר לקו הירוק אינו יכול להילקח כמובן מאליו ואינו יכול להיתפס כלגיטימי. המחאה שזכתה גם לתמיכה של אנשי רוח מזכירה לנו שבמקום בו יש כיבוש, אין ולא יכולה להיות תרבות. משפט: אוקטובר 1953 – בג"ץ קול העם שם סייגים לממשלה העיתון הקומוניסטי קול העם נקט קו פרו-סובייטי ופרו-סטלינסטי. הוא גינה בשל כך את בן-גוריון על תמיכתו בארה"ב בעת מלחמת קוריאה. בתגובה סגר שר הפנים ישראל רוקח את העיתון. בעתירה לבג"ץ, ביטל שמעון אגרנט את סגירת העיתון וקבע בפסק הדין את עליונות חופש הביטוי גם כאשר מדובר בדעות בלתי מקובלות. אוקטובר 1958 – נטבע המושג "פקודה בלתי חוקית" בפסיקת בית המשפט הצבאי בטבח כפר קאסם מפקד כוח של משמר הגבול שקיבל הוראה להטיל עוצר על ישובים ערביים שאל את מפקדו כיצד לנהוג במי שאינו יודע על העוצר וקיבל את התשובה "אללה ירחמו" (דמו בראשו). התוצאה: טבח של 49 מתושבי הכפר בהם נשים וילדים. הפרשה הוסתרה מהציבור עד שלטיף דורי פעיל מפ"ם וחברי הכנסת מטעם מק"י מאיר וילנר ותופיק טובי חשפו את הפרשה. 11 חיילים וקצינים שהיו מעורבים הועמדו לדין. בפסק דינו טבע השופט בנימין הלוי את המושג "פקודה בלתי חוקית" וקבע שחובה לסרב לפקודה כזו. הנאשמים קיבלו עונשים קלים ולאחר מכן חנינה מנשיא המדינה אבל מעשה כזה שוב לא היה יכול לחזור בתוך גבולות מדינת ישראל. ינואר 1958 – בית המשפט העליון מטהר את קסטנר כתב האשמה של ניצול שואה תימהוני בשם מלכיאל גרינוואלד כנגד העסקן הציוני בהונגריה ישראל קסטנר על כך שהפקיר את יהודי הונגריה לגורלם והציל רק את מקורביו, הביא לתביעת דיבה כנגדו ע"י קסטנר בבית המשפט המחוזי בירושלים. המשפט שנוהל בצורה דמגוגית ע"י פרקליט ההגנה שמואל תמיר, שיכנע את השופט בנימין הלוי לזכות את גרינוואלד ולקבוע שקסטנר "מכר את נפשו לשטן". בית המשפט העליון, ברוב של שלושה שופטים מול שניים, טיהר את קסטנר מההאשמות שהוטחו כנגדו וביקר את דרך ניהול המשפט של הלוי. לקסטנר זה כבר היה מאוחר מדי כי הוא נרצח לפני כן בידי לאומני. ספטמבר 1968 - מאיר שמגר מתמנה ליועץ המשפטי לממשלה לאחר סיום שירותו בצה"ל, התמנה מאיר שמגר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה והרחיב את הגדרות התפקיד. הוא לא היסס להתעמת עם שרים ופוליטיקאים ועמד על עצמאותו המקצועית. בתקופתו החלו חקירות שחיתות והגשת תביעות במגזר הציבורי שהבהירו לראשונה לבכירים בכל סקטור שהוא שהם לא חסינים מעונש בעבירה על החוק. מחליפו אהרון ברק הרחיב את מעשיו גם לסקטור הפוליטי. ינואר 1970 – פירוש מקל לשאלת "מיהו יהודי" בבג"ץ שליט רב סרן בנימין שליט היה נשוי לנוצריה ולכן לא יכל לרשום את ילדיו כיהודים. הוא עתר לבג"ץ כנגד שר הפנים ורוב של חמישה שופטים מול ארבעה קיבל את עתירתו וקבע שיהודי יוגדר עפ"י קריטריונים חילוניים – מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו שייך לדת אחרת. כתוצאה מכך הוכנס תיקון לחוק השבות הקובע הגדרת יהודי על פי ההלכה. שליט עזב את הארץ ונפטר בגיל צעיר. אוקטובר 1979 – המתנחלים נבלמים בבג"ץ אלון מורה לאחר שמתנחלים תפסו קרקעות פלסטיניות פרטיות באלון מורה באישור הצבא, עתרו בעלי הקרקעות לבג"ץ. חוות דעת של חיים בר-לב ומתי פלד שתפיסת הקרקעות אינה קשורה ואינה תורמת לביטחון והרטוריקה המשיחית של המתנחלים הביאו את שופטי בג"ץ לפסוק על פינוי המתנחלים. צעד קטן וראשון לניתוץ הכיבוש. יולי 1988 - מרים בן-פורת מתמנה למבקרת המדינה עד למינויה של בן-פורת היתה מישרת מבקר המדינה יבשה ואפרורית. מרים בן-פורת הפיחה בה רוח חיים בחשיפת ליקויים ושחיתויות ובביקורת אמיתית על מוסדות שלטון. בצדק הוענק לה פרס ישראל. דצמבר 1993 בית המשפט העליון מתקן את עוול הזיכוי בפרשת האונס בשמרת קבוצה של נערים אנסה והתעללה מינית בנערה בקיבוץ שמרת. לאחר שהגישה תלונה כנגדם, הם זוכו בבית המשפט המחוזי בחיפה בפסיקה תמוהה ומקוממת. בית המשפט העליון תיקן פסק דין זה בערעור שהוגש לו וקבע את אשמת האונסים. העליון קבע בכך שמקרי אונס אינם יכולים לקבל יחס מקל וזה נכון גם לנבחרי ציבור כיצחק מרדכי ומשה קצב. אוגוסט 1995 - אהרון ברק מתמנה לנשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, ניצול שואה, משפטן מבריק, יועץ משפטי לממשלה שתבע שרים מושחתים ותרם לשלום עם מצריים, התמנה לנשיא בית המשפט העליון לאחר שכיהן בו 17 שנה. הוא טבע את מונח האקטיביזם השיפוטי שהרחיב את סמכויותיו של בג"ץ ובכך הביא לניטרול צעדים אנטי-דמוקרטיים של הממשלה והכנסת ביחוד בנושאי כפייה דתית וזכויות מיעוטים, פחות בעיניינים חברתיים וביטחוניים. בשני עניינים אלה הוא ראוי לביקורת – תמיכה בתנאים לא מספקים לעובדים ותמיכה בענישה קולקטיבית. יחד עם זאת, חשיבותו להתפתחות הפוליטית והתרבותית של ישראל אינה מוטלת בספק. מרץ 2000 בג"ץ קעדאן מיישם שיויון לערבים בני הזוג עאדל ואימאן קעדאן ביקשו להתקבל לישוב קציר שדחה אותם. בעתירה שהוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח נקבע שמדינה דמוקרטית אינה יכולה להפלות בין אזרחיה. לקח לבני הזוג עוד שבע שנים ועוד עתירה עד שהתקבלו לישוב. יישום רוחה של מגילת העצמאות כרוכה בדרך חתחתים. עיתונות: אפריל 1950 – עמוס קינן מקבל את המדור עוזי ושות' בעיתון הארץ בנימין תמוז שהקים את המדור עוזי ושות' נסע לחו"ל ועמוס קינן קיבל את מקומו. בתקופתו של קינן, איכותו של המדור עלתה – הוא כתב כנגד שחיתות המימסד, הכפייה הדתית, המנטליות הקולקטיביסטית והביטחוניסטית שהייתה אז במדינה, היחס לערבים, ההרס הסביבתי ועוד. לאחר שניסה להתנקש בשר הדתי פנקס נפסק המדור, אבל גם לאחר מכן חזר קינן לכתוב סאטירה בסגנון אמנותי המעמיד אותה מעל לסאטירה השמרנית והלאומנית של אפריים קישון. אפריל 1950 - אורי אבנרי רוכש את העולם הזה אורי אבנרי, יליד גרמניה, יוצא אצ"ל ולוחם במלחמת העצמאות רכש ב1950 יחד עם שותפו שלום כהן את העולם הזה שהיה עד אז שבועון בורגני נינוח. השבועון הפך בעריכתו של אבנרי לשופר אנטי-מימסדי והוקיע מעשי עוול כגון שבירת שביתת הימאים, שחיתות השלטון, קיפוח עולי ארצות המזרח, היחס לערבים, מדיניות פעולות התגמול ורדיפת פנחס לבון בפרשה הנקראת על שמו. מפא"י לא אהבה את העיתון ושלחה בריונים לפגוע באורי אבנרי וכן הטמינה פצצות במערכת העיתון. היא גם ניסתה להקים עיתון מתחרה בשם רימון שמומן בידי הש"ב. זה לא עזר לה. השבועון היה פופולרי ואורי אבנרי גם נבחר לכנסת כדי להיאבק בחוק לשון הרע שראה אותו כמופנה נגדו. למרות הסיגנון הצהוב והסיקור הדמגוגי של פרשת קסטנר, העולם הזה היה העיתון הראשון שיישם בישראל את תפקידה של עיתונות במישטר דמוקרטי – לחקור ולחשוף. 1957 - שולמית אלוני מנחה בקול ישראל את מחוץ לשעות הקבלה תוכנית הרדיו מחוץ לשעות הקבלה בהנחיית עורכת הדין שולמית אלוני הייתה יותר מעוד תוכנית שירות לאזרח. היא עסקה בענינים של פגיעה בזכויות הפרט ובעיקר מעמד האישה. החלוציות בעיסוק בענינים אלה שמורה לאלוני. היא גם כתבה ספר לימוד לאזרחות שזכה ל10 מהדורות ולאחר מכן הייתה פוליטיקאית מובילה במאבק למען זכויות אדם ולמען השלום. זוכת אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ופרס ישראל. 1965 – נוסד מדור הפתחלנד בידיעות אחרונות בתחילה היה מדור ציפור הנפש בעריכת דן בן-אמוץ. לאחר שהרצל רוזנבלום גינה בכתבה את השתתפותו של בן-אמוץ בהפגנה שמאלנית, עזבו הכותבים את העיתון והקימו כתב עת עצמאי. לאחר מכן חזרו כל הכותבים מלבד דן בן-אמוץ. במשך כ30 שנה היווה המדור את הסאטירה הנוקבת ביותר בישראל: המאקמות הגאוניות של חיים חפר, הלעג הנוקב של סילבי קשת, הסאטירה הקולעת של זיוה יריב, הכתיבה האמנותית של עמוס קינן והראייה החדה של בועז עברון עזרו להעלאת רמתו של ידיעות אחרונות והיו בין הגורמים שהביאו לניצחונו על מעריב. דצמבר 1966 – השבועון בול חושף את מעורבות ישראל ברצח בן-ברקה כל העיתונים בישראל, כולל העולם הזה, צייתו לצנזורה הצבאית ולא פירסמו את מעורבות אנשי המוסד בחטיפתו ורציחתו של האופוזיציונר המרוקאי מהדי בן-ברקה. כולם מלבד בול שהיה שבועון רכילות ופורנוגרפיה. המו"לים של העיתון, שמואל מור ומקסים גילן, נכלאו אך שוחררו לאחר עצומת מחאה בינלאומית שעליה חתמו גם ברטרנד ראסל וז'אן-פול סארטר. אפריל 1968 - ישעיהו ליבוביץ' מפרסם קריאה לצאת מהשטחים לאחר מלחמת ששת הימים, ועל רקע האופוריה שבה היה שרוי רוב הציבור הישראלי, ישעיהו ליבוביץ' היה בין הבודדים שטענו שהחזקת השטחים תיפגע בישראל כתוצאה מהבעייה הדמוגרפית והמוסרית שתגרום. ליבוביץ' היה דתי מסוג אחר: איש שעוסק במדע ומפריד בין תחום עיסוקו לאמונתו הדתית, תומך עקבי ותקיף בהפרדת הדת מהמדינה ומתנגד לכיבוש כשם שבזמנו היה כמעט היחיד שהוקיע את הטבח בכפר קאסם. אספסוף מנע ממנו לקבל את פרס ישראל אבל הוא אינו זקוק לו. הוא גדול מהפרס ומכל מתנגדיו גם יחד. ספטמבר 1978 – יוצא לאור הגליון הראשון של מוניטין מוניטין היה ירחון שהושפע ממגזינים אמריקאים ועסק לצד אקטואליה גם באמנות, כלכלה, פנאי וסגנון חיים, תחומים שלא זכו עד אז לדגש בעיתונות הישראלית. גם סגנון הכתיבה היה ישיר ובוטה יותר וכן ניתנה חשיבות לצילום. הירחון השפיע גם על הכתיבה בעיתונות היומית והיה בין הגורמים שהביאו בישראל להסטת מרכז הכובד התרבותי מצרפת לארצות הברית. שני עורכיו הראשונים, אדם ברוך ורון מיברג הם מטובי העיתונאים שהיו בישראל. אפריל 1984 – עיתון חדשות מפרסם את הקמתה של ועדת חקירה לבדיקת אירועי קו 300 באפריל 1984 נחטף אוטובוס בידי מחבלים. כוחות הביטחון הצליחו לתפוס את המחבלים ולשחרר את החטופים. ראש השב"כ אברהם שלום נתן הוראה לחוקר אהוד יתום לחסל את המחבלים שנותרו חיים. פירסומים על תפיסתם של המחבלים חיים מאלצת את שר הביטחון משה ארנס להקים ועדת חקירה בראשות מאיר זורע. הצנזור הראשי יצחק שני דרש מעורכי העיתונים לא לפרסם את הידיעה על ועדת החקירה. עיתון חדשות עבר על האיסור ונסגר ע"י הצנזורה הצבאית. לאחר פירסום תמונה של אחד המחבלים מורד מהאוטובוס חי, מורשע העיתון בבית משפט השלום בתל-אביב. העיתון מערער על ההרשעה ומזוכה בבית המשפט המחוזי תל-אביב. הוא מזוכה שוב בבית המשפט העליון לאחר עירעור של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי. הזיכוי הזה מתקבל לאחר שהעיתון נסגר אבל בזכותו נחשפה הפרשה שהיתה מלווה בעדויות שקר, שיבושי חקירה וחנינה מהנשיא לנאשמים. דצמבר 1988 - גדעון לוי מפרסם לראשונה את כתבות איזור הדימדומים בהארץ מאז 1988 יוצאים גדעון לוי והצלם מיקי קרצמן לתאר ולתעד את מצב הכיבוש ומצוקת הפלסטינים. הוקעת הכיבוש אינה נעדרת בעיתונות הישראלית אבל גדעון לוי הוא אולי היחיד שמביא באופן קבוע את התמונה מהשטח ובכך עושה עבודת קודש. זוכה אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג. סיפרות: מאי 1949 – מתפרסם לראשונה הסיפור חירבת חיזעה מאת ס. יזהר חייל במלחמת העצמאות מספר מתוך זעזוע ותיסכול על מעשים שהיה עד ושותף להם ואותם לא יכל למנוע: גירוש תושבי כפר ערבי. החטא הקדמון של מדינת ישראל זוכה ליצוג ספרותי נאות. 1954 – מלך בשר ודם - משה שמיר ברומן פנורמי המסופר בלשון המישנה מוצגת החברה היהודית בארץ ישראל בתקופת בית שני ובמרכזה המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. על רקע ההיסטוריה הקדומה מהרהר משה שמיר בשנותיה הראשונות של המדינה על מהותה ומחירה של הריבונות המדינית. רומן שנקרא כמו הפקת ראווה קולנועית מאותן שנים. מאז לא היה בסיפרותנו כספר הזה. 1962-1965 – יוצאים לאור ספריהם הראשונים של עמוס עוז וא. ב. יהושע בשנות ה60 התחילו להתפרסם הסופרים עמוס עוז וא. ב. יהושע ויצרו קול חדש בספרות הישראלית. ראשית יצירתם, ואולי גם המיטב שבה, היא סיפורים קצרים. עוז עסק בנידחי החברה בסיפרו ארצות התן וביקר את המנטליות של הקיבוץ ויהושע כתב בסגנון סוריליסטי שלאחר מכן נעשה יותר ריאליסטי. שניהם צמחו להיות הסופרים החשובים ביותר בסיפרות הישראלית המתבטאים גם בעניני אקטואליה ומבטאים את תפיסות הציבור המשכיל במדינה. 1965 – החי על המת - אהרון מגד סופר מתחיל הלוקח על עצמו כתיבת אוטוביוגרפיה של מנהיג ציוני, אינו יכול לסיים אותה. חיי הבטלה וההוללות עם הבוהמה התל-אביבית שלו מוצגים לצד ובניגוד לקורות חייו של החלוץ האידיאליסט. בהרבה עניין והומור מציג מגד שני נושאים שיאפינו מעתה והלאה את נושא כתיבתו: דמות האנטי-גיבור ועולם הסיפרות הישראלי. 1965 – פצעי בגרות - חנוך ברטוב חייל עברי צעיר המשרת בבריגדה היהודית בתקופת סיום מלחמת העולם השנייה נחשף לאימי השואה במפגש עם פליטים וניצולים ובעת שירותו בגרמניה. ובנוסף, הסצינה ההזויה ביותר בספרות הישראלית כשהגיבור נקלע לחברת חיילים אפרו-אמריקאים. דצמבר 1978 – יוצא לאור הגליון הראשון של פנטסיה 2000 מגזיני מדע בדיוני בעברית היו עוד לפני, במקביל ואחרי פנטסיה 2000 אבל פנטסיה 2000 היה הרציני ביותר, המושקע ביותר, החשוב ביותר והזכור ביותר. מיטב הסיפורים מאת מיטב הסופרים (בתרגומים לא רק מאנגלית), מאמרי מדע ועתידנות, גרפיקה מרשימה ועידוד כתיבת מד"ב מקורית הצדיקו את המעמד הזה. 1986 - החולה הנצחי והאהובה – חנוך לוין חנוך לוין היה הוירטואוז הגדול של השפה העברית – הוא פירק חומרים והרכיבם מחדש בכישרון יחודי לו. עיקר יצירתו היה בשירה ובמחזאות אבל גם בפרוזה הוא הצטיין כפי שניתן לראות מהחולה הנצחי והאהובה ומספרי פרוזה אחרים שלו. כישרון שתוצריו אינם מתיישנים. 1986 - התגנבות יחידים – יהושע קנז בנארטיב פסיכולוגיסטי המושפע מס. יזהר מספר קנז את סיפורם של חיילים בטירונות כף-למדים מכל קבוצות החברה הישראלית. קנז מערער את מיתוס הצבא ככור היתוך חברתי ואת ההרואיקה הלאומית הנקשרת בשמו של הצבא ברומן עב כרס שהפך לאחד מאבני היסוד של הסיפרות הישראלית. 1987 - הזמן הצהוב – דוד גרוסמן כשנה לפני פרוץ האינתיפאדה סייר גרוסמן (הדובר ערבית) בשטחים וחווה את רגשות האוכלוסיה העומדים לפרוץ. סידרת הכתבות שפורסמה בכותרת ראשית יצאה לאור בספר עם תוספות. תיעוד בזמן אמת של סערה העומדת לפרוץ. 1988 - רומן רוסי – מאיר שלו צאצא למתישבי עמק יזרעאל מספר את סיפורם של חלוצי העמק בנראטיב סוריאליסטי הלקוח מגבריאל גרסייה מארקס. דמויות ומצבים בלתי נשכחים הם החומרים המרכיבים את מקונדו בארץ-ישראל. 1990 - מר מאני - א. ב. יהושע בשורה של מונולוגים המתרחשים בתקופות שונות ובמקומות שונים, מוצגת ההיסטוריה של משפחת מאני והסוד הנורא העומד במרכזה. ההיסטוריה היהודית והישראלית מוצגת בצורה מקורית ברומן שהוא אולי הטוב ביותר בסיפרות הישראלית. מחקר וביקורת: 1971 – הישראלים - מייסדים ובנים – עמוס אילון הספר הראשון שעסק בתולדות הציונות ומדינת ישראל מנקודת מבט מרוחקת וביקורתית. בניתוח התמורות שעברו על החברה הישראלית מהעלייה הראשונה עד למלחמת ששת הימים הוכיח אילון לראשונה בצורה מקיפה את כישרון ההתבוננות והניתוח שלו. 1972 - ארץ הצבי – אריה לובה אליאב לובה אליאב שהתפטר מתפקידו כמזכ"ל מפלגת העבודה על רקע חיכוכים עם גולדה, כתב ספר מקיף על הבעיות של מדינת ישראל והדרך שהיא צריכה לבחור. הניתוח ההיסטורי בספר הוא ציוני-שמרני אבל ההערכה המדינית והחברתית מפוכחת ואקטואלית. 1982 – חזון, לא פנטסיה - יהושפט הרכבי יהושפט הרכבי שהיה נץ שהתפכח לאחר מלחמת יום כיפור, מנתץ בספר זה את מיתוס הגבורה של מרד בר-כוכבא ומסיק מכך גם מסקנות אקטואליות. כל זה על רקע ימי בגין ומלחמת לבנון. בסיפרו הבא, הכרעות גורליות, הוא הצביע על כך שבגין החליש את ישראל. 1988 - לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1949-1947 - בני מוריס העובדה שלא כל הפליטים הפלסטינים ברחו היתה ידועה כבר כמה שנים קודם ונחשפה גם בסיפרו של תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, אבל בני מוריס הוא זה שפרס לראשונה את התמונה המלאה בצורה מפורטת ומרתקת. ההיסטוריוגרפיה של הציונות ומדינת ישראל לאחר ספר זה לא היתה יכולה להישאר מה שהיתה לפני כן. 1988 - החשבון הלאומי – בועז עברון במבט חד ונוקב ובכתיבה רהוטה, מנומקת ומרתקת בוחן בועז עברון את ההיסטוריוגרפיה הציונית ואת ההשקפות הכנעניות שהחזיק בהן בעבר. כל קריאה נוספת בספר מחזקת את הרושם שזהו החיבור המקיף, הנבון והמרתק ביותר על תולדות העם היהודי, הציונות ומדינת ישראל. 1990 - ממלאי הפקודות – יגאל עילם בפרק הראשון ובפרק האחרון של סיפרו תוהה ההיסטוריון יגאל עילם כיצד היה יכול להתבצע הפתרון הסופי ללא פקודה כתובה. בין לבין הוא חוזר לפרשיות מתולדות הישוב והמדינה כמו גירוש הפליטים הפלסטינים במלחמת העצמאות, רצח ברנדוט, טיבוע פטרייה, העסק הביש והטבח בכפר קאסם ובוחן כיצד היו יכולים להתבצע דברים בהיסטוריה שלנו ללא פקודות כתובות. ספר מקורי, מרתק ואמיץ. 1991 - המיליון השביעי – הישראלים והשואה – תום שגב בטווח הזמן שבין העליה הייקית בשנות ה30 למלחמת המפרץ הראשונה בתחילת ה90, בוחן תום שגב את התמורות שעברה החברה הישראלית ביחסה לשואה. סיגנון כתיבה רב בפרטים אך לא טרחני ומשעמם מציג סיפור פנורמי מרתק על נושא שעד אז כמעט לא נחקר. 1998 - חמורו של משיח – ספי רכלבסקי על רקע התקופה שלאחר רצח רבין, מציג ספי רכלבסקי את המהפך המשיחי שעברה הדת היהודית בישראל ומזהיר את החילוניים. ספר מאלף ומעורר אזהרה לכל אזרח שמדינתו חשובה לו. 2004 - כסדום היינו – משה נגבי משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול ישראל, מציג בסיפרו את תהליך ההסתאבות שעבר על ישראל על כל הבטיו – היחס הרך לפושעים, השחיתות הפוליטית, המערכת הצבאית שלא מענישה את מי שעבר בה על החוק, התקשורת משתפת הפעולה וההסתה הדתית-לאומנית. עוד ספר חשוב שמהווה תמרור אזהרה. 2006 – מריכארד ואגנר עד זכות השיבה - חיים גנז חיים גנז בוחן סוגיות ציבוריות במבט פילוסופי: ניגון ואגנר בישראל, הסרבנות האידיאולוגית, צידקת הציונות וצידקת הפלסטינים, זכות השיבה ועוד. נקודת המבט הלא שגרתית מגיעה למסקנות ברורות ומנומקות ומגבשת השקפת עולם העולה בקנה אחד עם ערכי כבוד האדם, זכויות הפרט והשיוויון לכל. מוזיקה: 1967 - החלונות הגבוהים - החלונות הגבוהים ראשית הפופ הישראלי מתחילה עם ההרכב הכולל את אריק איינשטין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ. באלבום שכל אחד משיריו הפך לקלאסיקה, הגדירו לראשונה חברי ההרכב מוזיקה ישראלית המושפעת מהעולם האנגלו-סקסי ויחד עם זאת בעלת יחוד מקומי משלה. 1968–1970 - שיתוף הפעולה בין אריק איינשטיין לשלום חנוך בארבעה אלבומים משותפים הניחו אריק איינשטיין ושלום חנוך את היסודות של הפופ והרוק הישראלי. קשה להעלות על הדעת מה הייתה המוזיקה הישראלית ללא הימים הארוכים העצובים, מה שהיה היה (מזל גדי), אחינועם לא יודעת, פראג (פוזי), אבשלום (שבלול), מאיה, מה איתי (פלסטלינה) וביחוד למה לי לקחת ללב, אחד המתחרים הרציניים על התואר השיר הישראלי הטוב ביותר. 1969 - הצ'רצ'ילים - הצ'רצ'ילים ראשיתו של הרוק הישראלי בפריפריה: רמלה ודרום ת"א ובאורח אופייני גם רובו באנגלית. להקת הצ'רצ'ילים הרמלאית לקחה אותו צעד קדימה באלבום הבכורה שלהם. את הרוק הפסיכדלי המושפע מדיפ פרפל שילבה במוזיקה ערבית. האלבום כולל את השיר When you're gone שהיה המקור לאחינועם של אריק איינשטין. אריק איינשטין הכניס אותם למיינסטרים כשבחר בהם כלהקת הליווי שלו. 1969 – להקת הנח"ל שרה את שיר לשלום שירי תקווה לשלום היו עוד קודם לכן בזמר העברי אבל רק כשישראל החלה להיפתח לעולם המערבי היה יכול להיכתב כאן שיר כזה. המילים של יענק'לה רוטבליט והלחן של יאיר רוזנבלום מושפעים בבירור מהמחזמר שיער. רחבעם זאבי (גנדי) ניסה להחרים אותו אבל זה לא עזר לו. השירה של מירי אלוני והגיטרה של דני סנדרסון נשמעים טריים וסוחפים גם כיום. 1972 - אחרית הימים - אחרית הימים אחרית הימים שכללה את זהר לוי, גבי שושן, אלי מגן, יצחק קלפטר ומירי אלוני הייתה להקת הרוק הישראלית הראשונה ששרה בעברית ואחת הטובות שבהן. טקסטים של דליה רביקוביץ', עמוס קינן, חיים חפר, יענק'לה רוטבליט ובעיקר חנוך לוין, נגינת רוק כבד כפי שלא נשמעה עד אז בישראל והקול הדומיננטי של מירי אלוני לא מנעו את חוסר הצלחתה של הלהקה. 1973 מאחורי הצלילים - מתי כספי ושלמה גרוניך ג'אם סשן בין שני מוזיקאים מחוננים שונים באופים: מתי כספי המופנם והמאופק ושלמה גרוניך הנוטה להתפרץ מניב יצירות קלאסיות כציור, קוינטה וגם השיר שיבצע לאחר מכן מתי כספי בפסטיבל הזמר – ואותך. מפגש חד-פעמי עם טעם של עוד. 1973 – סיפורי פוגי - כוורת כוורת הביאה את ההומור והנונסנס לפופ הישראלי. בשלושה אלבומים יצרו דני סנדרסון, גידי גוב, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפריים שמיר ויוני רכטר מוזיקה עליזה וקופצנית המשלבת בין הלהקות הצבאיות לפופ המערבי. וגם להקות ההמשך, גזוז ודודה היו טובות. באלבומם הראשון, סיפורי פוגי, ניתן למצוא לצד שירים הומוריסטים וקלילים שהביו ללהקה את תהילתה כשיר המכולת והמגפיים של ברוך גם שירים רציניים כביום ובלילה וילד מזדקן הצביעים על איכותה ורבגוניותה של הלהקה. 1974 - הנשמות הטהורות - הנשמות הטהורות אלבום אחד ויחיד של טריו חד פעמי הכולל את נתן כהן, נאוה ברוכין ויורם ירוחמי ומאופין בהרמוניות קוליות של חברי ההרכב, עיבודים ולחנים של מתי כספי ושירים בלתי נשכחים כאחכה לך ושלא ייגמר לי הלילה מבשר את הפריחה המוזיקלית של ישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים. 1974 – פריצת הדרך של נתנאלה הייה לי חבר, הייה לי אח ושיר היונה שאותו ביצעה נתנאלה בפסטיבל הזמר, הם מהשירים המזוהים ביותר של התקופה של אחרי מלחמת יום הכיפורים. לאחר קריירה של סולנית בלהקת חיל האויר, מתגלה נתנאלה לקהל הרחב. קולה וסגנון שירתה המופנמים כפי שלא היו כמוהם לפני כן, מצביעים על זמרת מיוחדת במינה שעוד תאמר את מילתה. נתנאלה היא ללא ספק אחת מהזמרות הישראליות הטובות ביותר. קריירה קצרה מדי ומקוטעת מדי מנעו ממנה להיות אחת הזמרות החשובות ביותר. 1975 - ארבע עשרה אוקטבות – יוני רכטר ואבנר קנר יוני רכטר היה חבר בכוורת אבל כישרונו המוזיקלי לא היה יכול לבוא שם לידי ביטוי. באלבום שהוקלט בהשפעת המפיק אשר ביטנסקי, ניגנו רכטר וחברו אבנר קנר על שני פסנתרים מוזיקה החורגת במכוון מהפופ הקונבנציונלי. דמעות של מלאכים אמנם כן עונה להגדרה של פופ הקונבנציונלי אבל כל שאר הקטעים היו יצירות מורכבות יותר המושפעות ממוזיקה קלאסית וג'אז. אלבום חלוצי המהווה את תחילתו של הרוק המתקדם בישראל. 1975 - קצת אחרת – שלמה גרוניך, שם-טוב לוי ושלמה יידוב שיתוף פעולה בין שלושה יוצרים מוכשרים הוליד את האלבום הישראלי המיוחד ביותר בשנות ה70. האלבום זכור במיוחד בזכות הנסיך הקטן ושיר בין ערביים אבל גדולתו נובעת מהקטעים האחרים שבו, במיוחד הגירסה החדשה לקווינטה, 204 המושפע מהביטלס, קטע שמי הג'אזי, ההד למילים של לאה גולדברג ו Spring האנגלו-פולקי למילים של תומאס נאש. 1975 – כמו צמח בר - חווה אלברשטיין חווה אלברשטיין כבר בנתה את מעמדה כזמרת הישראלית בהא הידיעה כמה שנים קודם לכן אבל זהו אולי אלבומה הראשון המזוהה כיצירה שלמה ולא רק כבעל כמה שירים בולטים מתוכו. רוב השירים הם שירי משוררים ומתוכם הטובים ביותר הם אדבר איתך, פגישה לאין קץ ואת תלכי בשדה. 1976 – סוף עונת התפוזים – תמוז סופרגרופ שכללה את שלום חנוך, אריאל זילבר, מאיר ישראל, איתן גדרון ויהודה עדר זכורה לטוב על ביצועי רוק הגיטרות ותופים הבסיסי והדומיננטי בנוסח אמריקאי. רוב השירים היו עיבודים חדשים לשירים של זילבר וחנוך אבל זכורים לטוב במיוחד פנס הרחוב ושיר הנושא. 1977 – מדינת ישראל נגד קראוז שמואל - שמוליק קראוס ב1971 נשלח שמוליק קראוס לכלא על מעשי אלימות שביצע. תמורת התנהגות טובה, קיבל גיטרה לתאו והקליט ג'אם סשן שכלל את שישי חם, אילתור על אבשלום של איינשטין וחנוך ואמא טבע המבוסס על Mother Nature's Son של הביטלס. האלבום יצא לאור ב1977 והפך לקלאסיקה. באנגלית הוא נקרא A Criminal Record . מרץ 1977 - יהודית רביץ מבצעת את סליחות בפסטיבל הזמר והפזמון שירה של לאה גולדברג בלחנו של עודד לרר בוצע בידי זמרת אלמונית מבאר שבע. מרגע זה ואילך מתחילה הקריירה המוזיקלית העשירה והרבגונית של יהודית רביץ. קולה הרך והמלטף, מגוון החומרים שהיא עוסקת בהם והשירים הקלאסים שתרמה למוזיקה הישראלית עושים אותה לאחת הזמרות הטובות והחשובות ביותר בישראל. 1977 – ששת - ששת הרכב חד פעמי הכולל את שם-טוב לוי, יהודית רביץ, עדי רנרט, שמוליק בודגוב, איקי לוי ושמוליק ארוך יוצר אלבום חד פעמי הכולל אלמנטים של רוק מתקדם, סמבה וג'אז. לציון מיוחד יוזכרו הגירסה החדשה של שבע שמיניות, דבקה בעל האלמנטים המזרחיים, בלילות הסתיו שהיה ללהיט, וענבלים לפי טקסט של אלתרמן הזוכה ללחן ולעיבוד יוצאים מן הכלל. 1978 – גבר הולך לאיבוד - שלמה ארצי לאחר קריירה מדשדשת וקו מוזיקלי לא אחיד, מחליט שלמה ארצי ליצור אלבום פרידה. טקסטים שלו, של נתן יונתן ושל שאול טשרניחובסקי מגבשים את אלבומו האישי הראשון של ארצי. לאחר שמיעת שיר הנושא הכריז העיתונאי אהרון בכר שיש בשורה בזמר הישראלי. זו היתה תחילתה של שרשרת אלבומים אישיים בולטים עד לירח ב1991. 1978 – שירי חג ומועד ונופל - מאיר אריאל מאיר אריאל היה ידוע בתור הצנחן המזמר וכמי שכתב שירים לאחרים, במיוחד לבן קיבוצו שלום חנוך. באלבומו הראשון חנך את מקומו כזמר קרייני בעל שפה עשירה. הטקסטים שלו הושפעו מלימודי הקולנוע שלו ואת סיגנונו הגדיר כבלוז מעורב זעירא. גם דבריו המכוערים בערוב ימיו בגנות ההומוסקסואלים לא יקחו ממנו את מקומו כבוב דילן הישראלי. 1982 - בציר טוב – אילן וירצברג ושמעון גלבץ האלבום שהעבודה עליו החלה ב1978, מסמן את סופה של תקופת המקוריות במוזיקה הישראלית החופפת פחות או יותר לשנות ה70. האלבום עם הלחנים של וירצברג וגלבץ לשירי יונה וולך וההרמוניות הקוליות של שירתם מהווה סיום הולם לתקופה זו. 1982 - יעל לוי - יעל לוי יעל לוי שרה לצד יצחק קלפטר ודיויד ברוזה עד שהחליטה לפנות לקיירת סולו. באלבומה הראשון היא טבעה את סיגנונה האישי – שירה רכה שמאחוריה מסתתר הרבה כוח. השירים הבולטים באלבום הם גשם הקשב לנשים, בלדה לנאיבית, אי ירוק בים וגם תמונה שהפך להיות אות התוכנית ארבע אחרי הצהריים של גלי צה"ל. 1983 – האישה שאיתי - דיוויד ברוזה אלבום שירי אהבה מתורגמים מספרדית בידי יהונתן גפן (מלבד אחד שכתב בעצמו) ומולחנים ומושרים ע"י דיויד ברוזה הפך לאלבום הישראלי הפופולרי ביותר בכל הזמנים. לא קשה לנחש מדוע. חומרים פשוטים לכאורה אבל מבוצעים היטב ומדברים לכל אוזן. האלבום פתח את הדרך לאלבומים מעובדים משפות נוספות של יוצרים אחרים. 1984 - קורין אלאל - קורין אלאל אלבום הסולו הראשון של קורין אלאל הוא רוק כאסח נטו. אלאל שהלחינה את רוב השירים, יצרה יצירה אישית המשקפת את האמת הפנימית שלה ואינה מנסה להתחנף לטעם הקהל. האלבום לא זכה להצלחה באותו זמן אבל שם אותה על המפה ופתח את הפתח לקריירת הסולו שלה כזמרת רוק יחודית בעלת קול אישי. 1988 – סיפורים מהקופסא - פורטיסחרוף תחילת הקריירה המוזיקלית של רמי פורטיס היא עוד בשנות ה70 כאשר שר לראשונה בהופעות של תמוז (שם היה פועל במה) וכאשר הוציא את אלבומו הראשון פלונטר, אבל ההצלחה לא האירה לא פנים. המוזיקה בעלת השפעות הפאנק שלו הייתה מוקדמת מדי לטעם הישראלי באותה תקופה. לאחר כעשור בחו"ל שב לארץ והוציא את אלבומו השני בשיתוף ברי סחרוף. הפעם הצליח האלבום שהיווה המשך לקו המוזיקלי של מינימל קומפקט, להקתם של פורטיס וסחרוף בחו"ל. כל שירי האלבום זכו להצלחה, ביחוד שקיעתה של הזריחה, חתול מפלצת, אין קשר ובבוקר של קטיפה, גירסת כיסוי של הדואט של ננסי סינטרה ולי הייזלווד Some Velvet Morning . האלבום בין היצירות שסימנו והשפיעו על תחיית הרוק באותה תקופה ורמי פורטיס הפך לאיקונת הרוק המזוהה ביותר לצד שלום חנוך. קולנוע: 1964 - חור בלבנה – אורי זוהר סרט סוריאליסטי לפי תסריט של עמוס קינן מציג את צלניק ומזרחי המקימים קיוסקים בלב המדבר ולאחר מכן מנסים לייסד תעשיית קולנוע. הסרט לועג לאתוס הציוני, ליצוגו הקולנועי וליחס לערבים. סרט שלא זכה להצלחה אך מציין את ראשיתו של הקולנוע האמנותי בישראל. 1969 - תעלת בלאומילך – אפריים קישון מה קורה כשמשוגע בורח מבית משוגעים ומתחיל לחפור מנהרה בלב תל-אביב? כל הביורקרטיה העירונית מתגייסת לעזרתו עד שתסתיים מלאכתו. מיטב שחקני ישראל דאז בסרט ישראלי חדשני באפקטים כמו-הוליוודים ובסצינות קומיות בלתי נשכחות. 1971 - השוטר אזואלי – אפריים קישון שייקה אופיר בתפקיד חייו כשוטר לא יוצלח שאינו זוכה לקידומו המיוחל. סצינות אנושיות וכישרונו הקולנועי של קישון מאפיינים את אחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע הישראלי. 1976 - גבעת חלפון אינה עונה – אסי דיין קחו שלושה ג'וקרים ושילחו אותם למילואים בבסיס על גבול מצריים. תקבלו מערכון אחד גדול של הגשש החיוור על הדיאלוגים המשעשעים, הדמויות הבלתי נשכחות והסצינות הקומיות המאפינות אותו. 1977 - מסע אלונקות – ג'אד נאמן וייסמן, טירון בצנחנים, סובל מהתעמרות מפקדו ומהתעללות חבריו ליחידה עד שמתאבד. אחד הסרטים הראשונים שבוחן את צה"ל מנקודת מבט ביקורתית. 1978 – הלהקה – אבי נשר מתחים ומאבקים בין חברי להקה צבאית לבין עצמם ובינם לבין מפקדיהם, כולל סצינת הלבן הזכורה לטוב. משופע בשירי הלהקות הצבאיות. 1982 - מתחת לאף – יעקב גולדווסר "בא לי לעמוד על השולחן ולצעוק: 'אני, סמי בן טובים, דפקתי הקופה!" משה איבגי ואורי גבריאל הם שני פושעים קטנים הגונבים כספת מתחנת משטרה ומכרם חורי הוא השוטר שרוצה לתפוס אותם בסרט פשע מהנה ומשעשע המוכיח שסרט עממי לא חייב להיות מטופש כמו סרט בורקס. 1984 - מאחורי הסורגים – אורי ברבש אסירים פליליים יהודים משתפים פעולה עם אסירים ביטחוניים ערבים במרד נגד שלטונות הכלא. ארנון צדוק ומוחמד בכרי בשיאם וגם אסי דיין ובועז שרעבי מופיעים בסרט. 1987 - בלוז לחופש הגדול – רנן שור חבורת תלמידי תיכון לפני גיוס מתמרדת כנגד האתוס הלאומני בישראל של ימי מלחמת ההתשה. למרות שבסופו של דבר הם מתגייסים לצבא, אנחנו יודעים עד היום שאהרלה צדק. 2008 - ואלס עם באשיר – ארי פולמן ארי פולמן חוזר בסרט אנימציה תיעודי לימיו כחייל במלחמת לבנון הראשונה. צעד צעד הוא משחזר את האירועים שחווה עד שמגיע לחלקו בשיתוף הפעולה של צה"ל עם הפלנגות בטבח סברה ושתילה. סרט נוקב ואמיץ המתמודד חזיתית עם אחת הפרשיות המכוערות בתולדותינו. פנאי ובידור: 1963 – מוקם הגשש החיוור כשהמפיק אברהם דשא (פשנל) הציע לשייקה, גברי ופולי, חברי להקת התרנגולים דאז להקים שלישיית בידור הם אמרו לו "יופי, אבל מאיפה נשיג לך שלושה אנשים?". במשך 30 שנה היו הגששים הבדרנים המובילים בישראל והביטויים שנטבעו בעקבות מערכוניהם הם רבים מספור. טקסטים של טובי הכותבים (ביחוד נסים אלוני ויוסי בנאי) עם הכישרון הטבעי של השלושה יצרו קלאסיקה ישראלית ראשונה במעלה. 1970 - ספר התענוגות – עמוס קינן בישראל הנפתחת למערב שלאחר מלחמת ששת הימים, מופיע ספר המשלב בין הכתיבה האיכותית של עמוס קינן למתכונים של מאכלי גורמה. לראשונה בעברית, ספר הכולל מתכוני חזיר ופירות ים. אפריל 1970 – מועלה מלכת האמבטיה של חנוך לוין הסאטירה של לוין הועלתה על הבמה עוד לפני כן עם את אני והמלחמה הבאה וקטשופ, אבל מלכת האמבטיה היה המחזה הסאטירי הראשון שהוצג במקום מרכזי – תיאטרון הקאמרי. חנוך לוין הראה לצופיו את מה שהיה נוח להתעלם ממנו אז: היהירות הלאומנית, חוסר הכיוון הלאומני, גישת "כל העולם נגדנו", הגזענות כלפי הערבים, מחיר המלחמה וחוסר המוצא הכללי. ביקורת שמרנית ובריונות של אספסוף גרמו להורדת ההצגה שמסריה נותרו אקטואלים עד היום. 1974 - זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכל - יהונתן גפן מופע הסאטירה הראשון של יהונתן גפן (בשיתוף דני ליטני) כלל סאטירה אנטי-דתית (הם מסתירים את אלוהים), אנטי-גזענית (בלדה לדרוזי) וענינים חברתיים נוספים לצד קטעים אישיים (מה זאת אהבה, גן של שושנים) ותרגום לכמה שירים של בוב דילן. כישרון הכתיבה היחודי של יהונתן גפן הביא לשורה של מספר מופעים כאלה במהלך השנים. 1974-1976 - ניקוי ראש תכנית הסאטירה בהפקת מוטי קירשנבאום, בהשתתפות טוביה צפיר, רבקה מיכאלי, אהרון אלמוג, שמעון לב ארי, שבתאי קונורטי, עליזה רוזן, ספי ריבלין ודובי גל ומאת חברי ZOO ארץ זו: אפריים סידון, ב. מיכאל, קובי ניב וחנוך מרמרי היה הדבר הנכון במקום הנכון בזמן הנכון: סאטירה צולפת בישראל שלאחר מלחמת יום הכיפורים על הלאומנות המשיחית ושלל גילויי השחיתות שבה. התכנית זכתה לעוינות מהצד הימני של המפה הפוליטית וירדה ביוזמת יוצריה לאחר שתי עונות בלבד אבל היא מסמנת את תחילתה של הסאטירה האנטי-מימסדית בישראל בכלי התקשורת המרכזיים. 1983 – מתחיל בגלי צה"ל שידורה של שעה היסטורית עם מיכאל הרסגור מיכאל הרסגור היה היסטוריון שריתק את מאזיניו ע"י הצגת סיפור היסטורי בצורה פיקנטית שאותו הגיש בתוכניתו מדי שבוע, במשך יותר מ25 שנה. הלואי והיו עוד אקדמאים כמוהו המסוגלים לקרב את הציבור הרחב לתחום עיסוקם. 1993 – 1997 - החמישיה הקאמרית לראשונה בישראל, הומור מתוחכם שאינו מתחנף למכנה המשותף הנמוך ביותר ואינו חותר לקונצנזוס כלשהו. כשרון המשחק של קרן מור, דב נבון, שי אביבי, מנשה נוי ורמי הויברגר וכשרון הכתיבה של מודי בר און, אתגר קרת, אסף ציפור, עוזי ווייל ויוסף אל-דרור יצרו משהו חדש וחד פעמי בהומור ובטלויזיה הישראלית. כדי להעלות את רמת התרבות הישראלית, צריך עוד דברים מהסוג הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, הרשימות האלה, יש להן פואנטה כלשהי? תכלית? משמעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. כדי שתוכלי לשאול את השאלה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שרשימה כזאת מאירה פן נוגע ללב של איילים המשתמשים באתר כדי לחלוק בו הירהורים אישיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעשור הראשון לקיומה של ישראל לא קרה שום אירוע פוליטי חשוב, לעומת 4 אירועים (40%) שקרו בעשור האחרון? מאז 88 לא קרה שום אירועי תקשורתי חשוב? מאז 90 לא קרה שום דבר חשוב בספרות? כל האירועים המוזיקלים החשובים קרו במהלך 20 שנה? סרט הקולנוע החשוב הראשון הוא כזה שלועג לתעשיית הקולנוע? בעשור הראשון והאחרון לא קרה שום אירוע חשוב ב"פנאי ובידור"? (מה זה פנאי ובידור, ולמה קולנוע, מוזיקה וספרות אינם פנאי ובידור?) שום מחקר חשוב לא נעשה בעשרים השנים הראשונות לקיומה של המדינה, ומחצית נעשו בעשור שבין 82 ל92? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשימה משקפת טעם והעדפות אישיים. האירועים הפוליטיים החשובים לדידי הם בעיקר המאבק נגד הכיבוש ולכן החלק הזה עוסק בעיקר למה שרלבנטי מ1967. ציוני הדרך בתקשורת ובספרות כבר לא רלבנטים אחרי שנות ה80 כשהתקשורת נהיית יותר מסחרית וכמוה הסיפרות שפונה יותר לרייטינג. שנות ה70 הן התקופה הטובה ביותר למוזיקה בארץ ובעולם. חור בלבנה מציין קולנוע ישראלי שמתנתק הן מהקולנוע הציוני-הרואי והן מהקולנוע העממי והמטופש נוסח סלאח שבתי. שנות ה50 ארכאיות מדי לימינו ובעשור האחרון כאמור גברה תרבות הרייטינג והחתירה למכנה המשותף הנמוך ביותר על פני התרבות הטובה. בשנות ה80 החלו להיפתח ארכיונים שזרעו לראשונה אור על העבר הקרוב ולכן זו היתה תקופה חלוצית ופורה במחקרים אנטי-ממלכתיים. בסך הכל הרשימה מנסה לייצג בעיקרה את התפיסה השמאלנית, את הכתיבה של המחברים המועדפים עליי ומוזיקת רוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתנאלה שלחה מברק שמבשר שלא נעים לה לתפוס מקום, ולמרות איכותה הגבוהה היא מוכנה לפנות את מקומה לאמנית אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי. אני רואה שהשארת לנו עשרה מקומות כדי להגיע למאה, יש כל כך הרבה מה להוסיף שקשה לבחור, ברור שצריך להוסיף את אלתרמן-ארגוב אבל כנראה בכוונה השארת אותם בחוץ מפאת גדולתם המובנת מאליה, הייתי מוסיפה את הספר "חומה ומחדל" של שאול אריאלי שהוא ספר פוקח עיניים וחובה לכל אחד, וחנוך לוין זכה לפחות מדיי הדגשה והייתי מוסיפה את "הילד חולם" שהוא המחזה הגדול ביותר שהועלה אצלנו אי פעם, אבל אני מבקשת להוסיף רק אירוע אחד כי הוא קרה היום: ב-9 במאי 2011, פרצו אחיו של גלעד שליט וחברתו יערה וינקלר לטקס הזכרון הממלכתי ערב יום העצמאות עם שלטים לשחרור גלעד. יערה אמרה "זהו טקס של ערבות הדדית ומכל זה נשארו רק מילים. שבענו לשבת בטקסים כאלה ולהקשיב לפוליטיקאים שמקבלים מחיאות כפיים על חשבוננו. אנחנו דורשים מעשים ומעכשיו אנחנו מורידים את הכפפות במאבק לשחרור גלעד". אחרי חמש שנים של מילות נימוסין ודמגוגיה מצד הממשלה, הפך המאבק לשחרור גלעד שליט למאבק אקטיבי. אחרים יוסיפו את השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תרצי להרחיב גם את רשימת השירים תגובה 530285 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היכרת את שליט היכרות אישית? אם לא, האם יש סיבה שאתה מכנה דווקא אותו בשמו הפרטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נראית כמו גרירה מהמשפט הקודם בו הוא הזכיר את משפחת שליט ואת גלעד בשמו הפרטי לאחר שאת המשפחה כבר הזכיר. אפשר לשאול מה פשר הרגישות לשימוש בשם הפרטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משכנע. זו חריגה ברורה מהסגנון הרגיל של ארז (הנה דוגמה סבירה לשימוש בשם פרטי). אני מעדיף לחכות להסבר שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ארז לא ענה בינתיים. נראה לי שהשימוש בשם הפרטי נועד ליצור את הרושם שגלעד שליט הוא הילד של כולם, ולא רק של נועם ואביבה שליט. התכוונתי גם לכתוב משהו על הדמיון למקרה רוז פיזם (במקרה, עוד בטרם פורסמה הכרעת הדין), שגם היא אומצה על ידי התקשורת באופן רגשני. בינתיים הסתבר לי שנכתב גם שיר על שליט בשם ''הילד של כולנו''. דבורית שרגל שמה לב גם היא לדמיון שבהתייחסות לרוז פיזם, אם כי מהכיוון השני (''ילדה של אף אחד''). הסתייגות קלה, במקרה של רוז יש גם צורך להבדיל בינה ובין אמה (כך גם לגבי גלעד שליט כאשר מוזכרת משפחתו). על כל פנים, נראה לי שההתיחסות חרגה מכך בהרבה, עד כדי טביעת מטבעות לשון מיוחדים לעניינם (''רצח רוז'', ''שחרור גלעד''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהבדיל ''הילד אורון ירדן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם דני כ''ץ. מעניין לבדוק איך היתה ההתיחסות של הצהובונים באותה התקופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך לגבי הרושם. אם כך מה ההבדל בין גלעד שליט לבין רון ארד, הדרגה והמצב המשפחתי או נסיבות הנפילה בשבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתכוון לומר שהשם הוא מניפולציה רגשנית שחושפת את כוונתו של הכותב, מי שרוצה בשחרורו של גלעד קורא לו בשמו הפרטי, ומי שלא רוצה קורא לו "מר שליט הצעיר" תגובה 553012 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייקי, כולם רוצים בשחרורו (טוב, כמעט כולם), אבל חלוקים בשאלת המחיר. מי שקורא לו מר שליט הצעיר אני מאמין שלא מתנגד לשחרורו אלא רק לא מוכן לשלם מחיר גבוה תמורתו. ואכן, החלוקה על פי הכינוי באמת נראית ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כולם גם רוצים למבורגיני אבל חלוקים בשאלת המחיר. או במילים אחרות - אוי נו. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג כמה קלעת למטרה :) אני רוצה למבורגיני הרבה יותר ממך. אני אקרא לה מותק ולולה ועוד הרבה שמות חיבה. אני אעמיד אותה באמצע הסלון ואבנה רמפה משם לכביש. אבל אני לא אגיד שאת לא רוצה למבורגיני, אפילו שהרצון שלך ללמבורגיני הוא עלוב עד מגוחך לעומת הרצון שלי ללמבורגיני. מה שכן- אני בטוח אגיד שאת לא רוצה למבורגיני אם אנחנו מתחרים על אחת :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר המצב המשפחתי, אבל אולי טיבם של היועצים שלוחשים על אזני המשפחות, ואולי גם המצב הלאומי. קצת מוגזם היה לנסות להפוך את ארד לילד של כולם כשיש לו ילדה משלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מר שליט הצעיר'', כך יאה וכך נאה לקרוא לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדוני מדבר על מר יואל שליט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר שליט הצעיר שיושב בעזה, שהיה מספיק חסר אחריות כדי לתת לעצמו ליפול בשבי בריא ושלם. חמש שנים מדינה שלמה צריכה להתעסק בעניין שלו ולהיחלש במקום להתחזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו ממכרי אמר לי לאחרונה (בעקבות המחאה בטקס הדלקת המשואות) שהוא רוצה להפיץ סטיקר: "משפחת שליט, נמאסתם!". באופן אישי אין לי שום טענה למשפחה המסכנה ואני מאמין שהייתי עושה כל שביכולתי (כולל מכירת סודות האטום של ישראל, לו היו בידי, ואולי גם את אמא שלי) כדי להשיב את בני השבוי. הבעיה שלי זה עם התקשורת שנותנת לנושא, ובפרט לכל פעולה של המשפחה, חשיפת יתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, אתה אדם כלבבי. ברור שהייתי מוכר אפילו את ציפי לבני כדי להציל את בני. גם כדי להציל את עצמי. אבל עם כל הצער שבדבר, לא אסכן שערה משערות ראשי המקליש בשביל גלעד שליט. (משערות ראשך אולי כן ומשערות ראשו של הבן שלך, אם להיות כנים עד הסוף, כאן אין איפה ואיפה). ובהחלט התקשורת צריכה להפסיק לתת פתחון פה למשפחת שליט. זה משחק לידי אויבינו ומוריד את המורל למתגייסים החדשים. אם הוא היה מת היינו מכבדים אותו כמו שצריך בטקס הזכרון, ולא בצורה המבזה של המשפחה. איפה קונים את הסטיקר של החבר שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שהוא רק רוצה להפיץ סטיקר כזה, הוא לא באמת מפיץ אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, אתה אח של גרושו? אלחנן שליכט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לשאול: ראית את "השועל בלול התרנגולות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. סרט מטופש לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אדם! בלי קשר אם אני מסכים עם כל הקביעות (עברתי ממש ברפרוף, ונראה שאני די מסכים עם הרוב) - כל הכבוד על ההשקעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה היה לנו בשנה החולפת? גלעד שליט חזר אלינו (ועל כך חייבים לתת את הקרדיט לנתניהו), מחאה חברתית פרצה ודעכה ומאיימת לשוב, 'הערת שוליים' הצטיין כסרט הישראלי הטוב ביותר מאז 'ואלס עם באשיר', א.ב. יהושע מתכתב עם יצירתו המוקדמת ברומן האחרון שלו ודן מירון כתב לו מסה מבריקה ומרתקת כהרגלו, יצאו שני ספרים חשובים הבוחנים את מצבנו פרי עטם של העיתונאי החשוב רן אדליסט וההיסטוריון המעולה יגאל עילם, מגזין חדש לפנטזיה ומדע בדיוני בשם לפריקון יצא לאחרונה וכולל כבר שני גליונות, נתנאלה חזרה באלבום מופתי חדש ובסיבוב הופעות ורון מיברג חזר לפרסם בפורומים שונים. אולי עוד יש לנו תיקווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מירון כבר כתב בהרחבה גדולה על "מר מאני", באסופת מאמרים שלו שיצאה לפני 20 שנה אולי. מה חדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסה על חסד ספרדי. המאמר על מר מאני הוא רק תוספת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |